המנהיגים הללו החלו לבכות בפומבי, וזה עושה להם רק טוב

במהלך המאה ה-19 התקבע רעיון הגבריות הסטואית ובמאה ה-20 כבר היה מדובר בנורמה: דמעות של בעלי משרות ציבוריות מעידות כי הם אינם גבריים או יציבים דיים. האם ייתכן שנגיף הקורונה שינה את החברה כל כך, עד שהיא מוכנה לקבל מנהיגים בוכים?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צ'רלי בייקר
מושל מדינת מסצ'וסטס, צ'רלי בייקרצילום: Jim Davis/אי־פי
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

מושל ניו יורק, אנדרו קואומו, הופתע מעט לאחרונה, כששדרן הרדיו הווארד סטרן שאל אותו על הדמעות שהוא מזיל מדי פעם בתדרוכים המשודרים על נגיף הקורונה. לדבריו של קואומו, בעוד שאביו, ששימש גם הוא בעבר כמושל המדינה, התקשה להודות שבכה - לו עצמו אין כל בעיה. מניין המתים הגבוה מהנגיף היה זה שגרם לו לבכות, הוא אמר בפתיחות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ