דמעות, שיעול וצריבה בעור: מה קורה למי שנחשף לגז מדמיע ולתרסיס פלפל

גז מדמיע ותרסיס פלפל הם חומרים כימיים שמשמשים לפיזור התפרעויות ולשליטה באירועים רבי משתתפים. תסמיני החשיפה לחומרים אלה קשים אבל לרוב הם חולפים במהירות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שוטרים מכוונים תרסיס פלפל לעבר עיתונאים בזמן עצרת מחאה, הונג קונג, יולי 2020

בשבועות האחרונים מתקיימות הפגנות מרובות משתתפים במקומות שונים בארץ ובעולם. כשהמפגינים מתפרעים או מסרבים להתפנות מהמקום נוקטים אנשי רשויות החוק בכמה צעדים לפיזור ההמון – התזת מים בלחץ גבוה, רכיבה על סוסים בתוך הקהל או שימוש באמצעים פיזיים אחרים.

אחד הכלים שבהם משתמשים באירועים שיוצאים משליטה הוא גז מדמיע. המונח הזה מתייחס לקבוצה של 15 חומרים כימיים מגרים (irritants), שפוגעים בעור וברקמות הריריות של העיניים ודרכי הנשימה. התוצאה היא הפרשת דמעות, צריבה מסביב לעיניים, שיעול, קשיי נשימה וצריבה בעור עד כדי יצירת שלפוחיות. החומרים שמהם מייצרים את הגז הם מוצקים, שאותו מפזרים בצורת רסס (אירוסול) שנוצר בפיצוץ, או כנוזל שהופך לתרסיס בלחיצה על פיה.

השימוש הצבאי בחומרים אלה נאסר באמנת ז'נבה שפורסמה בשנת 1925, אחרי שהתבררו התוצאות הקשות של הופעתם בשדה הקרב במלחמת העולם הראשונה – הצבאות מילאו פגזי ארטילריה בחומרים כימיים כמו xylyl bromide (חומר המבוסס על הגז ברום) וכלורואצטון (chloroacetone) שנורו על חיילי אויב וגרמו להם חנק, שלפוחיות על העור והקאות קשות.

בשנת 1993 נחתמה אמנת הנשק הכימי ובה נאסר על כוחות צבא להשתמש בגז מדמיע בשדה הקרב. למרות זאת, כמה מדינות, כולל ארצות הברית, אישרו את הגז המדמיע לשימוש בפיזור התפרעויות אזרחיות ולריסון של אוכלוסיות לא צבאיות.

החומר הכי נפוץ ככלי נשק לפיזור הפגנות הוא 2-chlorobenzalmalonitrile, שקרוי גם CS על שמם של בן קורסון ורוג'ר סטאוטון, כימאים אמריקאים שפיתחו אותו בשנת 1928. הוא נכנס לשימוש קבוע בידי צבא ומשטרה כשלושה עשורים לאחר מכן. ה-CS מגיע בצורת אבקה גבישית לבנה שאותה ממיסים בחומרים נדיפים. חומר נפוץ נוסף שיוצר גז מדמיע הוא phenacyl chloride (הקרוי גם CN) שפותח על ידי מדענים אמריקאים ובריטים לפני מלחמת העולם הראשונה.

משתתפי הפגנת מחאה על מותו של ג'ורג' פלויד בעיר ראלי, צפון קליפורניה, מאי 2020. הטיפול לאחר חשיפה לגז מדמיע ולתרסיס פלפל הוא שטיפה במיםצילום: JONATHAN DRAKE/רויטרס

שני החומרים האלה התגלו במעבדה והם מיוצרים על ידי בני אדם, בניגוד לקפסציאין שהוא החומר הטבעי שנמצא בתרסיס הפלפל. הרכיבים הפעילים בתרסיס הם קפסאיצינואידים, שבאנגלית קיבלו את השם oleoresin capsicum (לרוב משתמשים בראשי התיבות OC).  קפסאיצין הוא מה שגורם לפלפל צ'ילי להיות חריף, וריכוזו בפרי הפלפל קובע את רמת החריפות שלו.

כדי לייצר אותו ממצים את החומר השמנוני מהפרי ומקבלים נוזל סמיך וחסר ריח בצבע אדום-חום. המוצר הסופי הוא בריכוז גבוה במיוחד, אבל במינון נמוך הוא אחד הרכיבים במשחות ותרופות להקלת כאבי שרירים וכאבים אחרים. במריחה מרגישים כאב וחום, ולפעמים מופיעה גם אדמומיות על האזור שנמרח, ואחרי כמה דקות התחושה נרגעת.

החומרים שמהם מייצרים כלי נשק לפיזור הפגנות מוגדרים "קטלניים פחות" מפני שיש סיכוי קטן יותר שהם יהרגו אנשים מאשר כלי נשק קונבנציונליים. עם זאת, שימוש בהם יכול לגרום נזק אמיתי. הם פועלים כמעט מיד ומאלצים את העיניים להיסגר ולהפריש כמות גדולה של דמעות.

בשילוב עם שיעולים עזים, הפרשה מהאף, קשיי נשימה בחילות והקאות, התוצאה היא שהאדם שנחשף אינו יכול לראות או לנוע. החומרים מפעילים קולטנים עצביים שאחראים על תחושת חום ולכן הם גורמים מיד לתחושה של צריבה חזקה, כמו כווייה.

התגובה הגופנית לחשיפה ל-CS מנטרלת את האדם למשך זמן לא ארוך שבמהלכו הוא לוקה בעיוורון זמני ואינו יכול להתרכז בפעולות שונות. הצריבה בעיניים נעלמת לאחר דקה בערך אבל הדמעות והרוק ממשיכים להיות מופרשים עוד כעשר דקות עד להיעלמות מוחלטת של התסמינים. לפעמים נותרות שלפוחיות עור שמחלימות אחרי זמן לא רב. רוב הנפגעים לא זקוקים לטיפול רפואי.

תרסיס הפלפל הוא תכשיר חלש יותר, אך השפעתו דומה וגם היא חולפת אחרי זמן קצר. בעור יופיעו צריבה, עקצוצים ואדמומיות, ובדרכי הנשימה העליונות יהיו בצקת והתכווצות של הסמפונות. האדם יסבול משיעול חזק וקושי בנשימה וגם יהיו לו כאבים בעיניים וסגירה לא רצונית של העפעפיים. דקה-שתיים אחרי החשיפה הנשימה חוזרת להיות תקינה, אחרי חמש דקות גם הראייה, והאודם חולף אחרי חצי שעה או מעט יותר.

ברוב המקרים החומרים האלה לא יכולים להרוג אדם או לגרום לו נזק קבוע, בעיקר כשהם מפוזרים בכמויות נמוכות יחסית, באירוע יחיד ובאוויר הפתוח. ברמות גבוהות ובמקומות סגורים הם יכולים להיות קטלניים. הם גם לא גורמים נזק ארוך טווח בחשיפה לא קבועה ואם הכמות קטנה, אבל יש כמה עדויות על כך שהנזקים יכולים להישאר לתמיד, בעיקר אחרי חשיפה לכמות גדולה של החומרים ובמקומות סגורים למשך זמן ארוך.

הטיפול לאחר חשיפה ל-CS ולתרסיס פלפל הוא שטיפה במים. כדאי לפקוח עיניים מול הרוח כדי לפזר את החומרים, ואם הבגדים ספוגים בהם יש להוריד אותם. פגיעה בעור אמורה לעבור מעצמה כמו שאר התסמינים אבל אם היא מתמשכת אפשר למרוח משחות להרגעת העור. בליעה של CS מסוכנת יותר מפני שהוא חומר בעל תכונות מאכלות, לכן הנפגעים מקבלים טיפול שנוגד את החומצה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ