גופות עטופות ניילון, מוטלות ברחוב: העתיד של אמריקה הלטינית כבר מתממש באקוודור

במשך חמישה ימים ניסתה לורדס פריאס לפנות את גופתו של שכנה המבוגר, אך הרשויות היו פשוט מוצפות בפניות. בלית ברירה הוא פונה לרחוב. עיר הנמל גואיאקיל כורעת תחת נטל הקורונה, ובקרוב זה מה שעלול לקרות ביבשת כולה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אשה מתאבלת על קרוב משפחתה שמת ליד ארון הקבורה מקרטון שלו, השבוע בגואיאקיל
אשה מתאבלת על קרוב משפחתה שמת ליד ארון הקבורה מקרטון שלו, השבוע בגואיאקילצילום: Jose Sanchez / AFP

המוות נמצא בכל פינה בעיר גואיאקיל שבאקוודור. גופות מוטלות על המדרכה. מספר המתים עולה ועולה, והרשויות לא מצליחות לעמוד בקצב. בבתי ההלוויות אזלו ארונות הקבורה, והמתים נקברים בקופסאות קרטון. גואיאקיל איננה עיר קטנה, ואיננה עיר שולית - היא הבירה העסקית של אקוודור. חוסר היכולת שלה להתמודד עם מגפת הקורונה הוא סימן מבשר רעות למדינות רבות באמריקה הלטינית, הנמצאות על סיפה של קטסטרופה.

"מה שאנחנו רואים בגואיאקיל עלול לקרות במרבית הערים הגדולות בדרום אמריקה", מסבירה אלכסנדרה מונקדה, העומדת בראשו של אחד מארגוני הסיוע הגדולים שפועלים במדינה. מונקדה ועמיתיה מציינים כי המאפיינים של גואיאקיל ואקוודור בכלל - פערים חברתיים גדולים, שירותים ציבוריים מעטים וכלכלה חלשה - מאפיינים אזורים רבים ביבשת.

גופה מחוץ למרפאה בגואיאקיל, בשבוע שעברצילום: Str / Marcos Pin / AFP

אך בשלב זה, אקוודור יוצאת דופן בפגיעה הנרחבת של קורונה בשטחה. מספרי המתים והחולים בפרו ובברזיל גבוהים יותר, אבל ביחס לגודל האוכלוסייה, אקוודור מובילה את הטבלה - ועדיין לא ברור מדוע. כמה מהמומחים טוענים שהנגיף הגיע למדינה במהירות בגלל קשריה החזקים עם ספרד ואיטליה, שנפגעו קשה מהקורונה, ובהמשך התפשט באקוודור במהירות מכיוון שלא הודיעה על צעדי מנע אפקטיביים מספיק.

מספר המתים הרשמי באקוודור עומד נכון להיום על 242 בני אדם - 182 מהם רשומים כ"אפשריים", כי המדינה לא הצליחה לאמתם. מספר זה גדול משמעותית מבפרו וקולומביה, שכנותיה הגדולות והמאוכלסות יותר, אך המספר הזה לא משקף כלל את המצב ברחובות - בגואיאקיל לבדה אספו הרשויות 1,350 גופות מרחבי העיר מאז פרץ המשבר, אך המדינה טרם הצליחה לאמת שמדובר בקורבנות הקורונה, ולכן הן אינן נכללות במניין המתים מהנגיף.

"זה סיוט שלא מתעוררים ממנו"

מרבית מקרי המוות אירעו, כאמור, בגואיאקיל, עיר נמל שוקקת בת 3 מיליון תושבים. הנגיף פשט על שכונות פאר מוקפות חומה אימתנית ועל שכונות עוני כאחד. בתוך ימים העלייה התלולה בתמותה הכתה בהלם את הרשויות, ומאות גופות החלו להצטבר בבתי החולים, בחדרי המתים ובבתים.

עובדים סוחבים גופה ברחוב בגואיאקיל, השבועצילום: REUTERS/Vicente Gaibor del Pino

לורדס פריאס אמרה שבמשך חמישה ימים ניסתה להשיג מישהו שייקח את גופתו של שכנה המבוגר, שמת בשבוע שעבר. היא סיפרה שניסתה להתקשר לרשויות, אך קווי החירום היו תפוסים כל הזמן, ובמקרים הנדירים שהצליחה לקבל מענה, נאמר לה שאין מי שיעזור. ככל שחלפו הימים, שכנים אחרים בבניין בשכונת סוסיו־ויוויאנדה בגואיאקיל החלו לדרוש שהגופה תוצא לרחוב. בסופו של דבר המשטרה פינתה אותה. "זה סיוט. סיוט שאנחנו לא מתעוררים ממנו", אמרה פריאס.

גם משפחתו של אלפונסו סדניו, שמת בבית חולים בגואיאקיל, נתקלו באוזלת יד דומה. חלפו שבועיים מאז מותו, ובני משפחתו אינם יודעים היכן גופתו. "לא מוצאים את הדוד שלי", אמר אלפונסו מריסקל, אחיינו.

סדניו, שהיה בן 57, נלקח לבית חולים ציבורי בגואיאקיל בסוף מארס עקב קשיי נשימה. בבית החולים לא היו מיטות פנויות, לכן הושיבו אותו על כיסא פלסטיק והתקינו לו עירוי. כעבור 12 שעות, סדניו עדיין ישב על הכיסא - אך היה חייב הנשמה. עובד בית החולים אלתר למענו אלונקה ומסכת חמצן שנלקחו מאמבולנס, אולם זה כבר היה מאוחר מדי. סדניו מת באותו ערב. משפחתו בטוחה שהנגיף הרג אותו, אבל הוא לא עבר כל בדיקה. "זו לא אשמתם", אמר רמירס על הרופאים. "הם חסרי אונים". 

תושבי גואיאקיל סוחבים אדם חולה לבית החולים, לפני כשבועצילום: Enrique Ortiz / AFP

העלייה במקרי המוות בגואיאקיל והתמונות המסתובבות ברשתות החברתיות של גופות עטופות ביריעות פלסטיק ומונחות ליד שערי הבתים עוררה פחד ברבים באקוודור ובמדינות סביב לה, שמתמודדות עם אותן הבעיות. הסגר שהוטל באזור גרם לתושבים רבים בגואיאקיל, שעובדים בעבודות מזדמנות, לאבד את עבודתם. גם פריאס, שמתפרנסת מניקוי בתים, מצאה את עצמה ללא משכורת - דווקא בזמן שברחבי המדינה נרשמת עלייה חדה במחירי המזון.

תושבים אומרים שמחיר תפוחי האדמה הרקיע שחקים בשבועות האחרונים: בעבר, בדולר אחד אפשר היה לקנות 2 ק"ג תפוחי אדמה - וכיום סכום זה שווה לחצי קילו בלבד. בניסיון להקל על העניים ביותר, הממשלה הודיעה בשבוע שעבר שהיא תשלם לעובדים המזדמנים 60 דולר לחודש כדי שיישארו בבתיהם. אך פריאס מסבירה שסכום זה הוא כרבע ממה שהיא מרוויחה בחודש כמנקה. "אני אוהבת לקנות את השעועית והאורז שלי מהשכר שלי", אמרה. "עכשיו אני חיה מחסדי שמים".

כלכלת אקוודור, שמלכתחילה היתה מעורערת, אינה מאפשרת לממשלה להציע דבר מעבר לחלוקת הכספים הזאת. צלילת מחירי הנפט חיסלה את המקור העיקרי להכנסות הממשלה. חבילת צנע, שאליה דחף הנשיא לנין מורנו כדי להרגיע את הנושים הבינלאומיים, הוטלה בתזמון גרוע והביאה לפיטוריהם של 3,500 עובדי בריאות הציבור בשנה שעברה. החלטה שקיבלה אקוודור בעקבות המשבר הפיננסי בשנת 2000 - שהדולר האמריקאי יהיה המטבע הרשמי שלה - משמעותה שמורנו אינו מסוגל להדפיס כסף כדי לפצות את העובדים שנפגעו.

ארונות קבורה ברכב מסחרי בגואיאקיל, בשבוע שעברצילום: REUTERS/Vicente Gaibor del Pino

אות אזהרה אזורי

המהירות העצומה שבה הכריע הנגיף את השירותים בגואיאקיל צריכה לשמש אות אזהרה לאזור, אומר חרבס ברבוסה, עוזר למנהל ארגון הבריאות העולמי ביבשת אמריקה. "אנחנו סבורים שבשלב מסוים תהיה העברה נרחבת של הנגיף בתוך הקהילה בכל האזור", אמר. כמה מההדבקות המאומתות הראשונות בגואיאקיל היו של סטודנטים הלומדים בספרד, שחזרו אל משפחותיהם כדי להימלט מההתפרצות באירופה. הנגיף התפשט בחתונות של בני המעמד הגבוה בחודש שעבר, לדברי הרשויות במקום.

כשהנגיף הגיע אל שכונות העוני, הדינמיקה כבר הספיקה להתהפך. בזמן שבעלי המעמד הכלכלי הגבוה יותר הצליחו לאגור מצרכים ולהסתגר בבתיהם, רבים מהשכבות החלשות קראו תיגר על הוראת הממשלה להישאר בבתים ויצאו לעבוד. תושבי שכונות העוני אומרים שרבים משכניהם ממשיכים לעבוד בכל יום, ובכך מגדילים את הסכנת ההידבקות. אחרים עוברים מדלת לדלת ומתחננים לאוכל.

הבנקים נהפכו לאזורי סיכון גבוה, שכן אזרחי אקואדור, שלרבים מהם אין חשבון בנק, באו אל הבנקים כדי לקבל את המענק. "יש אנשים שממשיכים לצאת בכל יום לעבודה כי הם חייבים לפרנס את המשפחות שלהם", אמר לני קירוס, שעומד בראש איגוד מנקי הבתים באקוודור. "לאנשים אין כסף, לאנשים אין אוכל".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ