עשר עצות לשר התיירות החדש

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טיילת טבריה הנטושה
טיילת טבריה הנטושה, בחודש שעבר. איך משכנעים את הישראלים שכדאי להם לצאת לחופשה בישראל? צילום: תומר אפלבאום
משה גלעד
משה גלעד
משה גלעד
משה גלעד

אסף זמיר נראה מאושר כילד שחוגג יום הולדת. הוא הרבה לחייך ביום שלישי בצהריים, בטקס שבו נכנס לתפקידו כשר התיירות. הוא חלם לכהן בתפקיד הזה, כך הכריז. זמיר אפילו התבדח עם השר היוצא, יריב לוין, כשאמר: "קיבלת משרד עם 2.7 מיליון תיירים בשנה, ואתה מחזיר אותו עם אפס תיירים". מצב הרוח המצוין נראה מעט מוזר על רקע עיי החורבות שהם כיום התיירות הישראלית. הכל סגור, אנשים בענף לא עובדים כבר שלושה חודשים, אין תיירות פנים, אין תיירות חוץ, אבל השר מחייך. בהצלחה.

גם זמיר יודע היטב שאם מתבוננים בנתונים מגלים שתקופת כהונתו של לוין היתה, עד המפולת, מוצלחת מאוד. לוין כיהן בתפקיד חמש שנים ובסוף 2019 הצביע בגאווה על מספר שיא: 4.5 מיליון תיירים בשנה בישראל. מבחוץ נראה אמנם שהוא לא הפגין נוכחות אינטנסיבית בפעילות המשרד, ועסק יותר במשא ומתן קואליציוני אינסופי, אבל קשריו הפוליטיים והשפעתו עזרו לו לגייס סכומי עתק לתקציב המשרד, שהגיע בזמן הכהונה ל–1.2 מיליארד שקל — פי שלושה מהתקופה שלפניו. הצעד הנוסף שעבד מצוין ללוין היה השארתו בתפקיד של מנכ"ל המשרד, אמיר הלוי. לידיעת הקוראת מירי רגב, לוין לא הביא את "איש אמונו" אלא פשוט השכיל להשאיר בתפקידו איש מקצוע שזוכה להערכה בקרב אנשי התיירות. כרגע נראה כי יישאר זמן נוסף בתפקידו. מנכ"ל תחת שר שלישי.

בראייה אופטימית אפשר לומר שיהיה קל לזמיר בתפקיד, כי הוא מתחיל משולחן נקי. אין תיירים. המצב מעולם לא היה גרוע יותר. מכאן אפשר רק לעלות. ועדיין, הנה עשר המשימות להן כדאי לשר בן ה–39, שזה תפקידו הראשון בממשלה, להקדיש את זמנו ותשומת לבו.

זמיר (מימין) ולוין בטקס חילופי שר התיירות. כמו ילד שחוגג יום הולדתצילום: מירי שמעונוביץ

כל בתי המלון בישראל סגורים כרגע. כך גם עסקי הדירות להשכרה ורבים מאתרי התיירות. זו קטסטרופה כמותה לא היתה גם בתקופות מלחמה. הצעד הראשון חייב להיות לאפשר לכל העוסקים בתיירות לחזור לעבודה. זמיר צריך לגרום לישראלים להאמין שכדאי להם לצאת לחופשה בישראל, וזה לא יהיה קל. בטח לא כשמיליון מובטלים מנסים לגמור את החודש. צעד נוסף שראוי לשקול הוא פיצוי לעוסקים בענף במסגרת הפעלת מס רכוש — כמו שעשו אחרי מלחמת לבנון השנייה. דרכים נוספות הן הקלה ברגולציה ובבירוקרטיה. כל מי שעוסק בענף המלונאות מתלונן על כך.

גם בקדנציה הקודמת, כמו תמיד, היו תוכניות מוזרות ואפילו מזיקות. משבר הוא הזדמנות להיפטר מהן. הדוגמה הבולטת היא התוכנית להקמת הרכבל לאורך חומות העיר העתיקה בירושלים. השר לוין תמך בתוכנית הביזארית הזו בכל מאודו, כנראה מטעמים פוליטיים. הנה עצה טובה לשר הנכנס: מחק את הרכבל מחיינו וההישג הראשון והמשמעותי כבר יירשם לזכותך. אחר כך אפשר להמשיך עם הגבלת השפעתה של עמותת אלע"ד הירושלמית, שזכתה לחיבוק אוהב בשנים האחרונות.

כנסיית הקבר בירושלים. הזדמנות להיפטר מהרכבל בעירצילום: אמיל סלמן

במשרד התיירות מכירים היטב את השיטה, אותה הם מפעילים כמה שנים באילת. כדי לעודד תיירים להגיע לעיר הדרומית שילם המשרד סובסידיה בסך 60 אירו לנוסע. הסכום שולם לחברות התעופה בחודשי החורף, כדי שיטיסו תיירים בזול לאילת. כאשר אפשר יהיה לחדש את הטיסות הבינלאומיות, תתחדש בעוז התחרות על לב התיירים. אחת הדרכים לעודד את החברות היא סבסוד כרטיסים. בלי עידוד כזה, תימשך ההתאוששות בענף פרק זמן ארוך.

תיירות היא קודם כל עניין של דימוי. כיום, בזכות נתונים של תחלואה נמוכה, יש לישראל סיכוי להיכנס לרשימת המדינות הנקיות, הבריאות והלא מסוכנות, שמותר לנסוע אליהן. אפשר כבר להבין שהרשימה עומדת להיות צפופה. יוון נאבקת בה על מקום בכיר לצד קפריסין, מונטנגרו, אוסטריה, סלובניה ועוד. אם השר יצליח ליצור דימוי כזה לישראל — ההתאוששות בענף התיירות תזורז. הבעיה הברורה היא שבשלב ראשון אלה יהיו הסכמים דו־צדדיים, ומדינות אלה אינן "ספקיות" גדולות של תיירים לישראל. אנחנו אוהבים לנסוע אליהן, אך תושביהן לא אוהבים לבוא לכאן.

חלפו הימים שבהם ענף התעופה היה בעיה של משרד התחבורה, בעוד משרד התיירות התבונן בו מהצד. בלי טיסות, אין תיירות. בכהונה האחרונה עבדו אנשי משרד התיירות בלי לאות על הסכמים מול חברות תעופה מקומיות וזרות. השר לוין עצמו טיפל בכך בכמה מקרים. כל חברות התעופה נמצאות עכשיו בקשיים גדולים. שר התיירות אינו יכול להשאיר את התעופה לטיפול בלעדי של משרד התחבורה, בראשו עומדת מירי רגב. זו עלולה להיות זריקת מוות לתיירות הישראלית.

תל אביב בימי קורונה. הגיע הרגע להמציא את המוצר התיירותי הבאצילום: מגד גוזני

שוק התיירות ישתנה בתקופה שלאחר המגפה. מי יהיו התיירים האמיצים הראשונים שיצאו למסע בעולם? קל לשער שאלה יהיו צעירים בעלי ביטחון עצמי, אבל גם אנשים שיש להם קצת כסף. אלא שישראל לא עומדת להפוך ליעד זול והעולם כולו בפתחו של משבר כלכלי. מיפוי כזה של קהל היעד שונה מהדרך שבה ראו בישראל את שוק התיירות עד כה. השר החדש חייב לחזר אחר נוסעים מסוג חדש ומהר. דווקא בכך יש לו יתרון יחסי. בתפקידיו הקודמים בעיריית תל אביב פיתח את חיי הלילה ואת בילויי הצעירים. ייתכן ששם טמון העתיד של התיירות בישראל.

עיר התיירות הדרומית סובלת ממשבר קשה פי כמה משאר היעדים. זו עיר שכל הכלכלה שלה מבוססת על תיירות. בימי השיא של המשבר דובר באילת על סוף הדרך ועל 90 אחוז אבטלה. זה נורא בכל מובן אפשרי וזו עוגה שאין לשר התיירות ברירה אלא לאכול אותה במהירות. מהיום אילת היא העיר שלו. עם כמעט רבע מחדרי המלון בישראל ועם אוכלוסייה שתלויה בו לחלוטין — הוא חייב למצוא דרך להציל את אילת.

העולם מתמלא במובטלים, המשבר הכלכלי הוא עובדה קיימת. לא לכל התיירים שנסעו בעבר תהיה אפשרות לעשות זאת בקרוב. הם יחפשו את היעדים הזולים, שבהם התמורה לכסף טובה. האם אפשר להתחרות עם טורקיה ויוון, שנראה שהתגברו על הקורונה בצורה דומה לישראל? השר החדש צריך להמציא כאן תרופת פלא, או לעשות מעשה קסמים.

אילת בימים אחרים. העיר סובלת ממשבר חמור יותר משאר המדינהצילום: MILNER MOSHE

אם אין טיסות, איך ניסע? בהנחה שענף התעופה נפגע בתקופה הזו פגיעה אנושה, החיסרון הגדול של התיירות לישראל טמון בעובדה שחייבים לטוס אליה. האם יש לכך פתרונות אחרים? האם הגיע הזמן להאזין לאלה שמנסים להוכיח את החשיבות של פתיחת הגבולות לתיירים מערביים המגיעים ממדינות ערב? האם אפשר לעודד תיירות אזורית, כזו שתעבור יבשתית ממצרים ומירדן לישראל ואולי אפילו מסוריה ומלבנון?

החידוש הגדול בתקופת השר לוין היה הדחיפה המשמעותית של חופשה עירונית בתל אביב ובירושלים. לא עוד שיווק אתרי דת אלא מסעדות, ברים וחופים. כיף בישראל. הגיע הרגע להמציא את המוצר הבא. אחד המועמדים הבולטים הוא ים המלח כאטרקציה עולמית. אם יצליח בכך, יוכל זמיר לחייך בלי הפסקה בטקס הבא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ