ישראל שאחרי הקורונה: צריך לשטח את הפירמידה - לפרק ולהרכיב מחדש את משרד החינוך

אם יש משהו שמשבר הנגיף הוכיח יותר מכל הוא שבתי הספר מתנהלים טוב יותר כשאינם נשמעים להוראות מגבוה. טוב ייעשה אם משרד החינוך יעסוק בתקצוב ובהגדרת יעדים חינוכיים, ואת הדרך למימושם יעביר לאנשי החינוך

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אור קשתי
אור קשתי
אור קשתי
אור קשתי

כל מערכת חינוך מתמודדת עם שלושה מבחנים עיקריים: הפיכת מבנה הלימודים שהתעצב באמצע המאה ה-19 לרלוונטי במאה ה-21, הבטחת שוויון הזדמנויות והצבת האדם במרכז התהליך החינוכי - בכיתה, אבל גם בהקשרים רחבים יותר, במעגלים שמחוץ לבית הספר, בתרבות דמוקרטית. הניסיון הישראלי מצביע על כישלון עמוק, רב־שנים, במדדים אלה. האשמים המוכרים מתחלפים לפי הצורך או המבחנים הבינלאומיים: מנהלים, מורים, תלמידים והוריהם, הדמוגרפיה, הפערים הכלכליים, הקיץ הישראלי. בכל התהפוכות, נשאר יציב גורם אחד, כורע תחת חשיבות עצמית: משרד חינוך ריכוזי, המאמין שאם לא יפרסם מערכי שיעור בהיסטוריה, המורים לא יידעו מה וכיצד ללמד. אפשר להבין זאת: במערכת שלא ניתן לנהל, לא נותר אלא לעסוק באופן מתמיד בהטלת האשמה על אחרים. אחרי הקורונה ומתוך הברדק, מתבהרת משימה דחופה: לפרק ולהרכיב מחדש את משרד החינוך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ