שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
משה גלעד
משה גלעד
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עץ תות בפארק המעיין במטולה. ארבעה ספסלים מקיפים את העץ הגדול, שגילו כ– 120 שנה
משה גלעד
משה גלעד

התותים בגן הבוסתן הספרדי בירושלים כמעט בשלים. התעלמנו מקבוצת תיירים שבהו בנו בתימהון, התמתחנו וקטפנו את אלה שנראו הכי לבנים. הירקרקים היו עדיין בוסר, אך ללבנים כבר היה איזה שמץ של מתיקות, שגרם לנו לגנוח בהנאה.

תותי עץ הם הטעם הכי מובהק של הילדות שלי. קפסולות רכות של נוסטלגיה מתוקה ודביקה. אכלנו אז כמויות אדירות מהשחורים ומהלבנים וקטפנו עלים ענקיים כדי להאכיל את "תולעי המשי", שאמורות היו באופן מסתורי להעניק לנו צעיפים סיניים צבעוניים ומעולם לא עמדו במשימה.

מלבד הפירות המופלאים, הכי טעימים בעולם, חלק נכבד מהקסם שיש לעצי התות טמון בנוף הרחב שלהם ובצל שהם מטילים. דן מינסטר היה זה שכתב את המלים לשיר היפה "בלילות הקיץ החמים" בביצוע מתי כספי, ובו השורות: "שום דבר אחר אינו קורה / בלילות הקיץ החמים / מתחת לעץ התות בכפר / יושבים ומדברים".

תותי עץ על גדות הירקון. מתוקים להפליא והעצים ענקיים
תותי עץ על גדות הירקון. מתוקים להפליא והעצים ענקייםצילום: משה גלעד

עצי תות הם תופעה מרתקת כיוון שלא מגדלים אותם כאן באופן מסחרי. אין כבר הרבה פירות ישראליים מתוקים וטעימים שאין להם ייצוג בדוכני השוק. בשונה מתותי השדה, תותי העץ פשוט מבשילים במהירות, חיי המדף שלהם קצרים מדי, והם מרקיבים לפני שמביאים אותם לחנויות. זה מה שהופך אותם לנחשקים יותר.

כישלון טוואי המשי

מקורו של עץ התות השחור במערב אסיה ובפרס. התות הלבן הגיע מדרום־מזרח אסיה, מיפן ומסין. העלים שימשו תמיד כאוכל של זחלי פרפרי המשי. מיליוני עצי תות ניטעו בסין כדי להאביס את התולעים. ברפואה הסינית מייחסים לתות העץ סגולות מופלאות, כפרי שמרפא כל מחלה. בספרות הבוטנאית הערבית אבחנה ברורה בין שני המינים: השחור מכונה שאמי, על שם גידולו רב השנים בסוריה, והתות הלבן מכונה פרצאד. בכפרים ערביים אפשר למצוא בעיקר שני זני תות: השאמי הארגמני וזן נוסף בצבע שחור הנקרא "תות אסמר". השאמי טעימים הרבה יותר מהתות הלבן, אך מה לעשות, גם נדירים הרבה יותר. יעקב שקולניק בספרו "101 עצים מופלאים" הכתיר את תות השאמי בתואר "הפרי הטעים בעולם".

מפת עצי התות בארץ
מפת עצי התות בארץצילום:

באמצע המאה ה–16 ניטעו מטעי תות באזור טבריה ובגליל. בסוף המאה ה–19, בניסיון אופטימי לפתח בארץ תעשיית משי, נטעו 150 אלף עצי תות בירושלים, ביפו ובעיקר במושבות הוותיקות: מטולה, ראשון לציון ופתח תקוה. בראש פינה הוקמה אפילו מטוויה, אלא שההרפתקה הפנטסטית הזו — לפיה נהפוך למעצמת טוואי משי חרוצים — קרסה במהירות והיא נסגרה ב–1905. משי ישראלי אינו מותג נודע בעולם והעצים הענקיים והנדיבים האלה נעלמים מאז אט־אט מהנוף הישראלי.

אנה נלך?

אלה הימים שבהם חבל על כל דקה. תותי העץ מבשילים ברגעים אלה וכיוון שמדובר רק בכמה שבועות שחולפים במהירות הבזק מוטב למעט בדיבור, או בכתיבה ולהרבות בשיטוט וגרגור. באופן שנוגד את המערכת החיסונית שלי אני מפרט כאן שמונה מקומות עם עצי תות נהדרים. מיותר לציין שלבטח לכל אחד מהקוראים יש גם את עץ התות הסודי שלו, עליו לא מדברים גם תחת עינויים.

פארק המעיין, מטולה

עץ התות במטולה. המקום היפה הזה ראוי לביקור בכל עונה
עץ התות במטולה. המקום היפה הזה ראוי לביקור בכל עונהצילום: משה גלעד

המקום היפה הזה ראוי לביקור בכל עונה, אך כשהתותים מבשילים הם מושכים את תשומת הלב ומעלימים את המים, הספסלים והנוף בלב המושבה. יש כאן שלושה עצי תות לבן גדולים, ואחד מהם בולט במיוחד וזוכה לכבוד מידי מעצבת הגן: אדריכלית הנוף חנה יפה. ארבעה ספסלים מקיפים את העץ הגדול, שגילו כ–120 שנה. היקף הגזע העבה כ–3.6 מטרים וכמה ענפים ענקיים מתנשאים מעליו. קליפת הגזע נראית בדיוק כפני ישיש מופלג — מקומטת וסדוקה. ביום ביקורנו באמצע מאי אפשר היה לראות היטב שצפויה לו עונה טובה ועשירה בפירות.

חורבת ב"ק, הר מירון

עץ התות השחור בחורבת ב"ק שבשמורת הר מירון הוא אחד הוותיקים בישראל. נטעו אותו לפני כמעט 200 שנה, כשישראל ב"ק הקים את החווה החקלאית באדמות הכפר ג'רמק. התיישבות זו נחשבת בעיני רבים להתיישבות החקלאית היהודית הראשונה בארץ ישראל. העץ הענק והישיש מניב עדיין פירות מתוקים. כדי להגיע אליו נוסעים בכביש 89 לכיוון חורפיש ובקילומטר ה–32 פונים לכביש העולה למירון. מרחבת החניה צועדים כקילומטר לשרידי החווה.

נבי סבלאן, חורפיש

עץ תות בנבי סבלאן שבחורפיש. ניטע בעיקר כדי שיטיל צל רחב על הרחבה בה הוא ניצב.
עץ תות בנבי סבלאן שבחורפיש. ניטע בעיקר כדי שיטיל צל רחב על הרחבה בה הוא ניצב.צילום: משה גלעד

מקאם נבי סבלאן הוא האתר השני בחשיבותו לדרוזים בישראל, אחרי קבר נבי שועייב שבקרני חיטין. במתחם הגדול יש אתר קבורה וגם בית תפילה ובית ספר. בכניסה לחצר הגדולה ניצב עץ תות מרשים, שניטע בעיקר כדי שיטיל צל רחב על הרחבה בה הוא ניצב. כמה ספסלים מאפשרים ליהנות ממנו.

מעיין הכפר פקיעין

עץ התות במעיין הכפר פקיעין. עשרות פרות טרם הבשילו
עץ התות במעיין הכפר פקיעין. עשרות פרות טרם הבשילוצילום: משה גלעד

המסורת היהודית אומרת כי מן המעיין שבמרכז פקיעין שתו רבי שמעון בר יוחאי ובנו כשהתחבאו במערה. הוא מוקף בבתי אבן עתיקים ובאחת הפינות של הרחבה ניצב עץ תות גדול ומפורסם. לצדו עומדים פסלי כמאל ג'ונבלאט וסולטאן אל אטראש — ממנהיגי העדה הדרוזית.

עץ התות משמש כבר מאות שנים מקום מפגש ויש לו קשר מיוחד ליהודי פקיעין. בשנת 1602 הם שלחו שאילתה לרב משה מיטראני מצפת: האם מותר בשנת שמיטה להאכיל את זחלי המשי בעלי תות? האישור התקבל, אבל תעשיית המשי לא שרדה. סימן שאלה מרחף כרגע מעל פירותיו של העץ בפקיעין. בכמה מקומות קראתי שהעץ ברחבת המעיין הוא עץ זכר, שאינו נותן פירות, אבל לפני כשבועיים ראיתי במו עיני על ענפיו אינספור תותים שטרם הבשילו.

נחל הירקון

עץ התות על גדות הירקון. פירות  לבנים וארגמניים
עץ התות על גדות הירקון. פירות לבנים וארגמניים צילום: משה גלעד

לאורך נחל הירקון, בקטע הלא ארוך שבין מחלף מורשה למחלף תקוה, מצפון לכביש 5, יש מקבץ נהדר של חמישה עצי תות בקטע הליכה שאורכו כקילומטר. אין לי מושג מי שתל אותם (המועמדים הם תושבי מלבס הערבית או ראשוני המושבה פתח תקוה), אבל הפירות שלהם טעימים להפליא. יש שם לבנים וארגמניים והעצים ענקיים. כדי למצוא את העצים כדאי לעקוב אחר המעבר של שביל ישראל מתחת לכביש 5. עצי התות סמוכים למעבר הזה והטובים שבהם נמצאים מצפונו ועל נתיב שביל ישראל.

גינת מלץ (גינת אמסטרדם), תל אביב

בטורו היפה של אברהם בלבן "רשימות תל אביביות" שמתפרסם בעיתון זה בימי שישי, הופיע בעבר טור על עץ תות גדול שניצב בגינת מלץ ליד רחוב אמסטרדם (מוכרת גם כגינת אמסטרדם) שבמרכז תל אביב. כך כתב: "העץ השמור הזה מעלה על הדעת את פגיעותו הגדולה של התות, כמו גם את עמידותו האגדית. מצד אחד, גזעו חלול כמעט עד הקרקע [...] מצד שני, העץ הזה שגזעו כולו קליפה עבה ובשרנית, מצמיח כעת מארבעת ענפיו המפותלים שפע של זלזלים גמישים המכוסים המוני עלים ירקרקים". ביקור בגינה העלה שהתיאור מדויק ביותר. העץ מרשים ויפה אבל אין טעם לחפש כאן פתרון לגרגרנות — פירות לא יפלו ממנו אל פינו.

נחל אבטח, ניצנים

על גדת נחל אבטח, בצד המזרחי של שמורת חולות ניצנים, ניצב עץ תות ענק שפירותיו מתוקים מאוד. ההגעה אליו כרוכה בהליכה קצרה. עץ זה, כשכניו התאנים, הזיתים והאחרים, הוא שריד לבוסתנים שצמחו כאן בעבר ושבעליהם הערבים נטשו או גורשו.

הדרך הטובה ביותר להגיע אל התות היא לנסוע בכביש הפנימי 3632 (מקביל לכביש 4) דרומה מניצן לכיוון באר גנים. כביש זה נמתח ממערב למסילת הרכבת. שלושה קילומטר מדרום לניצן, לא רחוק ממתקן לטיהור שפכים, כדאי לחנות ולצעוד כקילומטר מערבה. המאמץ משתלם.

גן התות, ירושלים

עצי התות בירושלים. כתבו עליהם שיר
עצי התות בירושלים. כתבו עליהם שירצילום: משה גלעד

יוסי בנאי כתב ושר עליו את אחד השירים הכי נוסטלגיים שחוברו: "אני חוזר אל השכונה אל עץ התות / אל עפיפון אדום אדום קשור לחוט / היינו ילדים וזה היה מזמן / אני וסימון ומואיז הקטן". חמישה עצי תות צומחים בגינה הקטנה, ברחוב חרמון בשכונת אוהל משה הצמודה לשוק מחנה יהודה בירושלים. על כל בית סביב הגינה הוצמד שלט ובו צילום של הדיירים הוותיקים, משפחות ירושלמיות שגרו פעם בשכונה. לבית הכנסת הוצמד שלט שמבקש ממורי הדרך להנמיך את מגבירי הקול כי זה מפריע לשכנים. גן התות בירושלים זכה לפרסום ולשמו הרשמי — גן הבוסתן הספרדי — בזכות יוסי בנאי ובזכות המחזה שחיבר הנשיא יצחק נבון. חמשת עצי התות הוותיקים שבגינה נראים עכשיו די טוב. לכמה מהם הוצמדו משענות, שתומכות בענפים. על כולם יש פירות מבטיחים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ