שבוע רגוע בחברון

בשנה האחרונה יש פחות אלימות. כנראה בגלל שכבר כמעט אין פלסטינים במרכז העיר

מירון רפפורט
מירון רפופורט
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מירון רפפורט
מירון רפופורט

הנה דיווח שהעביר השנה פעיל שמאל ישראלי על המתרחש בחברון בשבוע אחד, שגרתי לגמרי:

* 12.1: עשרות מתנחלים התקיפו את בית משפחת אבו-סעיפאן בוואדי חסין. 4 פלסטינים נעצרו. שוחררו לאחר כמה שעות

* 13.1: מתנחלים זרקו שוב אבנים על בית של משפחת אבו-סעיפאן. הם גם חסמו את ציר ציון באבנים, התעמתו עם המשטרה

* 14.1: מתנחלים זרקו שוב אבנים על בית של אבו-סעיפאן

* 15.1: מתנחלים ניסו לשרוף בית של משפחת סדר ברחוב שלאלה. הם הצליחו לעקור את חלון הבית ולזרוק פנימה בקבוקי מולוטוב. השריפה כובתה מהר

* 16.1: חסם (מחסום) שוטר נסגר מהבוקר עד הערב בגלל ידויי אבנים. בעקבות הירי על בית הדסה נסגרו חנויות בעיר העתיקה

* 17.1: חסם (מחסום) שוטר נסגר מהבוקר עד אחר הצהריים בגלל ידויי אבנים. המתנחלים חזרו לשבת באדמות (פלסטיניות) ליד ציר מתפללים

בעיני אנשים רגילים, התיאור הזה יכול ללמד שחברון בוערת. אבל ישראלים שמבלים הרבה בחברון, כלימור יהודה מהאגודה לזכויות האזרח, אומרים שבשנה האחרונה יש פחות אלימות בין מתנחלים לפלסטינים בעיר, בהשוואה לשנים קודמות. כלומר, בעיני מומחים לענייני חברון, השבוע המתואר כאן הוא שבוע רגוע. ממש מי מנוחות.

המצב ה"רגוע" הזה, מספרים פעילי זכויות אדם ישראלים, כולל התקפות כמעט יומיות של מתנחלים מהישוב היהודי בחברון נגד פלסטינים, אבל ההתקפות הללו פחתו במידת מה, גם בתכיפותן וגם בעוצמתן. זאת, גם משום שיש יותר ויותר משקיפים ישראלים ובינלאומיים בעיר וגם משום שהפלסטינים בעצמם משתדלים לתפוס מרחק מהמתנחלים. מנהלת בית הספר קורדובה, שנמצא מול בית הדסה ושתלמידותיו הותקפו באופן קבוע ברחוב השוהדא, החליטה לבטל את הלימודים בשבתות, משום שאז רבים מילדי המתנחלים נמצאים ברחוב.

אחד ההסברים לשקט היחסי הזה הוא שלמתנחלי חברון יש כעת עניין מרכזי אחר לעסוק בו: התבססות ב"בית המריבה" (או "בית השלום" כפי שמתנחלים מכנים אותו), אותו מבנה גדול שהמתנחלים נכנסו אליו לפני כשנה וחצי, ועדיין נמצאים בו למרות צו הפינוי שהוציא נגדם המנהל האזרחי. למעשה זוהי מיני-שכונה חדשה. במבנה מתגוררות כרגע 20 משפחות, הותקנו בו חלונות, הוא חובר לחשמל ולמים, ולקראת הקיץ הותקנו גם מזגנים.

למבנה הזה יש חשיבות עצומה מבחינת הרחבת שליטת המתנחלים על לב אזור H2, האזור שנשאר באחריות ביטחונית ישראלית לפי הסכם חברון. המבנה נמצא כמעט באמצע הדרך בין קרית ארבע למערת המכפלה. שליטה בו מקנה למתנחלים את הרצף שהם מייחלים לו בין קרית ארבע, שכונת אברהם אבינו ושכונת תל רומיידה.

לבו של האזור הזה כבר התרוקן במידה רבה מפלסטינים. לפי דו"ח של האגודה לזכויות האזרח ובצלם, כ-45 אחוז מ-8,500 התושבים הפלסטינים של האזור הזה נטשו אותו בשבע השנים האחרונות בגלל מגבלות התנועה החמורות שמטיל עליהם צה"ל. בלב האזור, בסביבת רחוב השוהדא והשווקים הישנים של חברון, אסור לפלסטינים ללכת ברחוב. בשאר האזור, אסור להם להשתמש בכלי רכב.

יהודה, "מחזיקת" תיק חברון באגודה, מסבירה כי "בית המריבה" נמצא בשולי האזור הזה, וכרגע חיים בו עדיין פלסטינים לא מעטים. מיד לאחר שהמתנחלים נכנסו אל הבית, התקבלו תלונות רבות על מתנחלים שתקפו פלסטינים שגרו בשכנות לו או סתם הלכו ברחוב. אם משפחות פלסטיניות יעזבו גם האזור הזה, כל השטח בין קרית ארבע לתל רומיידה יתרוקן למעשה מפלסטינים.

יהודה אומרת שהבעיה האמיתית אינה נעוצה דווקא במתנחלים, אלא בהחלטה של הצבא להמשיך במדיניות של הגבלות תנועה חמורות. "העובדה שמרכז העיר נטוש אינה מקרית, זו הכוונה של מגבלות התנועה", אומרת יהודה. היא מניחה כי משום שלצבא אין כוח, ואולי גם רצון, להתמודד עם המתנחלים, הוא מעדיף להפחית את החיכוך בינם לבין הפלסטינים על ידי הרחקת הפלסטינים ממרכז העיר.

המנהל האזרחי הורה אמנם לפנות את המתנחלים מ"בית המריבה", אולם כרגע העניין תקוע בוועדת ערר צבאית, וגם לאחריה עתידים המתנחלים בוודאי לערער לבית המשפט העליון, כך שזהו תהליך ארוך. זאת, אף על פי שמקורות משפטיים בצבא אומרים כי הוכח באופן ברור שכמה ממסמכי הרכישה של הבית היו מזויפים. זה אינו מבטיח את סילוק המתנחלים מהמקום. החברה שרכשה כביכול את "בית המריבה" היתה מעורבת בניסיון לרכוש שני בתים נוספים בחברון. בשני המקרים, אומרים מקורות משפטיים, המסמכים היו מזויפים, ובכל זאת באחד מהם - בית משפחת בכרי בתל רומיידה - המתנחלים ממשיכים להתגורר עד עצם היום הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ