הרופאים שדוקרים את עצמם

חדר ניתוח הוא סביבת עבודה מסוכנת: כיצד מנותחים עלולים להיכוות והצוות הרפואי עלול לדקור את עצמו או להידקר ולנשום חומרים מרדימים

יואל דונחין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יואל דונחין

המנהיג ההודי מהטמה גנדי, שניהל מאבק בלתי אלים בשלטון הבריטי בהודו, נידון ב-1922 לשש שנות מאסר. בינואר 1924, בעת סופה עזה, הובהל מבית הסוהר לבית חולים בפונה בשל כאבי בטן, שאובחנו על ידי כירורג בריטי בכיר כדלקת בתוספתן (אפנדיציט) שהצריכה ניתוח להסרתו. במהלך הניתוח נותקה אספקת החשמל ומקור האור היחיד היה מנורת נפט פשוטה. במוזיאון גנדי בעיר מומבאי ניתן לראות בציור מרשים את הניתוח. כמה מנתחים עומדים סביב גנדי והוא מורדם בטפטוף תמיסת אתר על פניו. מנורת הנפט קרובה מאוד לאזור הניתוח. המגע בין אדי האתר שהוא חומר דליק לבין האש הגלויה עשוי היה לשנות את גורלו של גנדי ואת פני ההיסטוריה של הודו כולה. שכן לא אחת, עד שנות ה-60, היו חדרי ניתוח עולים באש על כל הנמצאים בהם בשל שילוב מסוכן של אתר ואש גלויה. כך בהדרגה פותחו חומרי הרדמה שאינם דליקים. כיום חדרי הניתוח המודרניים אמנם אינם עולים באש, אך לעתים מנותחים עדיין נכווים. שכן, בהפעלתם של מכשירי צריבה או חיתוך בחדר הניתוח נוצר חום גבוה, ובפרוצדורות מסוימות (כגון סגירת כלי דם) – האש אף גלויה. ואם בקרבת המנותח נותרים שרידי אלכוהול שנועד לחיטוי, עלולה להתלקח אש באזורו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ