חמש חזיתות מהעולם: חמישה רופאים מספרים על המאבק בקורונה

ד"ר למאס מפורטוגל קובע שנקודת המפנה, לרעה, היתה חג המולד. ד"ר טריסטמן מברזיל מאשים קודם כל את הנשיא בולסונרו. ד"ר פניני קואל מאיטליה מצאה תקווה בבית האבות. ד"ר כץ מפילדלפיה ראתה איך אלה שאין להם מתמודדים וד"ר הולגווין־אהרני מבוסטון נפרדה מהילדים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תומאס למאס, גוסטבו טריסטמן, שירה פניני קואל, תמר כץ וניקול הולגווין-אהרני
תומאס למאס, גוסטבו טריסטמן, שירה פניני קואל, תמר כץ וניקול הולגווין-אהרני

"המלחמה פרצה והקרבות לא פוסקים, יום ולילה", כתב בחודש מארס האחרון, בפייסבוק, דניאלה מאקיני, רופא בבית החולים הומניטס גבאצני בעיר ברגמו. "מדי יום מתייצבים במיון אומללים שאיתרע מזלם". בימים ההם צפון איטליה היתה חזית המגפה, מבחינה מספרית, ולא פחות חשוב מכך - ויזואלית. מאז עוד מדינות, בזו אחר זו, נדבקו בקשיים להתמודד עם הנגיף המסתורי דאז, 19־COVID. ובשעה שהציבור עבר מהגבלות־לסגר־לעוצר וחוזר חלילה, בקרב צוותי הרפואה נמשכה שגרה אחת ארוכה. חמישה רופאים ורופאות, ממקומות שונים בעולם, מספרים איך זה קרה, מה היו הקשיים, מה השתנה ומה תקוותם לעתיד — מנקודת מבטם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ