לאן נעלמו 10 מיליון הצליינים שאמורים להגיע לישראל?

ללוּרד הצרפתית באים שמונה מיליון צליינים בשנה, אבל למולדתו של ישו עצמה מגיעים רק חצי מיליון. מדוע ישראל כל כך רחוקה ממימוש הפוטנציאל בתחום התיירות הנוצרית? גורמים בענף מצביעים על תשתית גרועה ושיווק נרפה וגם על מתחים בין־דתיים הקשורים באופיה היהודי של המדינה

משה גלעד
משה גלעד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נוצרים טובלים באתר ירדנית בדרום הכנרת.  רבים מהטובלים בירדנית בוכים, אחדים מתמוטטים תחת עומס הרגשות
משה גלעד
משה גלעד

יורגן נילסן משוודיה הוא נוצרי מאמין וחבר במסדר סנט לזרוס. פגשתי אותו לראשונה לפני כמה שנים, כאשר צעד לצד כביש החוף באחד הימים האחרונים של מסע הצליינות שלו משוודיה לירושלים שנמשך חמישה חודשים. מאז חזר לישראל כמה פעמים, בפעם האחרונה ביקר כאן בקיץ שעבר כדי להינשא לבת זוגו רבקה. 60 חברים ובני משפחה שהגיעו משוודיה ליוו אותם ברחובות ירושלים לטקס החתונה. השבוע, כאשר שאלתי אותו מה דעתו על מצבה של התיירות הדתית והצליינית לישראל, השיב נילסן שאינו מבין מדוע מעטים כל־כך מגיעים לביקור באתרים הקדושים לנצרות. הוא פסל את התירוצים הנגישים ביותר: "הקונפליקט הישראלי־פלסטיני נטחן כבר עד דק בכל רשתות הטלוויזיה באירופה, אבל הוא לא הסיבה שאנשים אינם מגיעים לארץ הקודש. צליינים לא חוששים מהקונפליקט. הם חדורי שליחות ואמונה. גם המחירים, בייחוד עכשיו כשהטיסות זולות, אינם הסיבה. התשתית, בתי המלון, האוכל, ההיגיינה, כל אלה מצוינים בישראל ובכל זאת רק מעטים עושים את הצעד ונוסעים".

אז מה ההסבר לתעלומת היעדרה הכמעט מוחלט של התיירות הדתית הנוצרית לישראל? איך ייתכן שמדינה בה אפשר לבקר במקום הולדתו של ישו, בכנסיית הקבר, בחבלי הארץ בהם צעד, פעל וחולל ניסים — איך ייתכן שארץ כזו מושכת רק כמה מאות אלפי צליינים בשנה? עיון מהיר בנתונים של אתרי עלייה נוצריים אחרים מצביע על גודל התעלומה. בלורד, עיר קטנה בצרפת שנחשבת אתר חשוב לצליינות נוצרית, מבקרים שמונה מיליון צליינים בשנה. בפטימה, עיירה זעירה בפורטוגל שבה התחולל, אולי, נס התגלות של מריה, מבקרים חמישה מיליון. בסנטיאגו דה קומפוסטלה שבספרד, גם היא יעד של עולי רגל נוצרים, מבקרים מיליון וחצי צליינים בשנה.

טבילה באתר קאסר אל יהוד בצפון ים המלח, סמוך ליריחו
טבילה באתר קאסר אל יהוד בצפון ים המלח, סמוך ליריחוצילום: דודו בכר

כמה צליינים מגיעים לישראל? באתר הטבילה "ירדנית" ליד הכינרת ביקרו בשנה שעברה 350 אלף מאמינים. באתר הטבילה קאסר אל יהוד ליד יריחו ביקרו על פי נתוני רשות הטבע והגנים, שמפעילה את האתר, 343 אלף תיירים. כמה סוכני נסיעות ישראלים שמתמחים בתיירות נוצרית העריכו שבין חצי מיליון ל–700 אלף מאמינים נוצרים מגיעים בכל שנה לישראל במסגרת מה שמכונה תיירות צליינית.

לגבי מילת הקסם "פוטנציאל" יש הסכמה מקיר לקיר. כל מי ששוחחתי עימו אמר שהפוטנציאל הוא עשרה מיליון צליינים בשנה. עשרה מיליון! רק כדי לסבר את האוזן — במשרד התיירות חוגגים בימים אלה שיא חדש. ברבעון הראשון של השנה הגיעו לכאן קצת יותר ממיליון תיירים, כלומר, אם המגמה המבורכת של הרבעון הראשון תישמר יבקרו השנה בישראל במקרה הטוב ארבעה מיליון תיירים, שכרבע מהם תיירות צליינית. אז אם הפוטנציאל הוא עשרה מיליון מאמינים נוצרים שמשוטטים בגליל ואוכלים במסעדות של טבריה ובפועל מגיעים פחות מחצי מיליון ובמקרה הטוב כשבע מאות אלף — איפה אנחנו נכשלים?

איפה הכסף?

פרופסור נגה קולינס־קריינר מאוניברסיטת חיפה היא מומחית לתיירות דתית. לדבריה, צליינות נוצרית היא היתרון היחסי הגדול ביותר של התיירות לישראל. "עם כל הכבוד לתיירות צפרות, אופניים, הליכה, מדבר, נופש, תיירות גאה ותיירות אקולוגית, אי אפשר להשוות אותם מבחינת העוצמה המספרית והכלכלית לתיירות צליינית. הטיעון היחיד בו אוחזים המתנגדים להתמקדות בצליינות נוצרית הוא 'הצליינים אינם מוציאים כאן כסף'. זו אגדה אורבנית. שטויות. במחקר שעשינו עבור משרד התיירות ב–2011 מצאנו שהצליינים מוציאים כמו תייר ממוצע אחר, אם לא יותר. התייר הפרוטסטנטי בוודאות מוציא יותר. התייר הקתולי בשנים מסוימות הוציא יותר מתיירות של יהודים למשל. ובכל זאת — המספרים של הצליינים יורדים.

"הסיבה היחידה לכך היא, שמדינת ישראל לא משקיעה בצליינות נוצרית. אנחנו לא משקיעים בשיווק ולא משקיעים בתשתיות של תיירות כזו. פלח השוק הזה מעולם לא היה עיקרי: אולי בגלל האופי היהודי של המדינה, אולי בגלל שאתרים חשובים, כמו כפר כנא, נמצאים רחוק ממרכז הארץ. אולי חוששים מהתנגדות של מפלגות דתיות או בגלל שלא שמים לב לפריפריה. ייתכן שאחת הסיבות היא מורכבות נושא האשרות. כאשר הסירו את חובת האשרה לרוסיה ואוקראינה, הגיעו צליינים רבים מיעדים אלה".

יורגן נילסן משוודיה.  "אני מאוהב בישראל ובייחוד בירושלים. אני חש כשגריר של ארץ הקודש"
יורגן נילסן משוודיה. "אני מאוהב בישראל ובייחוד בירושלים. אני חש כשגריר של ארץ הקודש"צילום: משה גלעד
האב חואן סולאנה במגדלה: "רוב המלונות לצליינים בגליל מלאים. בכנסיית הקבר בירושלים ממתינים המבקרים לעתים שעתיים או שלוש בתור. נחוץ ניהול יעיל יותר"
האב חואן סולאנה במגדלה: "רוב המלונות לצליינים בגליל מלאים. בכנסיית הקבר בירושלים ממתינים המבקרים לעתים שעתיים או שלוש בתור. נחוץ ניהול יעיל יותר"צילום: משה גלעד

קולינס־קריינר מציגה גרף שמראה ירידה הדרגתית ומתמשכת בהיקף התיירות הצליינית מקרב כלל התיירות לישראל. בשנת 2010 היה שיעורה 31 אחוז ובשנת 2015 הצטמקה התיירות הדתית לכדי 22 אחוז בלבד. מספר הנוצרים בעולם דווקא גדל.

האם צפוף כאן?

האב חואן סולאנה הקדיש את העשור האחרון לפיתוח והקמת האתר הנוצרי במגדלה שעל גדת הכנרת. הוא מכיר היטב את הרשויות בישראל, את הצליינים שמגיעים מרחבי העולם ואת היכולות והמגבלות של מערכת התיירות בישראל. בשיחה עימו הוא מסביר שיש יותר משני מיליארד מאמינים נוצרים בעולם, אבל שלאתרים הנוצריים בישראל יש יכולת קליטה מוגבלת, שלדבריו קרובה כבר עכשיו למיצוי. רוב המלונות בגליל שמתאימים לאירוח קבוצות של צליינים מלאים רוב הזמן. ב–20 השנים האחרונות, הוא אומר, לא השתנה כמעט מאומה בתשתית התיירות ובמספר חדרי המלון בגליל.

נזירים אתיופים בחגיגת האפיפניה השנתית בקאסר אל יהוד
נזירים אתיופים בחגיגת האפיפניה השנתית בקאסר אל יהודצילום: דודו בכר

הצפיפות באתרים המרכזיים גדולה מדי לדבריו כבר במצב הנוכחי. מבקרים בכנסיית הקבר בירושלים ממתינים לעתים שעתיים או שלוש בתור כדי להיכנס לכנסייה, אז איך אפשר לדבר על הבאת מיליונים נוספים? הפתרונות טמונים לדברי האב סולאנה בניהול יעיל יותר. "אפשר להרחיב את שעות הביקור באתרים הקדושים, צריך לארגן מערכת הזמנות יעילה באינטרנט כדי שהמאמינים לא ימתינו שעות בתורים. כל מי שעוסק בתיירות בישראל מודע לכך שחייבים לעדכן את המכניזם של הביקור באתרים הקדושים. כבר עכשיו יש במקומות רבים צפיפות יתר וזה עלול להיות מסוכן".

האב סולאנה חולק אמנם שבחים רבים לעבודתו של משרד התיירות, אבל מציע בו בזמן לכנס את כל מי שעוסק בתחום התיירות הדתית לישראל לפורום אחד. "התפקיד של הפורום הזה הוא תכנון 50 השנים הבאות בארץ הקודש".

היהדות מפריעה?

כאשר עולה השאלה האם האופי היהודי של ישראל משפיע על התיירות הנוצרית לארץ הקודש, האב סולאנה עונה כמעט בלחש: "תיירות היא תחום מקצועי. זה לא נושא דתי או פוליטי. תיירות פועלת בכל העולם בקריטריונים מקצועיים וטוב לכולנו שכך זה גם כאן. כולנו הרי יודעים שתיירות היא אחד ממנופי הכלכלה החשובים ביותר של ישראל".

חנה בנדקובסקי, מורת דרך ומדריכת תיירים בנושאי נצרות בישראל, עונה תשובה שונה. "רוב קבוצות הצליינים מגיעות לישראל עם המורה הרוחני שלהן. חוקי מדינת ישראל מכתיבים להם להשתמש גם בשירותיו של מדריך תיירים. כמדריכה אני כמובן בעד זה, אבל אני מודעת לכך שנוצרת כאן בעיה. אין לי ספק שיש קושי לצליינים נוצריים לחוות חוויה דתית בארץ הקודש עם מדריך יהודי. זה קושי רוחני. כאשר ביקרתי בגטו היהודי בוונציה הטרידה אותי השאלה האם המדריך נוצרי או יהודי. רוב מורי הדרך נמצאים בהכחשה לגבי השאלה הזו אבל יש כאן קושי דתי".

טבילה באתר ירדנית. ברכות ודבקות דתית
טבילה באתר ירדנית. ברכות ודבקות דתיתצילום: גיל אליהו / ג'יני

בהמשך לסוגיה זו מסבירה בנדקובסקי שמשרד התיירות מקדם בשנים האחרונות את ישראל כאתר תיירות עם חופים, ברים ומסלולי רכיבה. לדבריה זו טעות. "יש לנו קושי לשווק את ישראל כמקום דתי־נוצרי. קל יותר לשווק חופי ים נפלאים, אבל כדאי לזכור, בהודו, למשל, יש 24 מיליון נוצרים. אם הם רוצים לבלות על החוף הם נוסעים לגואה. חשוב להציע להם אתרי דת וקדושה כדי שיבואו לכאן".

שאלת התשתיות היא לדעת בנדקובסקי בעיה פתירה. "גם במאה ה–19 אמרו שהגענו לקצה יכולת הקליטה ומאז נוספות מאות אלפים. נכון שנצרת לא מוכנה לקלוט מיליון תיירים בשנה אבל זה פתיר. הבעיות נוצרות דווקא באתרים כמו התבור. מה הבעיה לסלול שם כביש עלייה נוח להר עם חניון לאוטובוסים? מדוע הצליינים שמגיעים לתבור תלויים בשירות ההסעות מקומי שאינו יכול להעלות יותר ממאתיים מבקרים בעת ובעונה אחת? אנחנו יוצרים בכוונה צוואר בקבוק ולחץ. אם אנחנו רוצים ליהנות מהפירות של התיירות חייבים לעזור לכנסיות לפתח את התשתיות בסביבה שלהן. יש לכך המון דוגמאות אבל בוא נביט בדוגמה השולית ביותר: בכל הרובע הנוצרי בירושלים יש רק שני תאי שירותים ציבוריים במרחב ענק. ברובע היהודי לעומת זאת יש עשרות תאי שירותים ציבוריים. זאת דוגמא פעוטה אבל היא מסבירה את הבעיה כולה".

וכמו בכל פעם שעולה שאלת הרחבת התשתיות כדי לפתח תיירות, צצות גם בנושא התיירות הצליינית שאלות סביבתיות מורכבות, שפיתוח, סלילת כבישים, הקמת חניונים, בתי מלון, מסעדות ושירותי תיירות אחרים משפיעים עליהן באופן ישיר.

שמואל סמדג'ה הוא בעליה של סוכנות הנסיעות "שראל" שמתמחה בתיירות צליינית. לדבריו אין לישראל מתחרים בעולם הצלייני, אבל את הפתרונות צריך לחפש דווקא בעולם השלישי. במדינות אפריקה יש לדבריו התעוררות רוחנית גדולה והרצון להגיע לישראל עצום. "אין נוצרי שאינו רוצה להגיע לפחות פעם אחת לישראל. המפתח למספר המבקרים נמצא בידיהם של המנהיגים הרוחניים וראשי הכנסיות. אם הם יאמרו שזה בטוח — המאמינים יבואו". הבעיה העיקרית לדברי סמדג'ה היא במנגנון אשרות הכניסה המורכב שנכפה על מבקרים מן העולם השלישי. "זאת טעות אדירה. אפריקה קרובה והטיסות זולות. צריך להעז הרבה יותר בתחום אשרות הכניסה למבקרים מאפריקה. יש שם חמישים מיליון נוצרים שרוצים ויכולים להגיע לישראל — אם רק נאפשר להם".

ירדנית, מיזם שהוקם בשנות ה–80 כשיתוף פעולה בין משרד התיירות לקבוצת כנרת, מעניק פתרון לצליינים רבים שעד הקמתו טבלו בירדן באופן לא מסודר. הביקור במקום מרגש מאוד. קבוצות גדולות של מאמינים, עטופים בסדינים לבנים, יורדות אל המים, זוכות לברכה ושרות המנוני תפילה. רבים מהטובלים בוכים, אחדים מתמוטטים תחת עומס הרגשות. התבוננות בחוויה לה זוכים הטובלים בירדנית מעוררת את השאלה איך יתכן שרק 350 אלף צליינים צעדו השנה למי הירדן כדי לזכות בחוויה הזו?

שרית גני, מנהלת השיווק של אתר הטבילה ירדנית בגליל, מסכימה עם סמדג'ה שהמפתח נמצא בידי מנהיגי הדת של הקהילות בחו"ל ושההשקעה הכדאית ביותר כרגע היא במדינות עולם שלישי. לדבריה אצל המבקרים שמגיעים מארצות הברית (כשליש מן המבקרים בירדנית) יש שילוב בין אמונה נוצרית לאהבה של המפעל הציוני ורצון לעודד אותו. דווקא במדינות מסורתיות כמו רוסיה חלה ירידה משמעותית. יתכן שהדבר נובע מן המצב הכלכלי, מסבירה גני, אבל אולי יש שם תחושת מיצוי. בשנה שעברה הגיעו כרבע מהמבקרים בירדנית מרוסיה. בעולם השלישי המצב שונה — לאחרונה הגיעה מאינדונזיה קבוצה אחת שמנתה 800 משתתפים. קבוצות בגודל כזה אינן מהלך שיגרתי, אבל לדברי גני הן מצביעות על הפוטנציאל האדיר במדינות אלה.

צליינים באים לבית לחם. מתוך ארכיון קסטודיה בעיר העתיקה
צליינים באים לבית לחם. מתוך ארכיון קסטודיה בעיר העתיקהצילום: רפרודוקציה : אמיל

בית לחם כמו הוותיקן

ורה באבאון מכהנת בחמש השנים האחרונות כראשת העיר בית לחם. בתחילת השיחה היא מבהירה שפיתוח התיירות הוא תפקידו של משרד התיירות הפלסטיני, אבל אחר כך מוסיפה שהדאגה העיקרית שלה לגבי התיירות בעיר אינה דווקא למספר המבקרים, שהוא טוב לדבריה, אלא למשך השהות שלהם. "בית לחם היא עיר תיירות מהמעלה הראשונה. בעבר היו מגיעים תיירים רבים ומבלים יומיים בבית לחם. כיום, גם אלה שלנים בעיר (יש בה 55 בתי מלון) אינם מבלים בה. הם מבקרים באתרים הקדושים ונוסעים למקומות אחרים. הדוגמה היא הוותיקן ורומא כצמד. כך אנחנו וירושלים. חסרים לי תיירים שבאו בגלל הדת אבל נשארו לשוטט בעיר. יש לנו מוזאונים ואדריכלות ייחודית, ב–2020 תכהן בית לחם כבירת התרבות של העולם הערבי ויש עוד הרבה עבודת פיתוח".

באבאון משתדלת להימנע מלדון בנושאים פוליטיים, אבל מוסיפה פרט אחד שחשוב בעיניה מאוד — המחסומים. "בית לחם היא עיר בטוחה לחלוטין, אבל המחסומים בדרך מירושלים מרתיעים ונותנים את ההרגשה של מקום לא בטוח. לשם מה צריך אותם? אני רוצה שיסירו את המחסומים ויאפשרו לתיירים מעבר חופשי. בית לחם היא עיר עם מסר של שלום לעולם כולו, אבל ההרגשה היא שרוצים להציג אותנו באור אחר".

חלק גדול מן השיחה עם באבאון מוקדש לשיפוץ המקיף שמבצעים כבר שלוש שנים בכנסיית המולד בעיר. "השיקום של כנסיית המולד מאפשר לנו לחשוף יהלום עם אוצרות אמנות מהחשובים והיפים ביותר בעולם. עם השלמת השיפוץ יגיעו אלינו כדי לראות את האמנות ולא רק כדי לעלות לרגל".

לפיל שבחדר — האיסור שפרסם משרד הפנים הישראלי בסוף אפריל על לינה של קבוצות תיירים בשטחים, והקפאתו בעקבות הביקורת קשה שהוטחה במשרד — באבאון אינה רוצה להתייחס כלל.

הכנסייה בכפר כנא. אתר צליינות חשוב
הכנסייה בכפר כנא. אתר צליינות חשובצילום: משה גלעד
סירת עץ מימי ישו הנוצרי בגינוסר
סירת עץ מימי ישו הנוצרי בגינוסרצילום: משה גלעד

"יעד דתי זה מחסום"

אמיר הלוי, מנכ"ל משרד התיירות, מבהיר שנעשית עבודת שיווק מתמשכת ויסודית בתחום התיירות הדתית והצליינית. לדבריו זה קהל שונה מתיירים אחרים והעבודה מולו ייחודית. הנקודה המשמעותית ביותר לדברי הלוי היא שהתיירות הצליינית, בעיקר זו האמריקאית, עוברת בימים אלה שינויים משמעותיים שלא כולם ערים להם. "הבנו שכאשר היעד נתפש רק כיעד דתי זה מחסום. כשמציגים את ישראל רק כיעד דתי הפנייה אוטומטית מגיעה לקהל מבוגר. קהל אמריקאי נוצרי וצעיר יותר רוצה לבוא לארץ הקודש אבל לשלב בה דת עם חופשה. אם המנהיגים הדתיים שמגיעים לכאן משוחחים אתנו על אפשרויות הטיול והבילוי לאורך החופים בתל אביב — המשמעות היא שיש שינוי גדול. בכל יום אנחנו נתקלים בעוד ועוד תיירים, חלקם עצמאיים וחלקם בקבוצות, שלא הוגדרו כצליינים אבל הם עורכים בארץ טיול משולב — הם פוקדים את כל אתרי הדת וגם אתרי בילוי ועניין אחרים. קשה לנו למדוד את הנתונים האלה ולכן המספרים שרואים מטעים. בשנה האחרונה אנחנו פונים לקהל צעיר. הם דתיים אבל לא נוסעים עם רועה רוחני אלא כעצמאים".

יורגן נילסן השוודי כתב לי השבוע בכנות וברצינות גמורה כך: "אני מאוהב בישראל ובייחוד בירושלים. אני חש כשגריר של ארץ הקודש ופונה לכל אחד לבוא, לראות את הקשיים ולמצוא בליבו את האהבה. אין מקום נפלא מזה".

.

כנסיית מגדלה החדשה לחוף הכנרת.
כנסיית מגדלה החדשה לחוף הכנרת.צילום: משה גלעד

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ