לוגו רויטרס
רויטרס

לפני חמש שנים, במתחם משרדים שנמצא צפונית-מערבית לפנום פן בירת קמבודיה, ד"ר ג'סיקה מאנינג עלתה על רעיון חדשני. במקום לבלות עוד שנים רבות במה שהרגיש כמו חיפוש חסר תוחלת אחר חיסון נגד מלריה, היא תטפל בבת אחת בכל מחוללי המחלות שאותם נושאים היתושים - הרעיון שלה היה להשתמש ברוק שלהם, שאותו הם מעבירים לגופו של הקורבן בעת העקיצה.

ד"ר מאנינג היא חוקרת קלינית במכון הלאומי לאלרגיה ומחלות מידבקות בארצות הברית (NIAID). היא מאמינה שאפשר להשתמש בפיסות של חלבונים מהרוק של היתושים כדי להכין מהן חיסון אוניברסלי.

אם הפיתוח יהיה מוצלח, החיסון יוכל להגן מפני כל מחוללי המחלות שהחרקים המעופפים מחדירים לגופם של בני אדם – מלריה, דנגי, צ'יקונגוניה (chikungunya), זיקה, קדחת צהובה, קדחת מערב הנילוס, מיארו (Mayaro) וכל דבר אחר שעדיין לא מוכר למדענים. "חיסון כזה הוא 'הגביע הקדוש' של המאבק בהתפשטות מחלות זיהומיות מסוכנות", אומרת מאנינג.

ביום חמישי התפרסמו בכתב העת The Lancet התוצאות הראשוניות של עבודתה: הניסוי הקליני הראשון אי פעם בבני אדם בחיסון המבוסס על רוק של יתושים. בניסוי זה נמצא שחלבון שמקורו ביתושי אנופלס בטוח לשימוש, ושהוא מעורר תגובה של התאים ושל מערכת החיסון שמייצרת נוגדנים.

על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO), מלריה גורמת למותם של יותר מ-400 אלף בני אדם בשנה. מקרי המוות האלה מתרחשים בעיקר במדינות עניות שאינן זוכות להשתתף במחקרים על חיסונים או למימון של רכישתם עבור אזרחיהן. בגלל שינוי האקלים, יתושים אלה משגשגים באזורים הטרופיים יותר מתמיד ומתפשטים גם למדינות נוספות שבעבר לא סבלו מהם.

תינוקת במלאווי מקבלת חיסון ניסיוני למלריה, דצמבר 2019צילום: Jerome Delay/אי־פי

התפרצות מגפת הקורונה הובילה לעלייה חדה בהתעניינות במחלות זיהומיות. לפי המידע הקיים היום נגיף הקורונה אינו עובר באמצעות יתושים אלא רק ברסיסי רוק. יחד עם זאת, ההשקעה העצומה היום במחקר ליצירת חיסונים למחלה יוכל להיות מוקדש גם לפיתוח חיסון אוניברסלי שיהיה יעיל נגד כל מחוללי המחלות הנישאים ברוק שלהם. 

מה שמאנינג מחפשת נקרא חיסון מבוסס וקטור: הווקטור הוא האורגניזם החי, למשל יתוש, שמעביר מחוללי מחלות בין בני אדם או מבעלי חיים לבני אדם. כל החיסונים הקיימים היום מתמקדים במחוללי המחלות, אבל מאנינג מחפשת דבר אחר – אם הגוף יפתח נוגדנים לחלבוני הרוק של היתוש, הוא לא יצטרך לפתח נוגדנים לכל אחת מהמחלות האפשריות. הרעיון הוא לאמן את מערכת החיסון לזהות את חלבוני הרוק ולהציג תגובה שתחליש את התגובה הזיהומית או תמנע אותה.

הרעיון שאותו בוחנים מאנינג ועמיתיה מבוסס על מחקרים ותיקים יותר של חוקרים ממוסדות אחרים. אחד מהם הוא מאמר שפורסם בשנת 2015 בכתב העת Science Translational Medicine שתיאר תוצאות של מחקר שנעשה בקופי מקוק עם לישמניאזיס (שושנת יריחו). נמצא בו שחיסון המבוסס על הרוק של זבוב החול הקטין את גודל הנגע שגרם הטפיל והפחית את העומס הטפילי בגופם של הקופים.

שני מאמרים נוספים התפרסמו בכתב העת Nature: מחקר משנת 2018 שנערך על עכברים הראה שחיסון שבסיסו הוא רוק של יתוש אנופלס הגן מפני מלריה, ומחקר משנת 2019, גם הוא נעשה בעכברים, הראה שרוק של יתושי אדס חיזק את התגובה בחיסונית של הגוף ושיפר את ההישרדות לאחר הדבקה בנגיף זיקה.

הניסוי שעליו מבוסס המאמר החדש נערך בשנת 2017 במרכז הקליני של המכונים הלאומיים לבריאות (NIH) בעיר בת'סדה שבמרילנד. בניסוי זה נבדקה בטיחותו של החיסון ותופעות הלוואי אצל 49 מתנדבים בריאים.

המשתתפים חולקו רנדומלית לשתי קבוצות וקיבלו גרסה אחת מבין שתי גרסאות של החיסון, או פלצבו. לאחר כמה שבועות הונחו על זרועותיהם של משתתפי המחקר יתושים רעבים שהרוק שלהם היה נקי מחיידקים, נגיפים וטפילים, והחוקרים מדדו תגובה חיסונית לחלבוני הרוק שלהם. נמצא שהנסיינים שקיבלו את החיסונים אכן פיתחו תגובה חיסונית, כלומר גופם זיהה את החלבונים כפולשים.

החוקרים מצאו שהמשתתפים לא פיתחו תגובה אלרגית כלשהי לרוק, למעט נסיין אחד שסביב אזור הזריקה התפתחה אדמומיות בקוטר שמונה ס"מ. התגובה הזו טופלה בסטרואידים ואנטי-היסטמינים. המסקנה מתוצאות הביניים היא שדרושים ניסויים נוספים כדי לקבוע את ההשפעה שיש לחיסון מבוסס הרוק על תגובת הגוף כלפי מחוללי חיידקים ונגיפים שמועברים בעת עקיצת היתוש.

סטיבן תומס, מומחה למחלות זיהומיות ב-SUNY Upstate Medical University שלא השתתף במחקר זה, אומר: "האדמומיות לא מדאיגה בכלל. הייתי חושש אם היתה מתפתחת תגובה חמורה כמו חום, כאבי ראש, כאבי שרירים, בחילה או הקאות". תומס היה מעורב בעבר בתכניות חיסונים נגד דנגי עבור משרד ההגנה האמריקאי וסייע בניהול ההתמודדות עם אבולה ונגיף זיקה. מדען אחר מאוניברסיטת מרילנד מבצע ניסוי המשך עם יותר חלבונים שמקורם ברוק יתושים והרכב שונה לחיסון.

מאנינג חזרה לקמבודיה לא מזמן והיא עורכת שם מחקר שדה לזיהוי חלבונים ברוק של יתושי אדס שיכולים להיות בסיס לחיסון. יש לה גם פרויקט נפרד שבו היא עוסקת בריצוף הגנום של כל מחוללי המחלות שנמצאים ביתושי אדס וכולכית (Culex), שחלקם יכולים לעבור לבני אדם. כשהיא נשאלת אם נתקלה בתגלית מדאיגה כלשהי עד כה היא אומרת: "היתושים האלה נושאים המון נגיפים שונים שאנחנו רק מתחילים לגלות".

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ