"כשאני רוקדת אני לא שומעת את הקולות": פעילות גופנית לאנשים עם מחלת נפש

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
המורה למחול ג׳ואנה רוקדת עם מטופלת במרכז לבריאות הנפש גהה, דצמבר 2020
המורה למחול ג׳ואנה רוקדת עם מטופלת, דצמבר 2020. מי שרוקד ומי שצופה לא יכול שלא לחייך מהדרך שבה ג'ואנה מכניסה שמחה וחופש ותנועה לבוקר המנומנם במחלקהצילום: תומר אפלבאום
גלעד אגר
גלעד אגר
גלעד אגר
גלעד אגר

זו שעת בוקר, החצר של המחלקה הסגורה שטופה אחרי הגשם, קרני שמש מדגדגות את אבן הגרנוליט הרטובה. אנשים מחפשים פינה יבשה לשבת בה, כמה מהם מדליקים סיגריה, מי לבוש פיג'מה ומי בבגדיו האישיים. שגרה של אחרי הגשם ובטרם שחרור.

ג'ואנה, המורה למחול שהיא מאמנת בספורט ובריקוד, נכנסת לרחבה בבגדי ספורט שחורים ומניחה על הגרנוליט רמקול קטן. שאנסון צרפתי ממלא את הרחבה ולרגע אתה שוכח איפה אתה נמצא. היא מתחילה לנוע, יש לה קצב ואי אפשר לא להסתכל עליה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ