לדף הבית של הארץ

שנת הקורונה

המגפה שעצרהאת העולם

שתפו בוואטצאפשתפו בוואטצאפ

עמוס הראל

אחרי שנה של מגפה ועשרה חודשי המתנה, מעמד קבלת חיסון הקורונה עצמו מרגיש כמו אנטי-קליימקס. ליווי קרובת משפחה בת 86 לקבלת החיסון, במרפאת קופת חולים מאוחדת בירושלים, הזכיר קצת את חוויית ההצבעה בקלפי, בימים שבהם עוד לא התקיימו כאן בחירות מדי שני וחמישי. התפאורה אפרורית, התוצאה יכולה להיות דרמטית.

מערך ההתחסנות של הקופות יעיל להפליא. בירור ממוחשב, רישום, זריקה - והחוצה. קשה להאמין שההיחלצות מהמשבר תלויה כולה בבקבוקון זעיר, חסר ייחוד. ועדיין, ההתרגשות מוצדקת. זה הנגיף שכלא את הקשישים בדירותיהם ובבתי האבות שלהם במשך חודשים ארוכים, שמנע מילדים ונכדים לחבק את ההורים המבוגרים, שגזר מוות בבדידות על אלפים בישראל (קרוב לשני מיליון, לפי שעה, בעולם כולו). וכיוון שהקשישה הספציפית הזו היא מדענית בגמלאות – במפגש קודם, הסבירה באריכות ובבהירות את טכנולוגיית ה-mRNA שבבסיס החיסון – אי אפשר שלא להתרגש קצת גם מן ההישג המדעי. פחות משנה חלפה מהופעת הנגיף בסין ועד שהוא מחולק כאן, כדבר שבשגרה, ומתחיל להציל ישראלים ממוות.

כשהתלהט אחד הוויכוחים האינסופיים בטלוויזיה, הציג העיתונאי עמית סגל בחדשות 12 את התזה הבאה - בעוד עשור ייכתב על פרשת הקורונה: "כל ממשלות העולם מצאו עצמן אובדות עצות, מול משבר שהיכה בכל אחת מהן בנקודות התורפה שלה". סגל צודק שישראל אינה יוצאת דופן בכך וצודק גם כשהוא מציין שההתעשתות המהירה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בטיפול בהבאת החיסונים עשויה לתקן מקצת הרושם העגום מתפקוד ממשלתו עד כה.

החיסונים, בהנחה שלא יצוץ לו זן קורונה חדש ומדבק העמיד בפניהם, נראים כמו המוצא הסביר היחיד מן המצב. מדינות מעטות  בעולם מסוגלות לחקות את מדיניות "אפס קורונה" שהנהיגו ניו-זילנד, אוסטרליה וסינגפור. ישראל, על המערכת הממשלתית הכאוטית שלה, אינה ביניהן. אבל גם כשהמוצא כנראה באופק, אי אפשר שלא להרהר בנזקי השנה החולפת ובאחריות הממשלה לחלקם. זה לא רק האסון הבריאותי, המשתקף גם בהזנחת בדיקות וטיפולים נאותים לחולים במחלות אחרות. גם השבר הכלכלי, שנפגעיו מהלכים בינינו ועוד לא מעכלים את מה שאבד להם. וגם המחיר שנשלם בעשור הקרוב, במאמץ להחזיר את הכלכלה האבודה למסלול.

בספירת המלאי העגומה של מה שאבד, חשוב להתעכב על חירויות הפרט. שנים מזהיר עיתון זה מפני הסתננות הנורמות הנהוגות כלפי הפלסטינים הנכבשים לתחומי הקו הירוק. השנה התאמתו החששות, הפעם לא בנימוק ביטחוני אלא בתירוץ המגפה. מי שחושב שהמדינה פשוט תיסוג לאחור ותוותר על האמצעים שבהם השתמשה כדי לחדור לחיי אזרחיה אינו יודע מה הוא שח. לצד הקשישים הבודדים, פגע הנגיף בילדים. סגירת בתי הספר והלימוד מרחוק שנכפו עליהם הפכו דור של תלמידים לזומבים של הזום. ייקח שנים לשקם את הנזק, מה גם שמערכת החינוך אינה נראית כאילו היא מתכוונת לנצל את המשבר לתפנית טכנולוגית חיובית.

שנת הקורונה הראשונה עמדה בסימן של הלם ומורא – ולצדם כנראה גם לא מעט תבהלה מופרזת. אולי זה מובן. איש מאתנו הרי לא חווה חוויה כזו, משום שהמגפה העולמית האחרונה דעכה לפני מאה שנה בדיוק. בתחילת שנת הקורונה השנייה אפשר לצפות שזו תעמוד בסימן בלימה ויציאה מן המשבר. אבל לעת עתה, זו יותר תקווה מהערכה מפוכחת.

TESTING

מספר מתים: 0
ינואר

    11 בינואר: מוות ראשון מקורונה בסין

    13 בינואר: תאילנד מדווחת על הנדבק הראשון מחוץ לסין

    השתתפו בהכנת הכתבה: אסי אורן: פיתוח, יונתן אנגלנדר: עורך אחראי, אורי טלשיר: ניהול פרויקט דיגיטלי

    צילומים: אוהד צויגנברג, אמיל סלמן, הדס פרוש, הקטור רטמל, סם יה/אי-אף-פי, קרלו אלגרי, ג'ונתן ארנסט/רויטרס, פול סקייה/אי-פי

    תגובות

    הזינו שם שיוצג באתר
    משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ