בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור מאת רונית מטלון: "שיחה עם דודתי"

דודתי שנטל כמעט בת שמונים וצלולה לגמרי. פגשתי אותה לשיחה לא קצרה כדי לדון על המצב במדינתנו, מה שלא היה פשוט כלל ועיקר

33תגובות

דודתי שנטל כמעט בת שמונים וצלולה לגמרי. הכל אצלה צלול, בחוץ ובפנים, ובעיקר קולה, שבאוקטבות הגבוהות מתבלבל עם סירנה של אמבולנס "הצלה". היא מה שנקרא "דמות מופת", דודתי שנטל. היא יכלה לכל קשיי החיים בעודה שומרת על רוח אופטימית-פמיניסטית ללא חת. היא גם מקפידה בלבושה ובשנים האחרונות אפילו ביתר שאת, משום שאין בדעתה להיות מה שהיא קוראת "מפגע סביבתי. יש מספיק כאלה". פגשתי אותה לשיחה לא קצרה (שנקטעה לא פעם בתנומותיה החטופות שמהן היתה מזנקת לפתע פתאום כמו שדה) כדי לדון על המצב במדינתנו, מה שלא היה פשוט כלל ועיקר, כיוון שדודתי שנטל טרודה לאחרונה מאוד באיזו מצוקה פרטית, "אבסורדית לגמרי", אבל כזו שלא נותנת לה מנוח. מדובר בפגם דיבור כלשהו, המלווה אותה מאז ילדותה ונעוריה, אולם רק בשנה האחרונה התפנתה באמת "להסתכל לו בפנים", לפגם הזה, ולנסות להיגמל ממנו במידת האפשר. היא החלה בסדרת טיפולים אצל מרפאה בדיבור שעליה שמעה שבחים רבים.

דודתי שנטל: אבל גם השבחים היום בכלל לא מה שהם היו. פעם הם היו הרבה יותר גרועים השבחים, וכששמעת איזה שבח, בעיקר אם היית אדם מסוג אשה, הצטרכת להסתתר בבית שלושה ימים כדי להתאושש מהשבח הזה. היום השבחים עשויים מחומרים הרבה יותר נדיפים והם לא נדבקים לעור, כמו בושם ישן עם ריח של ביצים רקובות.

ש: זה אומר שאת נגד הנוסטלגיה או בעדה, דודה שנטל? לא הבנתי.

שנטל: גם בעד הנוסטלגיה וגם נגד. גם וגם. מה גם את נהיית לי מאנשי האו-או האלה? עם הנוסטלגיה אין לי בעיות. כמו שאת שומעת, אני אומרת את המלה הזו כמו שצריך, בלי להחליף את האותיות. לא הנוסטלגיה היא הבעיה שלי אלא כל מיני טיפוסים במרחב סביבנו שמרוב שהם מבינים הכל ואת כולם, הם לא מבינים שום דבר, ומרוב שהם לא רוצים להבין כלום ושונאים בעצם הכל אז הם מעמידים פנים שהם מבינים. שקרנים, יעני, הבנת?

ש: לא ממש. איבדתי אותך קצת. מה רצית להגיד?

שנטל: תעזבי, תעזבי. למה את לא שואלת אותי למשל כמו ששואלים אשה ראויה לשמה, על דברים מהבטן? תחושות מהבטן? חושות מהבטן? יש לי אחלה חושה מהבטן בשבילך, בתור אדם מסוג אשה.

ש: דברי.

שנטל: המרפאה בדיבור שלי היא מאוד מרפאה, אם את דווקא רוצה לדעת. ד"ר פז קוראים לה. בפגישות הראשונות שלנו עבדנו על הסנדוויץ שלי והיא גם נתנה תרגילים לבית, שיעורי בית. עכשיו ברוך השם עברנו את הסנדוויץ וכוחותינו מתקדמים הלאה לאט אך בתקיפות

ש: מה זאת אומרת סנדוויץ? איזה סנדוויץ?

שנטל: את רואה? ראית? עכשיו אני צריכה להתאמץ להגיד את זה עם השגיאה כמו שהייתי אומרת פעם: שנדביץ! זהו. הלך השנדביץ. מת. שנים רדף אותי השנדביץ ודי. הלך. הוציאה ממני את השנדביץ סופסוף דר פז הזאת.

ש: לשמוע ממך מלה טובה על מישהו. ועוד על אשה. זאת התרחשות בסדר גודל קוסמי, את עוקבת אחרי?

שנטל: כן, כן, אני מה-זה עוקבת. הצדק בהחלט עומד כאן לצדך, אם לא האומץ או התבונה. בהחלט. אני בהחלט בת דורי במובן הזה, אין מה להגיד. בהחלט מהנשים האלה שאת רוב האנרגיה שלהן למלחמת הצדק שאבו בעצם מטינה, ממרירות ומחוסר הערכה כלפי נשים. המנגנון הזה אגב לא ייחודי רק לנשים מסוגי, לא רק, אלא ללוחמי צדק באשר הם, נשים או גברים

ש: את מאד מופשטת. מכה. בקושי הבנתי

שנטל: עם הממדים והצורה שלי עכשיו אין לי ברירה אלא להיות מופשטת. זה הקו מז'ינו שלי, האחרון, להיות מופשטת. מה רצית לשאול?

ש: המון דברים. בלי סוף. אתחיל אולי משאלה שהפנו אלי הקוראות שלנו. וזו השאלה: מה לפי דעתך השימוש הנכון ביותר למרכאות מצמר שנסרגו על מסרגה אחת לעונת המעבר?

שנטל: מרכאות? התכוונת למרכאות? שני הקווים הקטנטנים האלה, המקבילים, ששמים מעל למלים או למשפטים?

ש: בדיוק. מרכאות. זו היתה השאלה. תדעי רק שרבות מהקוראות שלנו עשו "לייק" על השאלה הזאת בפייסבוק

שנטל: עשו "לייק"! איזו עבודת פרך! טוב, קשה לשלוף תשובה מהמותן לשאלה הזו. מרכאות סרוגות לעונת המעבר. צריך לחשוב על זה יותר מרגע, אם בכלל אני מסוגלת. רגע. האם יש טעם לדעתך להציע להן למקם את המרכאות הסרוגות לפני ואחרי המלים "שוויון האשה" אבל בטוב טעם? לדעתי עד עכשיו עוד לא מיקמו מרכאות סרוגות מהסוג הזה בטוב טעם ממש

ש: זהו. אחת הקוראות באמת העלתה את העובדה, שלאחרונה, באחד המאמרים של אחד מבחורינו המצוינים, ממתנגדי הכיבוש וממתנגדי האנטישמיות החילונית כלפי הרחוב החרדי, הופיעו המרכאות לפני ואחרי "שוויון האשה" אבל הן היו עשויות מפלדת אל חלד. או אזבסט. אולי אזבסט. היא לא היתה בטוחה.

שנטל: אזבסט או פלדת אל חלד! מדהים. להגנה יותר מושלמת מזו של אזבסט או פלדת אל חלד מלפניו ומאחוריו, "שוויון האשה" לא היה אפילו חולם לצפות!

ש: בדיוק. בדיוק. אבל מה אם ככה על המרכאות הסרוגות? איפה את חושבת נכון וכדאי להמטיר אותן? תחשבי על זה: סרוגות. רק סרוגות המרכאות האלה. קרושה כזה, מסרגה אחת. כל כך פריך, כל כך שביר הסרוג הזה בסופו של דבר, המרכאות הסרוגות הענוגות האלה בכחול פלדה ובכחול קובלט ובכחול סיגלית ובכחול מעושן...

שנטל: די, די. הבאת לי את הכאב ראש. אין לך רחמים את. בשביל השטויות המצמררות האלה שאת אומרת נלחמנו למען נשים כותבות? תני לחשוב. הנה מה שאני חושבת: צריך לבדוק פה קודם כל את העניין המשפטי. שלא יגידו שהמרכאות הסרוגות לפני ואחרי שוויון האשה הן פלגיאט של המרכאות מפלדת אל חלד או מאזבסט, את עוקבת אחרי?

ש: כל הזמן.

שנטל: כי הן לא פלאגיאט המרכאות הסרוגות לפני ואחרי "שוויון האשה", הן לא! את קולטת אותי? מה שצריך זה להגדיר ולהבחין, הגדרות והבחנות ברורות וחוקיות צריכות להיות כאן לפני שבודקים איפה ואיך ממקמים את המרכאות הסרוגות

ש: העברית שלך כל כך השתפרה, דודה שנטל. אני המומה.

שנטל: אל תבלבלי אותי את עכשיו עם ההערות המתנשאות. אני חושבת עכשיו. הנה מה שאני חושבת, תקשיבי טוב: בגלל ששוויון האשה עם או בלי מרכאות סרוגות או מפלדת אל חלד, הוא תת סוג בעצם של שוויון האדם מסוג גבר, או שוויון האדם מסוג ערבי (לפי שיטתם של בחורינו המצוינים), או שוויון האדם מסוג מזרחי (גם לפי שיטתם של בחורינו), או שוויון האדם מסוג עובד זר, או אפילו שוויון האדם מסוג ערבייה (גם לפי שיטתם), יוצא מזה שגם המרכאות הסרוגות שלנו הן בעצמן תת סוג ולא הסוג בעצמו. כך שאי אפשר כאן לבוא בטענות על פלגיאט! קלטת אותי? לא אותו סוג ובכלל לא סוג, אלא תת סוג! תת סוג ותו לא! זאת הטענה שלי.

ש: גאוני. פשוט גאוני. איך עשית את כל הדרך המחשבתית המפולפלת הזאת לבדך, בלי תמיכה מקרובים וידידים?

שתיקה. דודתי שנטל חיוורת מעט מגאווה ומהמאמץ המחשבתי, מעשנת נרגילה ולוטשת את מבטה בבועות הנאות של קוקה קולה דיאט המבעבעות בתוכה.

ש: רק שלא פתרנו עוד את הבעיה של המיקום. איפה יגורו המרכאות הסרוגות, איפה לשים אותן כלומר, דודה שנטל

שנטל: מה זאת אומרת איפה למקם את המרכאות הסרוגות? העניין נפתר מבחינה הלכתית אני מסבירה לך. בכל מקום אפשר, בשרי וחלבי, כל מקום: "ראש הממשלה" עם מרכאות סרוגות, "שר החוץ" עם מרכאות סרוגות, "מדינה יהודית ודמוקרטית" עם מרכאות סרוגות ו"תהליך הפזישציה של החברה הישראלית" גם כן עם מרכאות סרוגות, הכל

ש: המה של החברה הישראלית?

שנטל: על זה אני עובדת אתה עכשיו עם דר פז. נו. אל תזרקי לי פלפל שאטה לפצעים. איך אמרת? הפזישאציה של החברה הישראלית

ש: פ שי ז א צ יה פ שי זא ציה. תגידי עכשיו

שנטל: אל תתקילי אותי את עכשיו עם ה... נו, הפזישאציה. פזישאציה. נתקע לי כל הזמן ה"פזי" הזה בהתחלת המלה ואני כל כל אוהבת קציצות מפזי שזה את יודעת, מין עלים של סלק, ועכשיו אפילו אם יתלו אותי לא אגע בהן בקציצות האלה, כל כך התחלתי לשנוא את הפזי הזה

ש: די, די. אל תיכנעי: פ שי זא צ יה. תגידי לאט: פשיזאציה

שנטל (לוחשת): פזישאציה

ש: יותר חזק!

שנטל: פזישאציה, פזישאציה!

ש: לא שומעים!

שנטל: פ זי שא ציה!

ש: עוד לא שומעים! אכלתם הבוקר חברים?

שנטל: פזישאציה, פזישאציה, פזישאציה, פזישאציה! אלוהים איך שה"שאציה" הזה מכוער בסוף: שאציה, שאציה

ש: כי הוא "זאציה", זה מה שאת לא תופסת. בתור "זאציה" הוא הרבה פחות מכוער

שנטל: לא בהרבה פחות מכוער, לא בהרבה פחות ה"שאציה" מכוער

ש: בהרבה! כי הוא איננו, כי הוא לא קיים. כי הוא המצאה. כי הוא בעצם "זאציה", מה שאת לא יכולה להגיד

שנטל: באת לריב או באת להתקוטט? ככה להתעלק על בנאדם נכה. שאציה, זאציה, כאילו זה מזיז למשהו.

ש: אמרת את זה, אמרת! אמרת זאציה. פשיזאציה. זהו, אמרת. שנטל: אמרתי?

ש: אמרת ועוד איך. תגידי עוד פעם, שזה יתבסס.

שנטל: פזישאציה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו