הזכות למיניות גם עם מוגבלות

מה קורה למיניות לאחר פגיעות פיזיות, מנטליות וקוגניטיביות וכיצד ריפוי בעיסוק תורם לטיפול

איה חסדאי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
זוג בכיסאות גלגלים
אהבה בכיסאות גלגלים. מיניות היא חלק בלתי נפרד מהיותנו אנושייםצילום: Getty Images IL
איה חסדאי

ד' בן ה-27 נפצע קשה מאוד כחייל במבצע עמוד ענן. הוא חזר לביתו לאחר תקופת אשפוז ושיקום ארוכים כשהוא משותק בפלג גופו השמאלי ומרותק לכסא גלגלים, ידו הימנית קטועה והוא משתמש בפרוטזת וו. הוא נעזר במטפל אישי, שצמוד אליו 24 שעות ביממה, לביצוע כל פעולות היומיום. ד' מספר שאמנם הפציעה הקשה מונעת ממנו עצמאות במרבית תחומי חייו, אך חירות מחשבותיו לא נלקחה ממנו. וכן, יש לו פנטזיות מיניות.

לפני שנפצע, ד' חווה חיים מלאים ומספקים לרבות חוויות מיניות. הרופא במרפאה לשיקום מיני בבית חולים "רעות" הפנה אותו אל ג', מרפאה בעיסוק, כדי שתעזור לו להתאים אביזר עזר שבעזרתו יוכל לחוות מה שירצה בפרטיות ובאופן עצמאי. "לא ידעתי מה לעשות, נותרתי משותקת ואילמת", היא נזכרת. "אף אחד לא לימד אותי על זה. האם זה חלק מהמקצוע שלי? איך אדבר אתו על זה? איך אתאים לו? זה כל כך אישי!".

אנחנו חיים במציאות של קידמה, חופש מידע ופתיחות תודעתית למיניות ולמגדר. בכל זאת, דווקא בעת פגיעות או פציעות שמצריכות שיקום, תחום המיניות והבריאות המינית אינו חלק מהפרוטוקול הטיפולי. זה קורה למרות העובדה שביטוי מיני ותפקוד מיני הם אחד משלושת המרכיבים החשובים ביותר לצעירים שיכולתם המוטורית נפגעה, יחד עם הליכה ונהיגה. ממצאי מחקרים בתחום השיקום מוכיחים שלחלק מהפגיעות יש השפעה ישירה על התפקוד המיני.

ארגון הבריאות העולמי (WHO) מגדיר מיניות כחלק בלתי נפרד מהיותנו אנושיים, לרבות התייחסות לזהות מינית, אינטימיות, נטייה מינית, אירוטיקה ורבייה. על המיניות ניכרות השפעות של גורמים תרבותיים, ביולוגיים, פסיכולוגיים, דתיים, חברתיים, כלכליים, היסטוריים, חוקיים ופוליטיים. הארגון מזמין המשך דיון בדבר הזכות למיניות כזכות יסוד שבה נכללות הזכות לחירות מינית, לעצמאות ולביטחון מיני, לפרטיות מינית, לשוויון מיני, להנאה מינית, לביטוי עצמי מיני ורגשי, למידע וחינוך מיני ולטיפול מיני.

תחום המיניות והעיסוק בו כחלק מתפקוד יומיומי של האדם עם המוגבלות הוא נושא חדש יחסית. מרפאות בעיסוק יודעות להעריך את ההשלכות התפקודיות של פגיעה אורתופדית, נפשית או קוגניטיבית על תנועתיות הגוף, ויסות כאב או תחושה, המראה החיצוני ויחסים בין אישיים. מודל ה-PLISSIT מארגן את השיח על מיניות עם המטופלים ומספק מסגרת התייחסות מובנית וברורה לעיסוק של המרפאים בעיסוק בנושא זה.

כשמטופל עם מוגבלות כלשהי מופנה למרפאה, המרפאים בעיסוק מנתחים את ההשלכות הפיזיות, הקוגניטיביות והנפשיות של פגיעה או של מחלה על יכולתו לעסוק בעיסוקים שונים בעבודה, בלימודים, בבית ובשעות הפנאי. נוסף על כך, נעשית הערכה של מידת הפגיעה בתפקוד המיני. כלים מבוססי מחקר מאפשרים להתערב ולסייע באמצעות הקניית אסטרטגיות למידה מוטוריות לשיפור יכולת התנועה והשגת יציבות באזורים שונים בגוף באמצעות אביזרי עזר כמו סדים ומייצבים שמאפשרים דיוק ורצף בתנועה באזורים פגועים של הגוף. עקב הלקות הנוירולוגית עלולה להופיע רגישות למגע שמטופלת באמצעות הקניית אסטרטגיות לוויסות חושי וטכניקות מגע מותאמות לשני בני הזוג. במצבים של שיתוק בפלג גוף תחתון, המטופל ירכוש הרגלי התרוקנות מחודשים כדי להגיע מוכן למגע האינטימי. 

המרפאים בעיסוק עורכים מחקרים להעמקת הידע ולהבנת ההשלכות של לקויות כמו ויסות חושי, אוטיזם ושיתוק מוחין על הבריאות המינית. הם פועלים למפות את התשתיות למימון ולתמיכה כלכלית שנדרשות לשיפור הטיפול והשיקום המיני עבור אנשים עם מוגבלות פיזית, קוגניטיבית ומנטלית. קהילת המרפאים בעיסוק גם עוסקת בהקמת מאגר של עלוני מידע, שבהם ישנו הסבר על מיניות ועל חשיבותה והם נותנים מידע על זכויות, מפנים לגורמי טיפול מתאימים ואוספים מידע שימושי, כולל אביזרי עזר.

כל זה נעשה מפני שבסופו של דבר, המיניות היא חלק מחייהם של בני האדם גם כשהם בריאים וגם כשהם פגועים בנפש ובגוף. למרות זאת, מרבית המרפאות בעיסוק חשות שחסר להן מידע בתחום ושהן זקוקות לתמיכה בשינוי עמדות לגבי הלגיטימציה שלהן לעסוק בזה ולשוחח על כך עם מטופלים. לכן יש לכלול את השיח בנושא זה בסדר היום הטיפולי ובתכניות השיקום האישיות ולהתייחס אליו כאל חלק אינטגרלי מהם.

איה חסדאי היא יו"ר משותף של החברה הישראלית לריפוי בעיסוק www.isot.org.il

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ