בימי הקורונה כולם רוצים שיהיה נקי. אבל מי דואג לעובדי הניקיון?

עוד לפני חרדת הנגיף היו עובדי הניקיון בישראל פגיעים. עתה אמנם חלקם נחשבים לעובדים חיוניים ונותרו במעגל התעסוקה, אך אחרים נאלצים להתרגל למציאות שבה אפילו עבודה בשכר נמוך ובלא זכויות נדמית כמצב טוב יחסית

הגר שיזף
הגר שיזף
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פעולות חיטוי מחוץ לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים
פעולות חיטוי מחוץ לבית החולים הדסה עין כרם בירושליםצילום: אמיל סלמן

אמיר אסעיד, מנקה במחלקת הקורונה החדשה בבית החולים רמב"ם, הוא ההגדרה של עובד חיוני. לפני כמה שבועות, כשפתחו את המחלקה, ושאלו מי מוכן לעבוד בה — הוא התנדב. "בהתחלה חששתי אבל אז ראיתי שכשנכנסים למתחם עושים בדיקה, שלובשים בגדים מיוחדים ושיש אחות שעוזרת לנו להתמגן", הוא אומר. "עכשיו אני רגוע".

כשפתחו את המחלקה עבד 12 שעות במשמרת אבל מאז האינטנסיביות פחתה, והיום היא אורכת כשבע־שמונה שעות, כפי שהיה בימי טרום הקורונה. אך לא חסרה עבודה, כפי שנוכח לראות בעצמו צלם העיתון, שהתבקש להמתין — בדיוק הביאו חולה מאומת לבית החולים ואסעיד צריך היה לנקות את האזור. "אני שמח להיות פה, אני חלק מהצוות של בית החולים ואני מקפיד בניקיון על כל דבר קטן", הוא מתגאה. "אני שמח שאני יכול לעזור לשמור על החולים ועל הצוות ולדאוג שכולם יחזרו הביתה בשלום ובריאים".

תגובות