"אומרים לי בוא אלינו הביתה בשושו": הספרים הניחו את המספריים וכועסים על המדינה

במציאות שבה ההכנסות מעסקיהם הופסקו לחלוטין, אך ההוצאות ממשיכות כסדרן, מנסים בעלי המספרות וסלוני היופי להשאיר את הראש מעל המים. בינתיים, הם סופרים את הימים לאחור, מקצצים בארוחות, וחוששים מהיום שאחרי הסגר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלירן הרוש במספרתו
אלירן הרוש במספרתוצילום: מגד גוזני
אלמוג בן זכרי
אלמוג בן זכרי

בימים רגילים, המספרה של אלברט (בבר) אוחיון במרכז גילת בבאר שבע היא מוקד עלייה לרגל של חובבי העולם הישן. בעוד שרבים במקצוע עברו לספר במכונה, בבר, שמגיע לעבודה במכנסיים מחויטים וחולצה מכופתרת, נשאר נאמן למספריים. בשבוע שעבר, בעקבות ההנחיות החדשות למאבק בנגיף הקורונה, הוא סגר את המספרה ועבר להסתגר בביתו. קהל הלקוחות, כך הוא מספר, ממשיך להתקשר אליו ולבקש להסתפר. "אומרים לי בוא אלינו, בוא בשושו. אני אומר להם לא שושו ולא בבית - אני יודע למי יש את הנגיף הזה?"

כבר עשרות שנים שהמספרה של בבר, המתקרב לגיל 60, פועלת במרכז גילת: חדר צדדי וקטן שבתוכו כיסא ספרים מאמצע המאה ה-20. למספרה, המיועדת לגברים בלבד, קהל לקוחות ותיק ונאמן, שבבר אף מכיר רבים מהם מילדות. אך עם ההנחיות החדשות, הוא מספר, המצב השתנה לחלוטין. "אין עבודה, אין הכנסות, רק הוצאות, הכל בלאגן". מאז שסגר את המספרה, הוא מוסיף, הוא ממעט לצאת מביתו. "אני אף פעם לא בצד הבוכה, תמיד משתדל לעזור לאנשים אחרים, אבל המצב עכשיו לא נחמד, לא טוב. כסף בצד אין לי, שבוע של הפסקה בעבודה עבורי זה כבר יותר מדי".

המספרה של בבר בבאר שבע, ב-2017. לדבריו, הלקוחות ממשיכים להתקשר, "אומרים לי בוא אלינו, בוא בשושו"
המספרה של בבר בבאר שבע, ב-2017. לדבריו, הלקוחות ממשיכים להתקשר, "אומרים לי בוא אלינו, בוא בשושו" צילום: אליהו הרשקוביץ

כבר שבועיים שבבר מצמצם את הוצאות משק הבית, "קונה רק אוכל" לדבריו, ומוותר על כל הוצאה שהיא בגדר מותרות. בבר מספר כי ניסה לגשת לאתר הביטוח הלאומי כדי למלא את הטפסים לעצמאיים, אך ללא הצלחה. "הם מבקשים ממך שם פרטים על גבי פרטים, סיסמאות, קודים.. כולה אתם (הביטוח הלאומי, אב"ז) משלמים כמה גרושים". בהמשך הוא מקווה שיזכה לסיוע ממישהו שמתמצא בשליטה בסיסית במחשב, לצורך מילוי הטפסים באתר.

אוויר לחודשיים

האיסור על פתיחת המספרות מאלצת את הספרים למצוא פתרונות יצירתיים. אלירן הרוש (40), החל ללמוד את המקצוע בגיל 16, ומאז ועד היום משקיע את כולו בתחום. ב-14 השנים האחרונות הוא בעלים של מספרה במרכז תל אביב, אותה נאלץ לסגור בשבוע שעבר. מאז, החל למכור ערכות צבע וטיפוח ביתיות ללקוחות המספרה, גם מתוך דאגה למצב השיער הדועך של לקוחותיו, אך גם מתוך תקווה לשמור הכנסה כלשהי לעסק. "אם לא תהיה לי ברירה, אצטרך להעצים את הפעילות הזו, אבל ברור לי שזה לא יכול להחזיק את העסק, זה כמו פלסטר קטן, לא יותר מזה".

הכנסתו של הרוש, נשוי פלוס שניים, נמחקה כמעט לחלוטין מאז התפשטות הנגיף בארץ. גם הכנסתה של אשתו, דיאטנית במקצועה, נחתכה בכ-50%. ההוצאות, לעומת זאת, ממשיכות כסדרן: המשכנתא, השכירות על העסק, התשלומים לספקי מוצרי הטיפוח והתשלומים השוטפים. להרוש עוד אין מושג אם יזכה להקלה מסוימת בתשלומים של כל אלה. "זה מאוד קשה, הייתי צריך לפטר שני עובדים, ויש גם קוסמטיקאית שנמצאת אצלי ונשארה בלי עבודה, וגם מישהי שעושה ציפורניים שנמצאת אצלי ואין עבודה. אני כל הזמן מנסה למצוא פתרונות, להשאיר איכשהו את הראש מעל המים".

הרוש, אתמול. "אם הייתי יודע שזה יימשך עכשיו חודש, וכולם יחזרו לחיים שלהם כמו שהיה, אז עוד איכשהו בסדר. אבל אתה לא יודע מה יהיה כשזה ייגמר", הוא אומר
הרוש, אתמול. "אם הייתי יודע שזה יימשך עכשיו חודש, וכולם יחזרו לחיים שלהם כמו שהיה, אז עוד איכשהו בסדר. אבל אתה לא יודע מה יהיה כשזה ייגמר", הוא אומרצילום: מגד גוזני

הרוש מניח שמבחינה כלכלית, נשאר לו אוויר לחודשיים. ביום רגיל הוא היה מקבל בין 15 ל-30 לקוחות, אך כשהתחיל הנגיף להתפשט, מספר הלקוחות כבר ירד משמעותית - עד הסגירה המוחלטת. "החשש שלי הוא גם מהתקופה שאחרי", הוא אומר. "אני לא יודע מה יהיה עם אנשים מבחינת כסף, וזה גם משהו שמפחיד. אם הייתי יודע שזה יימשך עכשיו חודש, וכולם יחזרו לחיים שלהם כמו שהיה, אז זה עוד איכשהו בסדר. אבל אתה לא יודע מה יהיה כשזה ייגמר".

להקפיא הכל

בימים הקרובים צפויים לרדת מחשבון הבנק של ליאור קרדי (41), בעל סלון יופי מירושלים, 12 אלף שקלים וחצי בגין ארנונה ודמי שכירות של העסק, שכמעט ולא עבד החודש. עד אמצע מארס, מספר קרדי, תנועת הלקוחות ירדה בכ-60%. מאז ה-15 במארס, העסק סגור. "אני לא מראה ולא רוצה שהילדים ירגישו שחסר משהו, אבל בלילה אני הולך לישון עם דאגה".

קרדי, נשוי פלוס שלוש נמצא בעסק הזה שנים רבות, אך מעולם הוא לא זוכר משבר כזה, שמועד סופו עוד לא ידוע. אשתו, שעובדת בסוכנות היהודית, ממשיכה לעבוד מהבית, אך ימי עבודתה קוצצובעסק של קרדי ישנם עוד שני עובדים, שגם עבודתם הופסקה. "המינוס הולך וגדל ואתה נתון לחסדים של בעל הבית של הנכס שביקשתי ממנו שיקפיא את השכירות, אבל כרגע זה לא קורה. הוא עוד חושב על זה". הוא מספר כי סימן לעצמו קו אדום תאורטי - אם בעוד שלושה חודשים המצב יישאר כפי שהוא, ובתנאי שבעל הנכס לא יסכים להקפיא את תשלום השכירות, הוא יסגור את העסק.

קרדי בסלון היופי שבבעלותו בירושלים, אתמול. "המדינה חופרת לנו בור, עם ההלוואות בערבות המדינה, שאנחנו נצטרך לכסות בסוף", הוא אומר
קרדי בסלון היופי שבבעלותו בירושלים, אתמול. "המדינה חופרת לנו בור, עם ההלוואות בערבות המדינה, שאנחנו נצטרך לכסות בסוף", הוא אומרצילום: אמיל סלמן

לקרדי בטן מלאה על כך שהמדינה אינה מסייעת לבעלי העסקים הקטנים והבינוניים. "אף אחד לא נתן לנו מענה", הוא אומר. "אמרו לנו שנקבל מענק של 6,000 שקל אבל הגבילו את זה למי שהרוויח עד 150 אלף שקלים. קודם כל, המענק הזה לא מדבר אלינו בכלל - השכירויות שלנו הן הרבה יותר מזה, גם הארנונה, הביטוח, המע"מ ומס ההכנסה שאני משלם - הם הרבה יותר". לדבריו, הפתרון פשוט בהרבה. "הקפאתם אותנו בהכנסות - תקפיאו אותנו גם בהוצאות. תקפיאו את הכל כדי שבסוף של דבר נחזור לאותה הנקודה שהפסקנו בה. המדינה חופרת לנו בור, עם ההלוואות בערבות המדינה, שאנחנו נצטרך לכסות אותו בסוף. ועוד עם ריבית שייקחו לנו".  

ממאה לאפס

עדה קסטרו (59) בעלת מספרה זה 35 שנים, התמקמה ב-17 השנים האחרונות בקריית-טבעון, במספרה הצמודה לביתה. מרבית לקוחותיה הן נשים, שבעקבות ההחמרה במצב החלו להדיר רגליהן, עד שההנחיות אסרו על המשך פעילות המספרה. "הירידה היא ממאה לאפס. מסוף פברואר התחילו לראות את הירידה בכמות הלקוחות, החודש עוד קצת עבדתי, ובימים האחרונים (מאז הסגירה, אב"ז) מכרתי רק שני מוצרים".  

מספרה בירושלים, בינואר האחרון
מספרה בירושלים, בינואר האחרוןצילום: אוהד צויגנברג

קסטרו, גרושה ואם לילד בוגר, מכלכלת את עצמה. בימים האחרונים, בנה שב להיות איתה. "אני בהחלט מצמצת, בגלל שאני לא יודעת לאן זה הולך ועוד כמה זמן זה יימשך, אני מצמצת את ההוצאות עד כמה שאפשר. ברמה של להכין אוכל לי ולבן שלי וזהו, במנות שהן מדודות יותר. אבל אני ממש לא מסכנה". גם קסטרו חוששת מהתאוששות היקפי הסחר לאחר הסגר. "המשבר עושה לי מה שזה עושה לכולם, זה פשוט נורא, נורא נורא נורא. אבל בגלל שכרגע אנחנו רק שניים בבית, אז הצרכים הם לא כל כך גדולים".

לדבריה, בניסיון להתמודד עם העצירה בעבודה היא עצרה את התשלומים לספקים, והודיעה שמי שמתעקש לקבל כסף, מוזמן לקחת את הסחורה שלו. "בגלל שאני בעסק הזה 35 שנה ומצטיירת כאמינה, אז סומכים עליי", היא אומרת. "אף אחד לא ביקש לבוא לקחת ואף אחד גם לא בא לקחת".   

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ