בזמן שהציבור בבית, פועלי הבניין נשלחים לעבודה - ללא הגנה

בלי מסכות ובלי לשמור מרחק: לאחר שענף הבניין הוגדר כ"חיוני" עשרות אלפי פועלים שבו לעבוד כבשגרה. רבים מהם, שמגיעים מהגדה המערבית, מעדיפים את הסכנה על פני איבוד הפרנסה. "אני עובד כבר 20 שנה בבנייה", אומר אחד מהם, "אצלנו יש סכנת חיים כל יום"

לי ירון
הגר שיזף
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פועלי בנייה בתל אביב, ביום רביעי
פועלי בנייה בתל אביב, ביום רביעיצילום: מגד גוזני

"אני מפחד מהקורונה, אבל אני יותר מפחד לא להביא אוכל לילדים שלי או למות בנפילה מגובה", אמר אתמול בבוקר איברהים (שם בדוי) פועל פלסטיני שעובד באתר בנייה במרכז תל אביב. בניגוד לרוב הישראלים שהונחו להישאר ספונים בבתיהם מחשש שיידבקו בנגיף הקורונה, כוחם של הקבלנים ניצח גם את המגפה העולמית — והביא את הממשלה לאשר לקבלנים להעסיק את פועלי הבניין כרגיל, כאשר הענף הוכר כ"חיוני למשק".

למעשה, מי שגר לצד אתר בנייה ויכול לראות את המתרחש בו מבעד לחלון, עשוי לחשוב שדבר בעצם לא השתנה: לא רק שהעבודה נמשכת ביתר שאת (שר העבודה והרווחה אישר להעסיק את הפועלים במשך 14 שעות ביום), פועלים רבים גם עובדים ללא מסכות או כפפות להגנה — ובלי להקפיד על מרחק שני המטרים ביניהם. וכך, בנוסף לסכנות הרגילות באתרי הבנייה (מספר ההרוגים בתאונות בניין בישראל כפול מהממוצע במדינות ה־OECD) הפועלים מופקרים עכשיו גם לסכנת הקורונה.

לכאורה זה אמור היה להיראות אחרת. אתמול בבוקר שלח יו"ר הסתדרות עובדי הבניין, יצחק מויאל, מכתב לקבלנים. לאחר ששיבח את פעילותם העסקית החשובה, הוא הוסיף דרישה לאספקת ציוד מגן אישי שיכלול מסכות, כפפות וחומרי חיטוי לכל פועל ו"התאמות בעבודה, בדגש על שמירת מרחק בין עובדים". אלא שדרישות לחוד ומציאות לחוד.

פועלים פלסטינים נכנסים לישראל ביום רביעי
פועלים פלסטינים נכנסים לישראל לתקופה ממושכת, ביום רביעי צילום: אמיל סלמן

"אני סומך על אלוהים", אמר בחיוך פועל בעל אזרחות ישראלית שעבד באתר אחר באזור תל אביב. לגופו ולפניו לא היה ציוד מיגון מכל סוג. גם בהרצליה היו מראות דומים. "כייף לי, כאן לא זוכרים שיש קורונה, הכל רגיל", אמר מבקש מקלט שעובד בבניין בעיר. "לא נתנו לנו ציוד ולא ביקשו שניזהר".

אלא שלא כולם שותפים לשמחה הזו. "למרות חשיבותו הכלכלית הרבה, המשך עבודתו השגרתית של ענף הבנייה הוא בגדר טירוף מערכות של ממש", אומרת ד"ר הדס תגרי, מנהלת הקבוצה למאבק בתאונות בניין ותעשייה. "ענף הבנייה אינו מספק תשתיות חיוניות שלא ניתן להתקיים בלעדיהן לפרק זמן, וברובו המכריע הוא אינו ערוך לשמירה על כללי ריחוק והיגיינה קפדניים כמתחייב. החלטות אלה מבטאות זלזול עמוק בחייהם ובריאותם של עובדי הבנייה ומסכנות את כלל הציבור".

הנחיות בבידוד

אולם הבעיות וחוסר ההתאמה עם הוראות הריחוק החברתי המחמירות, שעמן מתמודדים מרבית האזרחים, לא בלעדיים רק לשעות העבודה של פועל הבניין. גם בשעות המנוחה נדמה שההנחיות נותרות בבידוד. בלילה ישן איברהים לצד 21 פועלים פלסטינים נוספים בחדר שינה מאולתר, בסמוך לאתר הבנייה שבו הם עובדים. חלל שההיגיינה לא מאפיינת אותו גם בימים שבשגרה. למשמע הוראות משרד הבריאות על מרחק של שני מטרים בין אדם לאדם הוא צחק. גם חצי מטר לא מפריד בין המיטות — כלומר המזרנים הצפופים הפרוסים על הרצפה. קשה לומר שהוא מופתע. "אני עובד כבר 20 שנה בבנייה, אצלנו יש סכנת חיים כל יום", אמר. תזכורת לכך התקבלה שלשום, עם מותו של סלאח אל נבולסי ממחנה הפליטים עקבת ג'בר בנפילה מגובה ממנוף במפעל במעלה אדומים — ההרוג העשירי בתאונת עבודה מתחילת השנה.

פועל בניין בתל אביב ביום רביעי
פועל בניין בתל אביב ביום רביעיצילום: מגד גוזני

"ראיתי חברים שלי נופלים ונפצעים, אז מזה אני דואג יותר מאשר מווירוס", הוסיף איברהים בשעה שמיהר לחזור לעבודה. "יכול להיות שאם היינו יהודים היו שומרים עלינו יותר טוב ולא שולחים אותנו לעבוד ככה".

בשונה מאיברהים, אזרחי ישראל (ולא רק יהודים) אכן יכולים בתום יום העבודה לשוב לביתם, אך אצל הפועלים הפלסטינים המצב מורכב יותר. נדמה שאם בימי שגרה החשש של מערכת הביטחון הוא משהייה בלתי חוקית, היום הוא מחזרה בלתי חוקית. בשל סכנה כי הפועלים הפלסטינים יהפכו לסוכני הפצה של נגיף הקורונה מישראל לגדה ובחזרה, החליט שר הביטחון נפתלי בנט כי רק מי שיסכים ללון בישראל במשך חודשיים ימשיך לעבוד בתעשיות שהוגדרו "חיוניות". אם פועל ייצא חזרה אל הגדה לאחר שנכנס לישראל — יישלל רשיונו.

פרט שעוד לא התברר עד הסוף הוא מה יעלה בגורלם של פועלים שלא יסכימו לתנאים החדשים וישארו בבית חודשים, מאחר שהם לא מקבלים דמי אבטלה מישראל.

אתר בנייה בתל אביב ביום רביעי
אתר בנייה בתל אביב ביום רביעיצילום: מגד גוזני

איברהים הוא אחד מהפועלים שכן הסכימו ל"דיל": להמשיך לעבוד בישראל בזמן המשבר, ולא לחזור הביתה במשך שבועות ארוכים. "הייתי מעדיף להיות בבית כמו היהודים וכמוך עם המסכה", הסביר, "אבל מה אשתי תגיד לי אם לא יהיה כסף? זאת בחירה של אין ברירה".

ואמנם, לא להכל ברור מתי ואיך יכולים לשוב הפועלים לשטחים, גם אם לביקור. אמנם לפי הנחיית משרד הביטחון, יש להלין את הפלסטינים במשך 60 יום בישראל, בטופס התחייבות שנשלח למעסיקים צוין כי יש לאפשר את חזרתם בסופי שבוע ובחגים באישור מתאם התעסוקה. ואם עד כה המצב לא היה סבוך דיו, בינתיים הודיעה הרשות הפלסטינית כי החל מיום ראשון לא יתאפשר מעבר של אנשים בין ישראל לגדה וחזרה.

מלון הבונים

כך או אחרת עולה שאלת ההלנה שכן מתקיימת, והכללים שהיא אמורה לעמוד בהם. לפי נתנאל לפידות, סמנכ"ל אסטרטגיה במשרד השיכון, אמנם יש לשמור על המרחק בהתאם להנחיות משרד הבריאות אך אין מגבלה על כמות האנשים שישוכנו בחדר (אף שכחלק מאמצעי מניעת התפשטות הנגיף ניתנה הוראה לצמצם מפגש עם אנשים נוספים). אך אין מדובר במתווה אחיד. השבוע פרסמה התאחדות הקבלנים "קול קורא" לבעלי המלונות כדי שאלה ילינו — תמורת תשלום אחיד שנקבע מראש — את הפועלים מהשטחים.

זה עבד, לפחות באופן חלקי. עד כה נמצאו בדרך זו כ–11 אלף מיטות. אמנם פועל לא מקבל חדר לבד, אך לא יהיו יותר משלושה־ארבעה בחדר, והם יהנו מתנאים "לכל הפחות  נאותים ומקובלים", ככתוב ב"קול קורא".

בניגוד לברי המזל שיזכו לישון במלונות, במשרד השיכון אומרים כי נשקלת הלנת פועלים פלסטינים שעובדים באתרי בנייה בדרום הארץ במתקן חולות. כמו כן תתאפשר הצבת קרוואן באתר הבנייה כל עוד הוא מחובר לתשתיות. אפשרות אחרת היא שקבלנים יוכלו להלין את העובדים בדירות באתרים שבנייתן הסתיימה ושמחוברות למים זורמים וחשמל. קבלן בקרית גת אף הלך רחוק יותר, וסידר לפועלים דירות של ממש בעיר. אך במקרה זה הפועלים החליטו לוותר. הם חששו מהצפיפות והסיכוי להידבק בקורונה והעדיפו לישון באתר.

פועלים פלסטינים נכנסים לישראל לתקופה ממושכת ביום רביעי
פועלים פלסטינים נכנסים לישראל לתקופה ממושכת ביום רביעיצילום: אמיל סלמן

לדברי לפידות, המתווה שמאפשר הלנת פועלים פלסטינים — שנוסח בשיתוף משרד השיכון בהנחיית השרה ד"ר יפעת שאשא ביטון — הוא פועל יוצא של החשש לקריסת מגזר הבנייה הישראלי וכן לפגיעה בכלכלה הפלסטינית אם לא תותר כניסת עובדים. "שני שלישים מהפועלים בענף הבנייה הם פלסטינים", הוא ציין. "על פי הנתונים שלנו, כל פועל שעובד בישראל מפרנס בממוצע שמונה נפשות — אז ההסתכלות שלנו היא על יציבות הכלכלה הישראלית והפלסטינית".

שאלה אחת שנותרת בלא תשובה ברורה, היא האם ישנו מנגנון שיוודא כי התשלום על הלינה בישראל לא יושת על העובדים. במשרד הבינוי והשיכון אמרו ל"הארץ" כי טרם ניתן מענה לסוגיה.

התחייבויות המעסיקים

ומה באשר למצב באתרי הבנייה? בהתאחדות בוני הארץ ובדוברות משרד הביטחון אמרו אתמול ל"הארץ" כי הם שמים דגש רחב על שמירה על הנחיות משרד הבריאות ושמירה על בריאות הפועלים. עוד מסרו כי במסגרת ההנחיה יתחייבו המעסיקים לספק לפועלים תשתית סניטרית ראויה, ארוחות, הסעות אל וממקום העבודה ואבטחה צמודה. מאבטח־סדרן יוצב בכניסה למקומות בהם ישוכנו הפועלים כדי לוודא את הישארותם במקום הלינה. אם יתגלה שפלסטיני נדבק בקורונה בזמן שהותו בישראל לצרכי עבודה, הוסיפו, הוא יטופל בישראל ולאחר מכן יוחזר לגדה. עם זאת, עו"ד גדיר ניקולא מארגון קו לעובד ציינה בשיחה עם "הארץ" כי פלסטינים לא מבוטחים בביטוח בריאות בישראל אלא רק עבור תאונות עבודה — ועל כן לא ברור איך ימומן טיפול רפואי במקרה של הדבקה.

על פי הערכות, אתמול כבר נכנסו לישראל כ–26 אלף פלסטינים מתוך יותר מ–70 אלף פועלים שאושרה להם המשך העבודה בישראל. בנוסף לענף הבנייה, אושרה כניסת פועלים עם לינה מתחומי החקלאות, תעשייה והבריאות. בימים כתיקונם יש כ–87 אלף בעלי אישור עבודה בישראל.

תחילה הוחלט כי יכנסו לישראל רק פועלים מתחת לגיל 50, כאלה שאינם בקבוצת סיכון גבוה למחלה, אך מאוחר יותר השבוע אושר גם לפועלים מבוגרים יותר לעשות את הדרך לישראל. זאת למעט תושבי אזור בית לחם, שבו התפרצה המגפה בעוצמה.

הצעירים, כמו גם המבוגרים, יעברו בדרכם לישראל בדיקת חום במחסום, כך על פי הנחיית משרד הבריאות. אלא שפועלים שחצו את הגבול אתמול סיפרו ל"הארץ" כי רובם כלל לא נבדקו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ