בעזרת הזום, הנכדים והטלוויזיה, מנסים בני גיל הזהב להתגבר על הבידוד - והבדידות

כוכבה גבאי לא יכולה להיפגש עם בעלה חולה האלצהיימר, ז'ק רואיף כבר לא מסוגל לשמוע על קורונה בטלוויזיה (ואף לא על פוליטיקה) ופמלה לובל ממשיכה לצפות באופרות, רק בסמארטפון. ערב פסח בני גיל הזהב מספרים ל"הארץ" על הבדידות בימי הנגיף, ועל דרכיהם לשמור על שגרה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גרינבלט בביתו בנתניה, אתמול. לחם במלחמת העולם השנייה ואינו מתרגש מהנגיף
גרינבלט בביתו בנתניה, אתמול. לחם במלחמת העולם השנייה ואינו מתרגש מהנגיףצילום: תומר אפלבאום
עופר אדרת
עופר אדרת
עופר אדרת
עופר אדרת

בדיור המוגן ("אל תקראו לנו בית אבות!") "נופי ירושלים" הסתגלו למציאות החדשה בצל איום הקורונה. הדיירים, רובם יֵקים ואנגלו־סקסים אמידים, אמנם נדרשים שלא לצאת מהמתחם — וגם שלא לקבל אורחים, כמובן — אבל תוך שמירה על מרחק של שני מטרים זה מזה הם ממשיכים להיפגש בלובי. "בעבר זו היתה ישיבה חופשית, וכל מי שרצה בא", אומר אשר קיילנגולד, בן 90. "היום זה מוגבל ותוך כדי הקפדה על הנהלים". גם הקפטריה המקומית הותאמה למצב החדש. "הכנסנו נוהל של קופי־טו־גו", הוא מסביר. "אתה בא, מזמין קפה, נותנים לך בכוס סגורה, ואתה יוצא".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ