בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חלוצות הפמיניזם

האשה שקידמה עצמאות כלכלית

שרה טהון פעלה כדי שנשים יוכלו לרכוש עצמאות כלכלית, והכירה בהשפעות המיוחדות שיש למלחמה על נשים. נינתה פועלת לשילוב נשים במו"מ לשלום

12תגובות

לעומת שרה עזריהו, שהלכה לעולמה בשיבה טובה, שרה טהון מתה בדמי ימיה, בת 39. קרוב לוודאי ששתי הנשים הכירו זו את זו, שכן גם טהון היתה ממייסדות "התאחדות הנשים העבריות לשיווי זכויות". קווי דמיון נוספים בין השתיים: שתיהן החלו את דרכן בתחומים שיוחסו באופן מסורתי לנשים, חינוך ועבודה סוציאלית, ועד מהרה שילבו בעבודתן פעילות פמיניסטית פורצת דרך. שתיהן היו ציוניות ונשואות לגברים שמילאו אף הם תפקידים בולטים ביישוב בארץ. שתיהן איבדו ילדים שמתו בינקותם.

בחייה הקצרים הספיקה שרה טהון, בין השאר, להקים רשת של הכשרה מקצועית וחינוכית לצעירות בארץ ישראל וכן להימנות עם הפעילות הבולטות למען זכות בחירה לנשים.

היא נולדה בלבוב שבגליציה ב-1881 למשפחת בראט. אף שהיו עניים, דאגו הוריה להשכלתה. פעילותה של תנועת הנשים הציוניות בעירה שבתה את לבה של הנערה הסוציאליסטית. כמו כן למדה יוונית ורומית אצל הפעיל הציוני יעקב טהון והשניים היו לבני זוג.

ב-1903 נסעה שרה לברלין ועבדה במשרדו של ארתור רופין וכן עסקה בעבודה סוציאלית. שנתיים אחריה בא לשם גם יעקב והיה לד"ר למשפטים. באותה שנה, 1905, השתתפו השניים בקונגרס הציוני בבזל. ב-1907 הם עלו לארץ ישראל עם בנם הבכור תיאודור (שנקרא על שם הרצל) והתיישבו ביפו. ב-1908 נולדה בתם רחל, אך כעבור שלוש שנים מתה ממחלה. כעבור שנה נולדה יהודית.

עוד שושלות פמיניסטיות: שרה ויעל עזריהו | חנה קלתי ושולה קשת

כבר בראשית דרכה בארץ ייצגה שרה טהון את "ארגון הנשים לעבודה תרבותית בפלשתינה", ארגון ציוני שנוסד בגרמניה ונועד לחינוך נערות ולמלחמה בסחר בנשים. בה בעת הקימה את רשת "בתי הספר למלאכת התחרה", שהעסיקה מאות צעירות עניות בירושלים, ביפו, בצפת ועוד. כמו כן סייעה לחנה מייזל בארגונה של "חוות העלמות" בכנרת, מוסד להכשרת צעירות לעבודת האדמה שבו למדה בין השאר רחל המשוררת. ב-1916 ילדה טהון את רפי, צעיר בניה (לפניו נולדה אחותו אביבה, שמתה בהיותה פעוטה).

במלחמת העולם הראשונה פעלה טהון בארגון עזרה למשפחות שגורשו מבתיהן בידי הטורקים. כשהיא ומשפחתה גורשו ב-1917 מתל אביב לירושלים, פתחה בעיר בית מלאכה לטוויית צמר וסיפקה עבודה למאות נשים, שאם לא כן היו גוועות ברעב.

לאחר המלחמה היתה טהון, כמו עזריהו, מהפעילות למען זכות הצבעה לנשים, אך מתה במארס 1920, שש שנים לפני שהמטרה הושגה. בשתי שנות חייה האחרונות היתה טהון חברה ב"וועד הזמני", הנציגות הבכירה של היישוב בעת ההיא.

ענת טהון-אשכנזי, בת 34, היא נינתה של שרה טהון, נכדתו של בנה רפי. טהון הלכה לעולמה כשרפי היה רק בן ארבע. לימים, כשיצא לגמלאות, חקר רפי את תולדות אמו והוציא לאור ספר על אודותיה.

נכדתו, טהון-אשכנזי, מספרת שבאותה תקופה למדה בבית הספר התיכון ו"עשיתי עבודת גמר על שרה, על עדה פישמן מימון ועל חנה מייזל. סבא ואני עבדנו קצת ביחד. נסענו יחד לארכיון המרכזי. היינו מאוד קשורים כל השנים".

לפני כן, לא רפי ולא ענת לא ידעו הרבה על אם המשפחה, שמתה כה צעירה. טהון-אשכנזי - פעילה פמיניסטית, חברת העמותה "איתך-מעכי" של משפטניות יהודיות וערביות - מתוודה בחיוך נבוך שבנעוריה, כשעשתה את העבודה על סבתא-רבתא שלה, "כל הזמן היה לי חשוב להגיד שזה לא ממקום פמיניסטי. כן כן, וידוי קשה. לקח לי זמן להבין".

היא מוסיפה, כי היתה גאווה במורשת המשפחתית, אבל זו התמקדה ביעקב טהון, שהיה ממנהיגי היישוב בשנות המנדט, ובאחיו יהושע טהון, סופר וחבר הסיים הפולני. "אולי ההתמקדות בהם נבעה גם מכך ששרה מתה כה צעירה והספיקה פחות", אומרת טהון-אשכנזי. על שמותיהם של שני האחים קרויים רחובות בכמה ערים ברחבי הארץ. רחוב שרה טהון - אין. טהון-אשכנזי מספרת שסבה דווקא פנה לרשויות בעניין הזה, אך נענה שכבר יש רחובות על שם טהון.

דניאל בר און

עוד כתבות ליום האשה: לצעוד בלבוש מינימלי נגד הטרדה | סיפור קצר מאת רונית מטלוןנשים עונות: מיהי פמיניסטית?

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

פרשה מרתקת שטהון לקחה בה חלק היתה משפט אונס שהתנהל בארץ ב-1912. חיה דינה קייזר, בת 15, שהתאכסנה עם בני משפחתה במלון בשכונת מאה שערים בירושלים, סיפרה כי בעל המלון, יוסף הרלינג, אנס אותה. אחיה האשים את הרלינג במעשה, ובתגובה זה תבע אותו לדין תורה. המשפט התקיים ביפו, בביתו של רב העיר, אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה). בסופו בחרו השופטים שלא להכריע, אלא רק לפרסם את ממצאי חקירתם.

אחת העדים נגד הרלינג היתה שרה טהון. לאחר שזה תקף את עדותה, פירסמה טהון רשימה ב"האור", עיתונו של אליעזר בן יהודה שסיקר את הפרשה. "הנאשם הרלינג רצה להחליש את ערך עדותי", כתבה בין השאר. "בתור אחת מאלה שכל מהלך המשפט ברור וידוע להם, מוצאת אני חובה להעיר את דעת הקהל על האמצעים שבהם אחז הרלינג להשפיע על השופטים והקהל לפני פסק הדין. אם יש לו העוז לצאת עוד לפני הקהל אחרי פסק הדין, הרי הוא מתכוון להקל בכבוד המשפט".

בנה רפי מעיר בספרו, כי לא היה זה מובן מאליו אז שאשה תכתוב מאמר דעה בנושא כמו אונס. גם נינתה סבורה כי "היא היתה אשה אמיצה. גם היום נשים פמיניסטיות משלמות מחיר על הפעילות שלהן. ואז בוודאי".

ויכוח מסוג אחר התנהל בין טהון לתנועת הפועלות. לכך רצוי להקדים ולספר, שאחד ממאפייני דמותה של טהון היה קפדנותה בענייני ניקיון. אורחות חייהן של החקלאיות החלוצות לא נשאו חן בעיניה, ובמארס 1913 היא כתבה מאמר ביקורת חריף עליהן: "מתוך שאיפתן להידמות לגברים בכל דבר באות הן לידי כך, שחדלות לשים לב לחיצוניותן, גוזזות את שערותיהן ומשתדלות להסיר מעליהן בכוונה אותו חוט החן המיסטי המתוח על פני כל עלמה צעירה".

היא אף סברה שנשים צריכות לקחת חלק גדול יותר מגברים בעבודות משק הבית. נינתה טהון-אשכנזי מציינת כי היא מתקשה כמובן להסכים לעמדה זאת ומציינת כי גם כיום, לדאבונה, החלוקה בין גברים לנשים במשק הבית איננה שוויונית כפי שצריכה להיות, ועל כן הוויכוח בהרבה מובנים עוד עומד בעינו.

צד אישי נוגע ללב של טהון בא לביטוי במכתב שכתבה ערב לידתו של רפי, ב-27 בינואר 1916. טהון סברה כי לא תשרוד בלידה והשאירה צוואה ובה כתבה לבן-זוגה יעקב: "ילדי היקר! אני כבר במיטה ויש לי כאבים כבר משעות הצהריים.. אם לא אראה אותך עוד תדע, שאתה היית אהבתי היחידה בחיי... אהבנו זה את זה מאוד... אתה לא תשכח אותי. אבל הנך חופשי למצות את נעוריך ואת חייך, כי אתה לא תוכל להסתדר בלי אשה... אהוב אותי עוד קצת. שלך, שרה".

טהון הלכה לעולמה רק כעבור ארבע שנים, ואמנם זמן לא רב אחר כך התחתן יעקב מחדש, עם חנה-הלנה כהן שהיתה גם היא פעילה פמיניסטית.

כיצד הושפעה נינתה של שרה טהון מדמותה של הסבתא הגדולה, תרתי משמע?

"אני חושבת שהיתה לי תודעה פמיניסטית בגיל צעיר מאוד", אומרת טהון-אשכנזי, "רק מתן השם לכך נעשה בגיל קצת יותר מאוחר. זה היה ברמה הכי בסיסית: ההבנה שבאמת אין שום דבר שמונע ממני כבת, כילדה, לעשות דברים. גם אמא שלי כמובן משמעותית מאוד בסיפור. ליוויתי ואני מלווה את הקריירה שלה, גם בעבודה כיועצת ארגונית וגם בלימודים, בדוקטורט, והמודל הזה, כאשר אבי תומך ומלווה גם כן, היה משמעותי מאוד בשבילי".

טהון-אשכנזי, נשואה ואם לשני בנים, מספרת כי משפחתה כיום מתנהלת מתוך שאיפה ליצור מודל שוויוני יותר ומציינת את תמיכתו ומעורבותו של בן זוגה בפעילותה הפמיניסטית.

"שרה לא היתה דמות חיה מבחינתי", היא מוסיפה, אבל במשך השנים היא נהפכה למקור לגאווה, להתחברות. "מעניין איך כבר לפני מאה שנה חשבו על אותם דברים, היו אותם קשיים וכו'". אפילו עניין התקציבים, היא מציינת בחיוך: יש כל מיני מכתבים שבהם שרה ויעקב טהון מנסים לגייס כספים, ו"זה הצחיק אותי, עברו 100 שנים ואנחנו נמצאים באותו מקום של גיוס תורמים, חיבור דו"חות וכו'".

עוד כתבות בנושא: למה יש כל כך מעט סטנדאפיסטיות? | עשר שפיות ישראליות שאתם חייבים להכיר |  | כל האירועים ליום האשה

מכל מה שאת יודעת על הסבתא הגדולה שלך, ממה נבעה הפעילות הפמיניסטית שלה לדעתך?

"אין לזה כל כך עדויות. אף שהיא באה ממשפחה ענייה, אביה לחץ עליה שתלמד והיא ייחסה חשיבות רבה לחינוך ולשוויון. היא גם היתה בבזל בקונגרס הציוני, אז אני מניחה שהחוויה של להיות מיעוט של נשים שם ולראות איך מתקבלות החלטות, ולהבין שנשים חייבות להיות שם - השפיעה. ייתכן שגם השותפות בינה לבין יעקב השפיעה; יעקב היה שותף למאבק שלה, רואים זאת למשל במכתבים שהיא כתבה בהקשר של זכות הבחירה".

בעיניים עכשוויות קשה שלא לאתר אמירות מקוממות במסמכים שהותירה אחריה שרה טהון. כך, למשל, במכתב לברונית רוטשילד, שבו ביקשה את סיועה במימון בתי הספר לתחרה, היא כותבת: "90% מהתלמידות הן ממוצא ספרדי, ואם הן תלמדנה, נביא להתפתחות האשה המזרחית בצורה מתאימה ונחנך אותה לעבודה". במאמר "עבודת נשים בפלשתינה" כתבה: "על האשה להיות יותר מקצועית... המקצועות המצויים בארץ הנם כה מעטים והדרך שבה מבוצעת העבודה היא כל כך רעה, שעל יוצאי אירופה להזמין כל דבר מחוץ לארץ".

טהון-אשכנזי מודעת לבעייתיות שבדברים. "אני לא נטולת ביקורת", היא אומרת, "ואני מודעת לתקופה. חשוב לי להעריך את מה ששרה עשתה ולהבין שזה הקונטקסט של שנת 1908. היתה ההבנה שלה, עוד מגרמניה, שיש פה נשים שחיות בעוני, ומה שיקדם אותן זה חינוך, שזה באמת המוצא מהעוני; אבל באותה נשימה זה באמת נאמר מגרמניה, על כל המשתמע מכך. היום גם אפשר לבקר ולהגיד, למה הן עשו עבודות תחרה ולא עבודה אחרת. אבל אני חושבת שהיא קידמה נשים, בעצם האפשרות לחינוך, מתוך הנחה שאלה נשים שלא היו מגיעות לבתי ספר".

מכל מקום, 100 שנים אחרי, ארגונים פמיניסטיים פועלים כמובן אחרת. איתך-מעכי, העמותה שטהון-אשכנזי פעילה בה, פועלת בין השאר בשיתוף פעולה עם קהילות של נשים חרדיות, מזרחיות, ערביות, דרוזיות, יוצאות אתיופיה, נשים עם מוגבלויות ועוד. טהון-אשכנזי מדגישה, כי הפרויקטים מתקיימים ביוזמת הקהילות עצמן. כך, לדוגמה, אשה נכה בכיסא גלגלים שנתקלה בקושי לקבל שירותים גינקולוגיים פעלה לשינוי הנהלים במשרד הבריאות, שעתה מחייב מרפאות להצטייד בכיסאות מתאימים; אשה דרוזית יזמה פרויקט למען זכויות של גרושות בקהילתה; סייעות חרדיות בגני ילדים חברו לעמותה כדי לשפר את תנאי העסקתן ועוד.

ובחזרה לתחילת המאה ה-20: אחד המפעלות המרשימים של טהון התקיים בזמן מלחמת העולם הראשונה. רעב פקד את תל אביב ויפו, וב-1916 הקימה טהון "קופת נשים" - אגודת חירום שפעלה לרכישת מצרכי מזון בסיסיים. היא סייעה לנשים ומשפחות רבות, כשמנחה אותה, על פי עדויות מהתקופה, ההכרה בכך שנשים נפגעות באופן ייחודי בזמן מלחמה.

נינתה טהון-אשכנזי נפעמת מכך שסבתה הגדולה הכירה בכך כמעט 100 שנה לפני שהאו"ם קיבל, בשנת 2000, את החלטה 1325, שבין השאר מקנה הכרה בינלאומית לסבל שנגרם לנשים בסכסוכים לאומיים ואתניים ומגדירה את ההשלכות הייחודיות של מצבי מלחמה על חייהן. טהון-אשכנזי נמנית עם הפעילות ליישום החלטה זו גם בארץ.

מאבק נוסף של טהון נשמע גם הוא רלוונטי במיוחד כיום. בוויכוח עם החרדים על זכות הבחירה לנשים הועלה טיעון, שבעצם אפילו בקרב הנשים אין רוב התומך בכך, כי החרדיות מתנגדות. על כך אמרה טהון בזמנה, כי מאחר שהנשים החרדיות אינן ציוניות, אין להביא בחשבון את התנגדותן, וכי עמדתן היא אמתלה בלבד. טהון-אשכנזי אומרת כי עם כל ההבדלים, "זאת שאלה שגם אנחנו מתלבטות בה. גם היום הרי יש נשים חרדיות שאומרות ‘אנחנו רוצות את ההדרה'".

בעניין הוויכוח עם החרדים אפשר למצוא בספרה של שרה עזריהו מ-1949 התייחסות לשרה טהון, אם כי לא בשמה. בכותבה על ההתעוררות ביישוב עם הצהרת בלפור ציינה עזריהו: "בת היישוב החדש התמסרה אף היא בלב ונפש לכל הפעולות הללו, וב'וועד הזמני ליהודי א"י' שהוקם באותם ימים השתתפה גם אשה. אולם פעילות ציבורית זו של הנשים נתקלה ביחס עוין מצד החוגים החרדים והמשמרים... ‘אגודת נשים' שהציגה לה במיוחד מטרות תרבותיות פתחה בשכונות הנידחות של העיר (ירושלים) שיעורי ערב לנשים, אירגנה קורסים לנערות לשם לימוד מקצוע וכיו"ב".

רפי טהון, המצטט דברים אלה בספרו, מציין כי "אין עזריהו מזכירה את שרה טהון, אך אין כל ספק שהיא אכן הכירה אותה. קשה לדעת אם אי-הזכרתה נובעת מחילוקי דעות שהיו ביניהן או משיכחה".

שתי הנשים, אגב, גם חיו בתל אביב בימיה הראשונים, אבל בעוד שמשפחת עזריהו נמנתה כאמור עם 60 המשפחות שייסדו את העיר, הרי רפי טהון מסביר בספרו כי "ראשוני אחוזת בית היו בני המעמד הבינוני ובעלי אמצעים: לרופין, לטהון ולאחרים לא היה כסף כדי לבנות בית לעצמם". דרך מקרה, גם הצאצאיות שלהן, ענת טהון-אשכנזי ויעל עזריהו, מתגוררות כיום באותה העיר, גבעתיים.

אשר לעובדה שלמרות כל פעילותה, שרה טהון נשכחה במידה רבה, אומרת טהון-אשכנזי: "ההיסטוריה נכתבת בידי החזקים". והיא מוסיפה: "כשמסתכלים על הרצף ההיסטורי, זה לא יוצר אופטימיות. יש אמנם תחושה שעשינו והשגנו, אבל ייתכן שההישגים המשמעותיים פחותים ממה שאנחנו חושבות. היה למשל מחקר על כל הסכמי השלום שנחתמו בעולם משנת 1992. התברר שרק 2.7% מהחתומים עליהם הן נשים. זה כמעט כמו שיעור הנשים שהשתתפו בתהליכים כאלה לפני 100 שנה. לפעמים נדמה שאנחנו בעצם מתקדמות על הליכון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו