בבתי האבות, הדיירים חוששים מהבדידות יותר מנגיף הקורונה

בדיור המוגן, שבו מתגוררת אוכלוסייה בסיכון גבוה, עברו למתכונת חירום, והנכדים לא מורשים לבקר את הסבים. "אנחנו לא סובלים, רק חוסר הוודאות מפריע", אומרת אחת הדיירות

עופר אדרת
עופר אדרת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר אדרת
עופר אדרת

פמלה לובל מסרבת להתרגש מנגיף הקורונה. את חגיגת פורים עם הנכד היא נאלצה אמנם להעתיק מהדיור המוגן בירושלים לבית קפה סמוך, אבל על משלוח המנות המסורתי היא לא ויתרה. אחת מעובדות הבית לקחה אותו מידי הנכד המסור והכניסה אותו לחדר שלה. כך הקפידו על מילוי הוראות הרשויות, האוסרות כניסת "זרים" לבתי אבות.

"זה מצב מוזר וגם הזוי קצת, אבל אל תשכח שבני הדור שלנו — ואני מדברת על אנשים מעל גיל 75, ויש גם מעל גיל 100 — עברו כל כך הרבה בחיים", אומרת לובל, וחוזרת עשרות שנים לאחור, אל לונדון המופגזת בימי מלחמת העולם השנייה. "גדלתי שם בזמן הבליץ", היא מספרת. סביב קום המדינה עלתה לארץ, ובהמשך שירת אביה ב"הגנה" בירושלים בזמן המצור. "עברנו הרבה מלחמות", מוסיפה לובל, "אנחנו לא בלחץ, אנחנו לא סובלים. מה שמפריע זה רק חוסר הוודאות — שלא יודעים כמה זמן זה יימשך ומה בדיוק יקרה".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ