העולם שנעלם: 20 אתרים ארכיאולוגיים שחובה להכיר

תעלומות מרתקות, שרידים מתרבויות שקרסו, סימני חיים מהעבר הרחוק ועדויות לכושר המצאה ותושייה אלפי שנים לפני המצאת החשמל והמחשב - חלקם קרוב קרוב לבית

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עמק המלכים, לוקסור
צילום: אי־פי
משה גלעד
משה גלעד

אם יש מכונת זמן – הגיע הרגע להציץ באשנב, לנופף לבני התרבויות הקדומות ולהבין איך חיו פעם, בעבר הרחוק. אילו בניינים ידעו לבנות היוונים, המצרים או בני האינקה? איפה בחרו לגור? איזה נוף נשקף מבתיהם? ומדוע השקיעו מאמצים כבירים דווקא בפרויקטים הנדסיים או טקסיים שנראים לנו מוזרים? רבים מן האתרים הארכיאולוגיים הללו הם המקומות המסקרנים ביותר על פני כדור הארץ. בכמה מהם אפשר לפגוש את התעלומות הכי מרתקות בעולם, באחרים ניתן למצוא עדויות אחרונות לתרבויות שקרסו, נעלמו או נכחדו.

לפעמים אפשר לראות את הפרטים המסקרנים ביותר – את העדויות לחיי היום-יום של בני האדם. איפה התרחצו? איך ישנו? היכן עבדו? מה אכלו ועל מה חלמו? בכל האתרים שמופיעים ברשימה הזאת אפשר לעמוד בלסת שמוטה ולתהות: איך בנו את המקום הנהדר הזה לפני מאות או אלפי שנים, ללא חשמל, מיכון או טכנולוגיה מתקדמת? האם ייתכן שבני אותה תקופה היו פשוט חכמים יותר מאיתנו? וישנו, כמובן, ההיבט התיירותי. איך מטפלים בהם כיום? איך משמרים אותם? איך מאפשרים לנו ליהנות מהם?

אפסוס, טורקיה

אפסוס שבמערב טורקיה ניצבת בשורה הראשונה של האתרים הארכיאולוגיים בעולם. מקדש ארטמיס נחשב לפני 2,000 שנה לאחד משבעת פלאי העולם העתיק. עובדה זו לבדה היא כרטיס כניסה מכובד לרשימה, אלא שעובדה אחרת מעניקה לאפסוס את ייחודו ואת כוח המשיכה שלו: כמעט כל הבניינים שניצבו בעבר בעיר עדיין עומדים על תלם. המפורסם והיפה ביניהם הוא מבנה הספרייה העתיק, ששתי קומות וכמה שערים יפים מעטרים אותו. למרות שהעיר בת 2,500 שנה, קל לדמיין איך נראתה בימי זוהרה.

צילום: משה גלעד

בשנת 100 לספירה חיו באפסוס כחצי מיליון תושבים, מה שמציב אותה כאחת הערים הגדולות בעולם העתיק. אפסוס ירדה מגדולתה מסיבה ברורה – היא שימשה כעיר נמל גדולה, אבל קו החוף התרחק ממנה וכיום היא נמצאת במרחק עשרה קילומטרים מן הים. קרבתה לעיר החוף הטורקית בודרום, שמשמשת כאחד ממרכזי התיירות התוססים ביותר באנטליה, מאפשרת למאות אלפים לפקוד את העתיקות של העיר העתיקה.

מצ'ו פיצ'ו, פרו

ב-24 ביולי 1911 הגיע החוקר האמריקאי היראם בינגהאם לאתר האינקה מצ'ו פיצ'ו במרומי האנדים. הוא מצא לתדהמתו עיר שנשכחה כמעט לחלוטין, נטועה בראש ההר, בגובה 2,450 מטר. מצ'ו פיצ'ו שימשה כבירתה של תרבות קדומה וזכתה לכינוי "העיר האבודה". באופן מפתיע, גם לאחר שרואים תמונות רבות של האתר הוא בכל זאת מצליח להפעים ולרגש. מצ'ו פיצ'ו הוא כיום אתר התיירות החשוב והפופולרי ביותר באמריקה הדרומית. המראה הדרמטי שלו מצדיק לחלוטין את תלאות המסע ועולה בהרבה על הציפיות. זו עיר גדולה, עם מאות בתי אבן עתיקים, ששוכנת על אוכף בין שתי פסגות גבוהות. עמק נהר האורובמבה נראה רחוק ומעורפל.

על פי המחקרים העדכניים מצ'ו פיצ'ו, אתר האינקה שנשמר הכי טוב מבין סדרה של אתרים בני אותה תקופה, נבנה באמצע המאה ה-15 בידי הקיסר פצ'אקוטי כמרכז חקלאי ששירת את העיר קוסקו. זה היה האתר הראשון שהרחיב את גבולות האימפריה מעבר לעמק הקדוש של נהר האורובמבה ולכיוון היערות.

צילום: משה גלעד

באופן קצת מפתיע ושלא כמו באתרים ארכיאולוגיים אחרים, במצ'ו פיצ'ו אפשר להתרשם, להעריך וליהנות גם בלי לדעת מאומה על העבר, ההיסטוריה והמיתוסים שקשורים במקום. הנוף כשלעצמו, המראה המופלא של המקום, מספק לחלוטין. כל השאר – ההיכרות עם המקדשים, הבנת האופן שבו נבנו, התאמת האבנים הענקיות ללא מלט, המשמעות האסטרונומית של כיווני הבנייה – כל אלה מחזקים את הרושם שמותיר המקום, אבל ההשתאות הרבה ביותר היא מהנוף.

צ'יצ'ן איצה, מקסיקו

תרבות המאיה פרחה במרכז אמריקה מהמאה השלישית לספירה ועד למאה ה-16. לשיאה הגיעה התרבות במאות השמינית והתשיעית. בני המאיה פיתחו מתמטיקה ואסטרונומיה מתקדמות ומשוכללות ובזכותן נחשבים לוחות השנה של תרבות המאיה הקדומה למדויקים ביותר. כאשר מבקרים באתרים שהותירו אחריהם אי אפשר שלא להתרשם ולהתפעם מן הבנייה המרתקת. לא מדובר בבנייה סתמית, אלא במבנים עם משמעות קוסמולוגית, כלומר, יש להם קשר למבנה היקום. למשל – בכל צלע של הפירמידה בצ'יצ'ן איצה יש 52 מדרגות – כמספר השבועות בשנה. במבנים אחרים יש 13 טראסות – כמספר הרקיעים בדרך לשמים לפי תורת המאיה. השמש זורחת בימים בעלי משמעות מבעד לפתחים מתוכננים בדייקנות.

צ'יצ'ן איצה הוכרז ביולי 2007 כאחד משבעת פלאי תבל החדשים. הוא אתר תרבות המאיה המפורסם ביותר, אבל בחצי האי יוקאטאן במקסיקו פזורים עשרות אתרים נוספים, חלקם מבודדים ומסקרנים לא פחות. פעם התירו לטפס לראש הפירמידות בצ'יצ'ן איצה. כיום זה אסור, אבל האתר מרשים גם מגובה פני הקרקע. ממצאים שמעידים על שריפה של כמה מבנים ומתחמים חשובים רומזים שצ'יצ'ן איצה נחרבה באופן אלים, כנראה כתוצאה מפלישה. חובבי פירמידות אינם יכולים להימנע מגלישה להשוואות (חסרות בסיס ממשי) בין הפירמידות במצרים לאלה שבמרכז אמריקה.

אי הפסחא

אי הפסחא בלב האוקיינוס השקט, שש שעות טיסה מצ'ילה, הוא אוצר בלום של תעלומות היסטוריות וארכיאולוגיות – פסלי ענק, אמנות עתיקה, ציורי סלע, כתב קדום ולא מפוענח ומערות אוצר.

צילום: משה גלעד

תושביו הראשונים של האי הגיעו מפולינזיה, כנראה בשנת 800 לספירה. פסלי הענק, שבזכותם התפרסם האי הזעיר ברחבי העולם, הוקמו בערך בשנת 1200 לספירה. 887 פסלים כאלה (מואי, Moai) התגלו ברחבי האי, בעיקר לאורך החופים. גובהם יותר מעשרה מטרים וכל אחד מהם שוקל כ-12 טון. בסך הכל סומנו על מפת האי הזעיר 31 אלף אתרים ארכיאולוגיים. אין ריכוז כזה בעולם כולו.

מבין פסלי הענק שפזורים על חופי האי ניצבים כיום על הבמות שהוקמו במיוחד בשבילם רק כמה עשרות. יש בהם עוצמה מרשימה ולא מוסברת. השאלות שצצות הן מי הפיל את הפסלים ואם קרסו בגלל אסון טבע או במסגרת מאבק אנושי? בהר הגעש ראנו ראראקו שוטטנו כמה שעות בין עשרות פסלי מואי ענקיים, שחלקם שוכבים וחלקם נטועים באדמה כאשר ראשיהם בולטים מעל פני הקרקע. כאן היתה המחצבה שבה יוצרו הפסלים, אבל איך הובלו מכאן לחופים המרוחקים? על כך אין עדיין תשובה מוסכמת. ההסבר של תושבי האי לשאלה פשוט: "הם הלכו".

עמק המלכים, לוקסור, מצרים

הפירמידות בגיזה, ליד קהיר, הן כמובן האתר הארכיאולוגי המפורסם במצרים ואחד הנודעים בעולם, אבל נסיעה בת כמה שעות דרומה ללוקסור מובילה אותנו לעמק המלכים, שקשה להתחרות ביופיו ובעניין שהוא מעורר. כבר לפני 4000 שנה נקברו בני משפחות מלוכה באתר שעל הגדה המערבית של הנילוס. כיום מצביעים בו על 63 קברי מלכים מרהיבים ושונים זה מזה. קברו של רעמסס התשיעי הוא הפופולרי ביותר בעמק. המלך שלט במצרים לפני 3000 שנה ועיטורי החיות שעל קירותיו נפלאים. כאן אפשר גם להתבונן בכמה מן העיטורים הקדומים שהשתמרו באופן הטוב ביותר. דווקא קברו של תות-אנך-אמון, ממנו הוצאו האוצרות הגדולים ביותר, נראה כיום ריק ופחות מעניין. לפני עשר שנים התגלה בעמק המלכים קבר לא מוכר ובו חמש מומיות.

צילום: משה גלעד

פטרה, ירדן

"הסלע האדום" היה במשך שנים אחד המיתוסים החזקים ביותר בתרבות הישראלית. שירים נכתבו עליו, מטיילים סיכנו את חייהם כדי לראותו. האתר בפטרה הוא אכן אחד האתרים הארכיאולוגיים המרתקים בעולם. הנקיק הצר שמוביל אל העיר הנבטית מתפתל בין הצוקים עד לרגע המרעיש בו נגלה בסדק בין הסלעים המראה המפורסם ביותר של פטרה – חזיתו של מקדש ה"חזנה" (האוצר). זהו אחד מאותם רגעים בהם הנשימה נעתקת בהשתאות.

ימי הזוהר של פטרה החלו במאה השנייה לפני הספירה ונמשכו כמה מאות שנים. העיר שימשה אז כבירתם של הנבטים וכצומת חשובה ביותר על דרך הבשמים, לאורכה הובילו שיירות בנות אלפי גמלים מור ולבונה מדרום חצי האי ערב לנמל בעזה. הדרך, שאורכה יותר מאלפיים קילומטרים, היתה אתגר שרק הנוודים הנבטים, שהכירו היטב את המדבר, יכלו להתמודד עימו. יש הרבה השערות ומחלוקות לגבי תפקידה של פטרה ומקומה בעולם היווני ובעיקר הרומי, לפני אלפיים שנה. רבות מהן זוכות בשנים האחרונות לפתרונות בזכות פרויקט חפירות שמבצע ארגון אונסק"ו. במסגרת החפירות במקום משחזרים החוקרים מבני מקדשים, מקימים עמודים, משחזרים תמונות פסיפס מרהיבות.

ג'ארש, ירדן

ג'ארש, 50 קילומטרים מצפון לעמאן, סובלת מן הצל שמטילה עליה האחות הבכירה פטרה. בכל ארץ אחרת היו חולקים לג'ארש כבוד מלכים כראוי לה. רבים מכנים אותה "עיר אלף העמודים" ומעידים כך על הייחוד שלה – העיר שנחשפה במצב כמעט מושלם – כמעט עומדת על תילה 2000 שנה לאחר שחרבה. במקומות רבים קל לראות שהחופרים חשפו מבנים שניצבים כמעט בשלמות. בני אדם חיו במקום כבר לפני 8000 שנה והעיר ההלניסטית הוקמה במאה השנייה לפני הספירה. ב-747 נפגעה העיר מרעידת אדמה שפקדה גם את בית שאן. בין האתרים המרכזיים והחשובים בעיר כדאי למנות את שער הדריאנוס, שער טראינוס, הפורום היפה שעמודים מקיפים אותו, הקארדו מקסימוס, הנימפאון ומקדש ארטמיס.

צבא הטרקוטה, סין

יותר מ-7,000 חיילי חימר בגודל טבעי, על סוסיהם וכלי נשקם, ניצבים ושומרים על קבר הקיסר הראשון צ'ין שי חואנג די, שאיחד את סין. השורות הארוכות של חיילי הטרקוטה, שנקברו בשנת 210 לפנה"ס, יוצרות את אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים בעולם. בקבר אפשר לראות את כלי נשקם ואת השרידים של 35 המרכבות. הקיסר צ'ין גייס את הצבא האדיר כדי להבטיח לעצמו חיי נצח. הגדודים נקברו עמו כדי להגן עליו לאחר מותו והוצבו במבנה התקפי. הם התגלו ב-1974 בשלושה חללי קבורה הנמצאים כקילומטר וחצי ממזרח לקברו של הקיסר.

צילום: בלומברג

שיאן שימשה במשך יותר מאלף שנים כבירת 13 שושלות קיסרים. בתקופת שושלת האן ושושלת טאנג ניצבה שיאן כתחנה הראשונה על דרך המשי. היא היתה אז העיר המאוכלסת ביותר בעולם ואחת החשובות ביותר. מכאן הפיצו את הבודהיזם בסין. גילוי צבא הטרקוטה בקרבת העיר העניק לשיאן חשיבות מחודשת ופופולריות עצומה.

סטונהנג' ואוובורי, אנגליה

יותר מ-300 מעגלי אבנים מסתוריים פזורים ברחבי בריטניה. סטונהנג' ואוובורי הם שני האתרים הגדולים והמרשימים ביותר וגילם כ-5,000 שנה, בערך כגילן של הפירמידות במצרים. מעגלי האבנים נבנו, בין היתר, כלוחות שנה ענקיים. כלומר, השמש זורחת בהם מבעד לשער, חרך או במיקום מיוחד ביום הארוך וביום הקצר בכל שנה.

אוובורי הוא מצבור של כמה אתרים מגאליתיים (הבנויים מאבני ענק). כאן ניצב מעגל האבנים הגדול ביותר באירופה, ולידו כמה מעגלים קטנים יותר, שתי שורות של אבני ענק שהוצבו כשדירה וכמה חפירות גדולות. האבנים הגדולות שוקלות כארבעים טונות האחת ואפשר רק לשער כמה פועלים נדרשו להרמתן.

צילום: משה גלעד

מקימי האתר בסטונהנג' גררו את אבני הענק ממרחק עשרות קילומטרים, כנראה מן החוף האטלנטי של ויילס. למרות מחקרים מפורטים שנערכו במקום, ואף על פי שיש כבר תיאור שלם למדי של אופן בניית האתר לשלביו, הדעות על מהותו ועל התפקיד שהיה לו בעיני מקימיו עדיין חלוקות. אחד הפרסומים האחרונים זכה לכותרת: "מומחי אקוסטיקה גילו כי עמודי הענק שמהם נבנה המעגל הפנימי של המונומנט הפרהיסטורי עשויים אבן מיוחדת המפיקה צלילים מתכתיים כאשר נוקשים עליה. כלים מוזיקליים קדומים מאבן דומה נמצאו בעבר בהודו ובטנזניה. האם סטונהנג' היא בכלל כלי נגינה בן 4,500 שנה?"

לליבלה, אתיופיה

שני הכינויים של העיר לליבלה מושכים אליה מבקרים וחוקרים. הכינוי הראשון, "פטרה של אפריקה", ניתן לה בזכות 11 כנסיות שחצובות בסלע הגעשי האדום. הכינוי השני, "ירושלים החדשה", הוענק לה בזכות אתרי העלייה לרגל שבה. רבים מהם נושאים שמות מוכרים מירושלים. הכנסיות נחצבו בסלע במאה ה-12. הן מרוכזות בשלושה מתחמים אבל ניצבות צפופות באזור די קטן.

כנסיות הסלע בלליבלה נחשבות עדיין לתעלומה. תאריכי בנייתן המדויקים אינם ידועים. רובן נעזבו ושופצו כאשר המאמינים שבו לפקוד אותן, מאות שנים אחר כך.

גרייט זימבבואה

גרייט זימבבואה שבדרום מזרח המדינה האפריקאית ששוכנת בין זמביה לדרום אפריקה, שימשה פעם, בעבר הרחוק, כעיר בירה. יש הטוענים שזו היתה אפילו בירתה של מלכת שבא. בניית האתר המדהים הזה החלה במאה ה-11, זמן רב אחרי תקופת מלכת שבא, ונמשכה יותר מ-400 שנה. בכל מקרה, האתר הבנוי, שמאמצים אדירים וידע רב הושקעו בהקמתו, הוא עדות נדירה לתרבות מפותחת, שהתקיימה כאן לפני 600 שנים. בשיא גדולתה התגוררו בעיר כעשרים אלף תושבים. הם נטשו אותה מסיבה לא ברורה במאה ה-16. רוב החוקרים סבורים כיום שאתר האבנים העצום והאליפטי שימש במקורו ארמון מלוכה. כמה מן הקירות התנשאו לגובה חמישה מטרים. כולם נבנו ללא מלט או טיט, כלומר בבנייה יבשה לחלוטין. 200 אתרים דומים, קטנים יותר, פזורים באזור וזו הסיבה לכך שהאתר המרכזי מכונה גרייט זימבבואה. ממצאים ארכיאולוגיים מעידים על מסחר ער שניהלו תושביו עם ארצות רחוקות כפרס וסין.

צילום: Dreamstime

אנגקור, קמבודיה

אנגקור שבחבל סיאם ריפ בצפון קמבודיה הוא האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר בדרום מזרח אסיה. עיר המקדשים העצומה משתרעת על פני שטח של 400 קילומטרים רבועים בלב יער טרופי עבות. יש באתר שרידים של ערי בירה באימפריית החמר מן המאה ה-9 עד המאה ה-15. המקדשים המפורסמים ביותר הם אנגקור וואט, אנגקור תום ומקדש הבאיון. החוקרים מצביעים על הקדמה הטכנולוגית המרשימה של האתר – הוקמו בו תעלות השקיה, מאגרי מים, דרכים, סכרים ועוד. אנגקור נחשב לאתר שמוכיח בצורה הטובה ביותר את הרמה התרבותית הגבוהה של התושבים, החשיבות הדתית שייחסו לאתר והיכולות הארכיטקטוניות והאמנותיות שלהם. משלחות מחקר ארכיאולוגיות בינלאומיות חופרות בו ברציפות מאז תום מלחמת האזרחים בקמבודיה.

פורום רומנום, איטליה

הפורום רומנום, לבה של רומא העתיקה, שימש כמרכז החשוב ביותר של המעצמה – כאן רוכזו הכוחות הפוליטיים, הדתיים והאזרחיים. כאן פעלו המשוררים הגדולים, הפילוסופים והמהנדסים שבנו כמה מן הדרכים המרשימות בעולם. בדיוק על המקום הזה דיברו כאשר אמרו "כל הדרכים מובילות לרומא". החפירות שערכו באתר במאתיים השנים האחרונות חשפו את גדולתה של רומא העתיקה. בבית הסנאט שמורים כיום התבליטים של טראיאנוס, שבהם רואים באופן המוחשי ביותר סצינות מחיי הקיסר. במקום אחר בפורום בולט שער הניצחון של טיטוס, שהוקם ב-81 כדי לציין את כיבוש ירושלים 11 שנים קודם לכן. התבליטים שעל השער מתארים את מנורת שבעת הקנים ואת כלי המקדש.

צילום: משה גלעד

פומפיי, איטליה

יש אתרים ארכיאולוגיים שבהם החיים הם סרט. בפומפיי, 20 קילומטרים מדרום לנאפולי, הסרט נקטע ברגע אחד של אימה צרופה. הר הגעש וזוב התפרץ בשנת 79 לספירה וכיסה את העיר כולה בשכבת אפר בעובי ארבעה מטרים. 1,700 שנים אחר כך גילה אחד האיכרים באזור את שרידי העיר ובסוף המאה ה-18 החלו בה חפירות נרחבות, שנמשכות למעשה עד היום. המחקר גילה שהעיר העשירה נהנתה מן המיקום שלה על צומת דרכים מרכזי בקמפניה ולצד דרך אפיה שהובילה לרומא. שרידי העיר שהשתמרו באפר מספקים מידע מפורט ומדויק על החיים באימפריה הרומית. בתי העיר השתמרו במצב מעולה ועל קירותיהם ציורים שמפרטים את המנהגים המקומיים ואת חיי היום יום.

דלפי, יוון

דלפי, 180 קילומטרים מצפון מערב לאתונה, התפרסמה כמקום מושבו של האורקל – החכם שידע לצפות את העתיד ביוון העתיקה. ספק אם גם הוא צפה את הפופולריות של האתר 2,500 שנים לאחר מכן. כאן נמצאה אבן האומפאלוס, שנחשבה מרכז כדור הארץ והיקום. רבים סבורים כיום שזה האתר הארכיאולוגי היפה ביותר ביוון. דלפי הוא גם האתר החפור והמתועד ביותר ביוון. מתחם העתיקות אינו גדול והוא בנוי בשיפוע מרשים, מוקף חומה. במרכזו עוברת הוויה סאקרה, שבה צעדו עולי הרגל. משם ממשיכים לתיאטרון, לבתי האוצר ולמתחמי הפולחן.

טרויה, טורקיה

היינריך שלימן, דמות שנויה במחלוקת עד היום, החל לחפור בטרויה ב-1870. הוא הציג את עצמו כסוחר שאוהב עתיקות, החופר בחברת אשתו הצעירה והיפה ותר אחר מקום אגדי, תוך שהוא עושה שימוש באיליאדה של הומרוס כבספר הדרכה לארכיאולוגים. אין פלא שהגילויים שלו עוררו סערת רוחות כבר במאה ה-19, שלא נרגעה עד היום. טרויה זוהתה בסופו של דבר כתל היסרליק (Hisarlk) בצפון מערב טורקיה. סמוך למוצא הדרומי של מצר הדרדנלים. האתר בטרויה הוא בדיוק מאותם מקומות שהסיפור שעוסק בהם טוב פי כמה מן המציאות תחת השמש הקופחת של המזרח התיכון. האתר גדול מאוד, אינו מסודר גם היום וקשה להבין בו את משמעות הממצאים ובעיקר את החשיבות העצומה של מלחמת טרויה לתרבות המערבית. ובכל זאת, כאשר עומדים שם רועדות הרגליים. האם ייתכן שכאן פעלו אודיסיאוס וחבריו? הייתכן שמכאן יצאו למסע הגדול?

צילום: רויטרס

איותאיה, תאילנד

באיותאיה, הבירה העתיקה של ממלכת סיאם, אפשר להבחין היטב בפאר ובמסורת שעליהם נשענת שושלת המלוכה העכשווית בתאילנד. איותאיה שימשה 400 שנים, בין המאה ה-13 למאה ה-18, עיר בירה ומשכן המשפחה המלכותית. בניגוד לארמון המלוכה בבנגקוק, שקשה להתרכז בו ושמהמם את חושיו של המבקר בכל רגע במהלך הביקור, באיותאיה יש השלווה הדרושה כדי להבין את שורשי בית המלוכה ואת עוצמת השושלת. לב האתר באיותאיה הוא אי שרוחבו ארבעה קילומטרים, במפגש שלושת הנהרות לופבורי, פאסאק וצ'או פראיה. באזור זה אפשר לראות את שרידי הארמונות המפוארים והמקדשים הגדולים, רבים מהם הרוסים למחצה, הצמודים אליהם. מאות פסלי אבן מסודרים בשורות ארוכות וסימטריות, כולם לבושים בגלימות צהובות בוהקות, משרים שלווה.

מסה ורדה, ארצות הברית

ארצות הברית אינה עשירה באתרים ארכיאולוגיים. דווקא משום כך בולט האתר במסה ורדה, בדרום מערב קולורדו, כפנינה אמתית שכדאי לנסוע אליה גם מרחק גדול. ביקור במקום מאפשר להכיר תרבות עשירה ומשגשגת בת אלף שנים של שבטים מקומיים שחיו באזור. הביקור בפארק הלאומי מסה ורדה עורך היכרות עם אורח החיים של 24 שבטי האינדיאנים שגרו כאן, עם התרבות שלהם ועם מנהגיהם. בשמורה יש כ-4,000 אתרים ארכיאולוגיים. המוכרים והמפורסמים ביותר הם 600 "בתי צוקים", חצובים בסלעי הענק. כדי להגיע אליהם יש לטפס על סולמות גבוהים. ב-1,300 ננטש האתר במסה ורדה באופן פתאומי. החוקרים מניחים שהנטישה נבעה מהיעדר מקורות מחיה וחיפוש אדמות פוריות יותר.

אל מירדור, גואטמלה

האתר אל מירדור, בלב היערות בגואטמלה, התגלה למערב בדיוק לפני תשעים שנה, אבל רק בשנות השמונים החלו לחקור אותו באופן רציני יותר. החוקרים במקום, ובראשם ריצ'רד האנסן, ארכיאולוג מאוניברסיטת איידהו, הופתעו לגלות שאתר המקדשים המרשים קדום לאתרי המאיה האחרים באזור. מחקרים וחפירות מקיפים שנערכו באל מירדור בשנים האחרונות מצביעים על כך שהאתר הוקם במאה השישית לפני הספירה והגיע לשיא פריחתו במאה הראשונה לספירה. בשיאו גרו במקום כרבע מיליון תושבים. יש באתר אלפי מבנים, כמה מהם בעלי ממדים מונומנטליים, וגובהם מגיע עד 72 מטרים. מקדש לה דנטה, הגדול ביותר באתר, הוא אחת הפירמידות הגדולות בעולם והארכיאולוגים מצביעים עליו כאחד המבנים המסיביים ביותר שנבנו בעולם העתיק. למרות העובדות האלה – אל מירדור לא נהפך לאתר מושך מבקרים, בעיקר בגלל הריחוק הגדול והקושי בהגעה אליו בלב הג'ונגל.

בית שאן, ישראל

אם יש צדק (או שיווק נבון), בית שאן תהפוך בשנים הקרובות לאחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים ביותר בעולם. בית שאן הקדומה, עיר בת יותר מאלפיים שנה שחרבה במאה השמינית ברעידת אדמה, היא אחד האתרים הארכיאולוגיים המרתקים בישראל ואפילו באזור כולו, העשיר מאוד באתרים חשובים. בית שאן, שנקראה בעבר סקיתופוליס, מיושבת ברציפות כבר 6,000 שנים. היא יושבת על צומת דרכים חשוב, שחיבר בין צפון הארץ למרכזה ובין הים לירדן. היא הוזכרה כבר בתנ"ך, כאשר בני שבט מנשה לא הצליחו לכבוש אותה. בתקופה הרומית-ביזנטית, עד לחורבן הפתאומי ברעש אדמה שהתחולל בשנת 749, היתה סקיתופוליס עיר מפוארת עם ארמונות, בתי מרחץ, שווקים, שערים גדולים ורחובות מרכזיים. בעיר נחשף גם בית כנסת עם פסיפס מרשים ומקדשים שנהפכו לכנסיות. בדיוק כמו בפומפיי – גם בבית שאן אפשר לראות את "יתרונותיו" של אסון פתאומי. הבניינים, הרחובות, המרחצאות, הכל נשמר בדיוק כפי שהיה כאשר האדמה רעדה לפני 1,300 שנים.

צילום: Dreamstime
צילום: Dreamstime
צילום: ANA DEICHMANN / ONLY WORLD / ONL
צילום: משה גלעד
צילום: אי-אף-פי
צילום: Dreamstime
צילום: Dreamstime
צילום: JORGE SILVA/רויטרס
צילום: Dreamstime
צילום: Dreamstime
צילום: משה גלעד

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ