העולם התרחק מאוד, ונסגר
הקורונה השיבה את המרחק הגיאוגרפי לחיים האנושיים. אין טיסות, אין מעבר חופשי בין מדינות. לפחות ללא התעודות הנכונות, או הקשרים המתאימים, והכסף. מה נותר? "להסתנן" באופן בלתי חוקי? ■ מה נשתנה, פרויקט מיוחד
בארגז התמונות הישנות בבית הוריי שוכבות בערימה אחת תמונות שחור לבן מחתונתם בארגנטינה בשנות ה–60. לצידן מאות "רגעי קודאק" צבעוניים מטיולים משפחתיים לאורך שנות ה–80. אם יש מזל ניתן למצוא גם צילום אחד, אולי שניים, מ"הנסיעה הגדולה" של הורי לאירופה. לילדים ולהורים של היום זה ישמע מוזר, שהורים ישאירו את הילדים אצל הסבא והסבתא ויעלמו לאירופה לכמה שבועות (ותשכחו מלדבר איתם בטלפון, "השתגעת? זה עלה יותר מהטיסה"), אבל בארגנטינה של שנות ה–70 זה היה די מקובל. "את לא מבינה. אירופה היתה אז מאוד רחוקה, היה צריך לחצות את האוקיינוס האטלנטי", הסבירו לי, כאילו שעם חלוף השנים המרחק בין דרום אמריקה לאירופה התקצר, והאוקיינוס האטלנטי התאדה.