דן אבן
דן אבן

בשנים האחרונות התחזק מעמדו של מדד ההשמנה BMI. המדד המחושב על ידי משקל בקילוגרמים חלקי ריבוע הגובה במטרים, מקטלג אנשים לקטגוריות: תת משקל כשהמדד נמוך מ-18.5 יחידות; משקל תקין בין 18.5 ל-25 יחידות; עודף משקל בין 25 ל-30 יחידות; והשמנת יתר מעל ל-30 יחידות.

במחקר המתפרסם החודש בכתב העת PLoS ONE בוצעו בדיקות צפיפות עצם ברנטגן המכונות DXA לקביעת אחוזי שומן; מדידות דם לרמות ההורמונים לפטין ואינסולין בצום; ובדיקת מדד ה-BMI בקרב 1,393 איש. החוקרים האמריקאים מצאו כי BMI מוביל באופן מובהק להערכת חסר של השמנה, ואינו מזהה כ-40% מהמקרים של השמנת יתר. ההשפעה נצפתה בעיקר בקרב נשים ובייחוד בגיל מבוגר.

החוקרים מדגישים את הצורך להתייחס גם לאחוזי השומן בבדיקות נלוות המבוצעות לעתים לסובלים מהשמנת יתר, כמו גם לתוצאות בדיקות דם להורמון לפטין, בעת מתן אבחון להשמנה. החוקרים ממליצים לאמץ גבולות חדשים לאבחון השמנת יתר: מעל 24 יחידות BMI בקרב נשים (במקום מעל 30 יחידות), באופן המעלה את רגישות המדד ב-44%. אצל גברים מומלץ להחשיב מעל 28 יחידות כהשמנת יתר, באופן המעלה את רגישות המדד ב-21%.

המחקר מעמיד את מדד ההשמנה לביקורת מחדש, בדומה לעבודות נוספות. במארס 2011 קבע צוות חוקרים בינלאומי בסקירת מחקרים, כי ל-BMI ולעודפי שומנים בבטן אין השפעה על הסיכון המחושב למחלות לב במדינות מפותחות.

המדד לא מדייק. אילוסטרציהצילום: אי-פי
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ