הלחץ הציבורי פעל, אך ביטול ועדת החריגים הוא מעט מדי מאוחר מדי

ילנה, אזרחית ישראלית מבוגרת ממוצא רוסי, ממתינה בנמל התעופה פרנקפורט מאז יום חמישי שעבר. היא הגיעה לשם מקנדה, ומאז מחכה לאישור ועדת החריגים של ממשלת ישראל כדי לחזור לביתה. יום ועוד יום עוברים, ואין אישור. בטיסות החילוץ המורשות של ישראייר ולופטהאנזה שיצאו אתמול (שלישי) לנתב"ג היא הביטה בעיניים כלות.

היא לא שולטת כל כך בעברית וגם לא מומחית בטכנולוגיה, וכל התקשורת עם הגוף חורץ הגורלות הזה שהקימה ממשלת ישראל נעשית באמצעות מחשבים. אין עם מי לדבר, אין קריטריונים ברורים, אין שקיפות. ילנה אולי באמת "חריגה" גם בכך שנגמר לה הכסף. אין לה איך לממן עוד לילה במלון וגם לא עוד בדיקת קורונה ב-200 אירו, שמהווה תנאי סף לעלייה למטוס גם אחרי קבלת האישור. אולי אתמול, אם מצאה איפה לישון, היא התעוררה למציאות חדשה.