שבע גרסאות של נגיף הקורונה עם אותה מוטציה זוהו בארה"ב

החוקרים שזיהו את הגרסאות עדיין לא יודעים אם המוטציה הופכת אותן למדבקות יותר, אך הם מודאגים מאפשרות כזו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ריצוף גנומי במעבדה בצפון קרוליינה, החודש

בשעה שהאמריקאים עוקבים בחרדה בגרסה הבריטית והדרום אפריקאית של נגיף הקורונה מתפשטות בארה"ב, מדענים מצאו מספר גרסאות חדשות שהתפתחו בארה"ב עצמה. ומה שמטריד יותר הוא שרבות מאותן גרסאות מתפתחות לאותו כיוון - ועלולות להיהפך לאיומים מדבקים בפני עצמן. במחקר שהועלה לרשת שלשום דיווחו חוקרים על שבע שושלות גדלות של נגיף הקורונה שהתגלו בארה"ב, כולן פיתחו מוטציה באותה אות גנטית. לא ברור אם המוטציה עושה את הגרסאות למידבקות יותר, אולם מאחר שהיא מופיעה בגן המשפיע על האופן שבו הנגיף חודר לתא האנושי, החוקרים חשדניים ביותר. "לדעתי יש חתימה ברורה של יתרון אבולוציוני", אומר ג'רמי קמיל, וירולוג מאוניברסיטת לואיזיאנה ושותף במחקר.

ההיסטוריה מלאה בדוגמאות למה שקרוי אבולוציה מתכנסת, שבה שושלות שונות הולכות באותו נתיב. לדוגמה: העופות קיבלו כנפיים עם התפתחותם מדינוזאורים בעלי נוצות, כפי שהעטלף פיתח כנפיים כשהתפתח מיונק פרוותי דמוי חדף. בשני המקרים, הברירה הטבעית הולידה זוג משטחים שאפשר לנפנף בהם כדי ליצור עלייה, דבר המאפשר לציפורים ולעטלפים לעוף ולמלא נישה אקולוגית שבעלי חיים אחרים לא הצליחו למלא. דרווין זיהה אבולוציה מתכנסת כשחקר בעלי חיים. בשנים האחרונות מצאו וירולוגים שגם נגיפים מסוגלים לעבור אבולוציה מתכנסת. HIV, לדוגמה, התעורר כשמינים אחדים של נגיפים עברו מקופים לבני אדם. רבות מאותן שושלות HIV קיבלו אותן מוטציות כשהסתגלו למין שלנו.

רופאים במרכז הרפואי הארבור בקליפורניה מטפלים בחולי קורונה, בחודש שעבר. קיימת סבירות גבוהה שהמוטציה תשפיע על הקלות שבה הנגיף חודר לתאים אנושייםצילום: MARIO TAMA / AFP

כעת, כשנגיף הקורונה מתפצל לווריאנטים חדשים, מזדמן לחוקרים לראות את תאוריית האבולוציה של דרווין בפעולה מדי יום. קמיל נתקל בכמה מהווריאנטים החדשים כשריצף דגימות של בדיקות קורונה בלואיזיאנה. בסוף ינואר הוא צפה במוטציה לא מוכרת בדגימות אחדות. המוטציות שינו את החלבונים על פני נגיף הקורונה. חלבון ספייק הוא שרשרת מקופלת של יותר מ-1,200 חומצות אמינו. לנגיפים של קמיל היתה מוטציה אחת משותפת ששינתה את חומצת אמינו ה-677. כשחקר נגיפים משתנים אלו הבין קמיל שכולם משתייכים לאותה שושלת. הנגיף המוקדם ביותר בשושלת הופיע ב-1 בדצמבר. בשבועות שלאחר מכן, המוטציה נעשתה שכיחה יותר.

בערב, לאחר שגילה זאת, העלה קמיל את הגנומים של הנגיפים למאגר נתונים מקוון המשמש מדענים ברחבי העולם. למחרת קיבל מייל מדריל דומן מאוניברסיטת ניו מקסיקו. דומן ועמיתיו בדיוק מצאו אותו וריאנט בניו מקסיקו, ובו אותה מוטציה. הדגימות שלהם היו מאוקטובר. המדענים תהו אם השושלת שגילו היא היחידה שיש לה מוטציה 677. כשבדקו במאגר הנתונים, גילו קמיל ועמיתיו עוד שש שושלות שפיתחו אותה מוטציה.

קשה לענות על שאלות בסיסיות בדבר השכיחות של שבע השושלות הללו מפני שארה"ב מרצפת גנומים של פחות מ-1% מהדגימות של בדיקות הקורונה. החוקרים מצאו דגימות מהשושלות מפוזרות בחלקים גדולים של ארה"ב. אבל המדענים אינם יודעים איפה התפתחו מוטציות אלו לראשונה. קשה גם לומר אם העלייה בווריאנטים היא אכן תוצאה של היותם מידבקים יותר. ייתכן שהם נעשו נפוצים יותר בגלל הנסיעות הרבות בתקופת החגים. ואולי הם התפרצו בזמן מקרי הדבקת על בבר או במקום עבודה. ובכל זאת, המדענים מודאגים מפני שקיימת סבירות גבוהה שהמוטציה תשפיע על הקלות שבה הנגיף חודר לתאים אנושיים.

אישה מתחסנת נגד קורונה בפלורידה, בחודש שעבר. המדענים מצפים שנגיפי הקורונה יתכנסו למוטציות נוספות שיעניקו להם יתרון נגד מערכת החיסון שלנוצילום: Lynne Sladky/אי־פי

ההדבקה מתחילה כשנגיף הקורונה משתמש בקצה של חלבון ספייק כדי להיצמד לפני השטח של תא אנושי. אז הוא משחרר זרועות דמויות קרס מבסיס חלבון הספייק, דוחף את עצמו אל התא ומעביר אליו את הגנים שלו. לפני שהנגיף מצליח לפלוש אל התא, על חלבון הספייק להיתקל בחלבון אנושי על פני התא. לאחר מגע זה, חלבון הספייק מסוגל להתפתל ולחשוף את קצות הקרס שלו. מוטציה 677 משנה את חלבון הספייק ליד המקום שבו החלבונים שלנו תופסים את הנגיף וכנראה מקלה על הפעלתו.

המדענים מצפים שנגיפי הקורונה יתכנסו למוטציות נוספות שיעניקו להם יתרון - לא רק נגד נגיפים אחרים, אלא גם נגד מערכת החיסון שלנו. ווהן קופר, ביולוג אבולוציוני באוניברסיטת פיטסברג ושותף בכתיבת המחקר החדש, אמר שניסויי מעבדה בלבד לא יצליחו לחשוף את גודל האיום. כדי להבין מה המוטציות עושות, המדענים יידרשו לבחון דגימות גדולות בהרבה של נגיפי קורונה שנאספו ברחבי ארה"ב, אמר. לעת עתה הם יכולים לבחון רק מספר קטן מאוד יחסית של גנומים, שנאספו בצורה די אקראית. "מגוחך שארצנו לא יוזמת אסטרטגיה כלל ארצית למעקב", אמר.

לכתבה המלאה של קרל צימר בניו יורק טיימס

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ