טור אישי

ניתוק מוחלט מהעולם הציל עיירה שלמה ב-1918. האם זה עדיין אפשרי?

העיירה גניסון שבקולורדו הצליחה לחמוק מהשפעת הספרדית באמצעות ניתוק כל קשר עם העולם החיצון. נטע אלכסנדר, שחיה בעיירה קטנה בניו יורק, רואה איך הניתוק מהעולם הופך מיתרון לחיסרון - ואז שוב לחיסרון

נטע אלכסנדר
המילטון, ניו יורק
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הקמפוס הקפוא של אוניברסיטת קולגייט. המילטון נחשבת לחלק מ"רצועת השלג" האמריקאית בגלל החורף הארוך והקר
הקמפוס הקפוא של אוניברסיטת קולגייט. המילטון נחשבת לחלק מ"רצועת השלג" האמריקאית בגלל החורף הארוך והקרצילום: נטע אלכסנדר
נטע אלכסנדר
המילטון, ניו יורק

במובנים רבים, העיירה הקטנה גניסון שבקולורדו איננה מיוחדת כלל. אך לפני כמאה שנה, העיירה המבודדת, שבה חיים כיום מעט פחות מ-6,000 בני אדם, התפרסמה ברחבי ארצות הברית כשהצליחה לבודד את עצמה בהצלחה ממגפת השפעת הספרדית. בדצמבר 1918 החליטו קברניטי העיירה לסגור את כל הכבישים המובילים למחוז, ונוסעים שהגיעו לתחנת הרכבת בגניסון בדרכם ליעדים אחרים התבשרו שאם יעזו לרדת מהרכבת הם יעצרו מיד ויוכנסו בכפייה לבידוד של חמישה ימים.

הצעדים הללו, שנראו בתחילה מוגזמים ואף היסטריים, סייעו לגניסון להיכנס לספרי ההיסטוריה כאחת מהעיירות הבודדות בארה"ב שהצליחו לבלום את המגפה שהדביקה כמעט שליש מאוכלוסיית העולם וקטלה עשרות מיליונים.

אולם, אפילו סיפור ההצלחה הזה מורכב יותר ממה שנדמה: לאחר שהמצור הוסר באפריל 1919, כמאה מתושבי גניסון חלו בשפעת הספרדית ומספר קטן אך לא ידוע אף מת מהמגפה. הסיפור של גניסון כיכב השבוע במספר כלי תקשורת אמריקאיים, שתהו אם ניתן ללמוד ממנו על חשיבות הבידוד של עיירות ספר וקהילות קטנות ומבודדות יחסית מלכתחילה.

סיפורה של גניסון העסיק את מחשבותיי לא מעט לאחרונה, מכיוון שבספטמבר האחרון עברתי להתגורר בהמילטון, עיירת קולג' קטנה אף יותר מגניסון. בהמילטון, השוכנת במחוז מדיסון שבצפון מדינת ניו יורק (אפסטייס ניו יורק), חיים כיום כ-4,500 תושבים. למעשה, בחודשי הקיץ הנתון נמוך בהרבה, שכן הרוב המכריע של התושבים הם סטודנטים, חברי סגל או עובדים של אוניברסיטת קולגייט, שחגגה 200 שנים להיווסדה בקיץ האחרון.

הקולנוע היחיד בהמילטון. נסגר השבוע לאחר שמדינת ניו יורק אסרה על התקהלויות של יותר מחמישים בני אדם
הקולנוע היחיד בהמילטון. נסגר השבוע לאחר שמדינת ניו יורק אסרה על התקהלויות של יותר מחמישים בני אדםצילום: נטע אלכסנדר

עברתי לכאן בספטמבר כדי ללמד כחברת סגל במחלקה לקולנוע ומדיה באוניברסיטה הוותיקה. בשבוע האחרון, לאחר שמושל מדינת ניו יורק אנדרו קואמו הכריז על מצב חירום וניו יורקרים החלו לדווח על מחסור בנייר טואלט, מזון יבש וחמור מכל - בדיקות לגילוי וירוס הקורונה - כל החסרונות הבולטים של המילטון הפכו בן-לילה ליתרונות: העיירה הקטנה והמבודדת ממוקמות במרחק של כ-45 דקות נסיעה מתחנת הרכבת הקרובה ביותר, האוכלוסייה קטנה יחסית וברחוב הראשי - מבין שלושה רחובות - יש שני בתי קפה, חמש מסעדות וכשש חנויות בלבד. כולם מכירים כאן את כולם, ואין תורים בשום מקום. בעיירה עצמה אין תחבורה ציבורית או מוניות, למעט שירות מיניבוסים ששייך לאוניברסיטה ונוסע בין הקמפוס לרחוב הראשי פעם בשעה. בנוסף, בגלל הריחוק היחסי מכבישים ראשיים יש כאן טבע פראי, מסלולי הליכה יפיפיים ואינספור חיות בר.

נתונים מטרידים

מה שאין כאן, לעומת זאת, היא מערכת בריאות מתפקדת. ארה"ב, כידוע, הגיבה לקורונה באיטיות של צב גוסס. חוסר ההחלטיות של הנשיא דונלד טראמפ, לצד מערכת בריאות פרטית ומופרטת שמבטיחה רווחי עתק לחברות הביטוח וחוסר עקביות בין מדינה למדינה ואפילו בין מחוז למחוז, גרמו למחסור חמור בבדיקות. לפי האתר הרשמי של מדינת ניו יורק, נכון ליום שני השבוע לא היו חולים בקורונה במחוז מדיסון, שהמילטון שייכת אליו.

אך במקום להרגיע, הנתון הזה מטריד. ניסיון לברר עם בית החולים המקומי היכן וכיצד ניתן להיבדק במקרה שיש סימפטומים התברר כקפקאי. המרכזנית אמרה שאין לה מידע בנושא, והעבירה אותי לקו החירום של מדינת ניו יורק, בו התבשרתי לצלילי מוזיקת מעליות ש"זמן ההמתנה הממוצע הוא 45 דקות".

למזלי, אחרי כ-25 דקות גבר צעיר שנשמע כמו תלמיד תיכון ענה ושאל איך אפשר לעזור. כששאלתי אותו אם יש תחנות לבדיקות קורונה במחוז מדיסון, הוא שאל שוב ושוב מהם הסימפטומים שאני סובלת מהם. הסברתי שאין לי סימפטומים כרגע, והוא הסביר בתגובה שרק מי שיש לו לפחות שני סימפטומים מתוך שלושה - חום גבוה, קוצר נשימה או שיעול - ובנוסף נחשף בשבועיים האחרונים לחולה מאומת יכול לבקש בדיקה.

מאפייה בהמילטון. נסגרה עד להודעה חדשה
מאפייה בהמילטון. נסגרה עד להודעה חדשהצילום: נטע אלכסנדר

גם במקרה כזה, סייג, לא ניתן להיבדק ללא הפניה מרופא משפחה. "רק רופא משפחה יכול להזמין את הבדיקה, וכרגע יש מחסור בבדיקות ברחבי מדינת ניו יורק", הילדון בישר לי, והפציר בי "לשטוף ידיים ולנקוט באמצעי זהירות". בהתחשב בעובדה שיש כיום כ-30 מיליון אמריקאיים ללא ביטוח בריאות או רופא משפחה, מדובר בלעג לרש.

הקשיים שארה"ב מערימה על תושביה בדרך לבדיקה מציירים גם הם תמונת מצב עגומה: כפי שכל המומחים מעריכים, המספרים הרשמיים נמוכים משמעותית ממספר החולים בקורונה. נכון ליום חמישי האחרון, בוצעו ברחבי ארה"ב פחות מעשרת אלפים בדיקות, נתון מגוחך במדינה שיש בה למעלה מ-330 מיליון תושבים. משום כך, מרבית הקולג'ים והאוניברסיטאות ברחבי המדינה - ובהם אוניברסיטאות ליגת הקיסוס כמו הרווארד וקולומביה - בחרו לסגור את שעריהן והודיעו לסטודנטים שעליהם לעזוב את הקמפוס באופן מיידי.

בקולגייט החליטו לאמץ את ההמלצות הרשמיות של מדינת ניו יורק והודיעו בשבוע שעבר לסטודנטים כי עליהם לפנות את הקמפוס ולא לשוב להמילטון בתום חופשת האביב. ללא הסטודנטים, המילטון נראית כעת כמו עיירת רפאים: שני בתי הקפה המקומיים החליטו לסגור את שעריהם עד להודעה חדשה, וכך גם המסעדות. הקולנוע המקומי, שיש בו שלושה אולמות ועבר לאחרונה שיפוץ מסיבי, נסגר בסוף השבוע האחרון.

מספר ימים לאחר שהסטודנטים הוגלו במפתיע מהמעונות והקמפוס, קולגייט החליטה לשלוח את מרבית העובדים הביתה: מרצים יעבדו מרחוק, עובדי הקפיטריה יצאו לחופשה ללא תשלום והספרייה, חדר הכושר ושאר השטחים הציבוריים ייסגרו. במקביל, הוחלט להעביר למרצים סדנאות מרוכזות ל"פדגוגיה דיגיטלית" כדי להכשיר אותם במהירות שיא ללמד את שארית הסמסטר מרחוק.

הסבר על הבידוד בגניסון ב-1918

מה שעבד ב-1918

מעבר לשאלות לוגיסטיות ופרקטיות רבות, דוגמת זיכוי הסטודנטים עבור חלק משכר הלימוד, השאלה המרכזית שהמחוז כולו ייאלץ לענות עליה היא אם אימץ המודל של גניסון מלפני כמאה שנה יתגלה כמוצלח. בניגוד לניו יורק, שמערכת התחבורה הציבורית בה משרתת מיליונים, בהמילטון כולם נוהגים במכוניות פרטיות או הולכים ברגל. הסיכוי להיחשף כאן לנגיף הוא נמוך יחסית, וכל עוד יש בסופר המקומי אספקה סדירה של מצרכים - למעט נייר טואלט, שאזל לחלוטין - התושבים יכולים לבודד את עצמם בקלות.

אבל, כפי שתושבי גניסון למדו על בשרם ב-1919, אי אפשר להתנתק מהציוויליזציה לעד. ככל שהמצב בעיר ניו יורק מדרדר, כל מי שיכול להרשות לעצמו בורח צפונה, לעיירות קטנות וציוריות כמו המילטון ושכנותיה. זו רק שאלה של זמן עד שאחד מהתיירים הללו ידביק את האוכלוסייה המקומית, המסתמכת כרגע על בית חולים אחד בלבד. בנוסף, אם מצב החירום יימשך מספר שבועות וקווי האספקה לסופרמרקט המקומי ינותקו, לתושבי המילטון לא תשאר ברירה והם יהיו חייבים לנסוע כשעה לעיר הסמוכה, סירקיוז, שיש בה מרכזי קניות, שדה תעופה ומרכזי עסקים. באופן טבעי, כל נסיעה כזו תעלה משמעותית את הסיכוי לייבא את הנגיף להמילטון.

העיירה המילטון בצפון ניו יורק. תושבי העיר שיכולים להרשות זאת לעצמם בורחים לכאן
העיירה המילטון בצפון ניו יורק. תושבי העיר שיכולים להרשות זאת לעצמם בורחים לכאןצילום: נטע אלכסנדר

המילטון לא לבד. ברחבי ארה"ב יש כ-15 אלף עיירות ספר מבודדות יחסית שנמצאות כעת במצב דומה: הניתוק שלהן מסייע להן למנוע התפרצות של הנגיף, אבל בסופו של דבר הן עלולות לסבול מפגיעה קשה אף יותר מהאוכלוסייה העירונית בגלל המחסור בבדיקות, במיטות אשפוז ובמכשירי הנשמה. כך קרה למשל לעיירה קודוניו שבצפון איטליה, שהפכה לגראונד זירו של התפרצות הקורונה במדינה. בדומה לקודוניו, גם בארה"ב תושבי הפריפריה נוטים להיות מבוגרים וחולים יותר מהאוכלוסייה המתגוררת בערים.

בניגוד לתושבי גניסון ב-1918, לרוב תושבי המילטון יש חיבור מהיר לאינטרנט, מכשירים ניידים ומנוי לנטפליקס. אין להם מרפסות שיאפשרו להם לשיר בציבור כמו באיטליה, אבל יש אינספור קבוצות וואטסאפ מקומיות שמתנדבות לקנות מצרכים ותרופות למי שמעדיף לבודד את עצמו או אין לו מכונית. בנתיים, בתקשורת המקומית של גניסון המודרנית מדווחים כי העיירה החליטה לאסור על תושבים בני למעלה מ-60 לאכול במסעדות, לשתות בפאבים או לעשות קניות בסופר בניסיון להגן עליהם מהקורונה, וחשוב מכך – העיירה ביקשה מזרים לעזוב את שטחה תוך 24 שעות. האם הפעם, מאה שנה לאחר אותו בידוד מפורסם, הרצון להתבודד מהעולם יצליח?

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ