60 שנה הם חיו ביחד. נגיף הקורונה הכריע את שניהם, בזה אחר זה

יצחק רייכנבאום, ניצול אושוויץ, ואשתו בלה הכירו לפני 60 שנה ומתו בשבוע שעבר. מפעל חייהם היה הנצחת סיפורו המטלטל של יצחק, שאביו נורה למוות בצעדת מוות ואחיו נרצח בתלייה. בשנים האחרונות סבלו מבעיות בריאות, ולאחרונה נדבקו בקורונה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יצחק ובלה רייכנבאום
יצחק ובלה רייכנבאוםצילום: באדיבות המשפחה
עופר אדרת
עופר אדרת
עופר אדרת
עופר אדרת

"לא נפרדו בחייהם ובמותם". כך נכתב ביום שישי במודעת האבל של יצחק רייכנבאום. יצחק (איציק) נקבר ליד רעייתו בלה, יום אחרי הלווייתה, בהר הכרמל, מול הים, בחיפה. נגיף הקורונה הכריע את שניהם, זה אחר זו. יצחק היה בן 88 במותו. בלה - בת 77. 60 שנים היו יחד. היא היתה בת 17 כשהכירו. הוא - בן 28. "המשפט של 'בחייהם ובמותם לא נפרדו' כאילו נכתב עליהם", אמר ל"הארץ" בנם ארנון.

צילום: באדיבות המשפחה
צילום: באדיבות המשפחה

יצחק רייכנבאום נולד ב-1932 בקטוביצה בפולין. בלה, לבית אפשטיין, נולדה בארץ ישראל ב-1943. אביה עלה מפינסק בפולין. כשנולדה, היה בעלה לעתיד בעיצומו של מאבק הישרדות מטלטל, שכלל ארבעה טרנספורטים, ארבע סלקציות ושני מצעדי מוות. מאבק שעבר בין מחנות השמדה, עבודה וריכוז, ואשר בו איבד את אביו, שנורה למוות בידי איש ס"ס בצעדת מוות, ואת אחיו - שנרצח בתלייה.

"אני מרגיש כמו חייל שחוזר לשדה הקרב שלו. אני, הילד, ניצחתי את האימפריה הנאצית", אמר אחרי ביקורו הראשון באתר ההנצחה במחנה אושוויץ ב-1988. 44 שנים לפני כן, ב-1 באוגוסט 1944, כשהרכבת בה הובל עצרה במחנה ההשמדה, "התחלתי את המאבק שלי לחיים, לבד, בלי אבא, בלי אמא", כך אמר. הוא היה אז בן 12. "כל יום, כל שעה שנשארת בחיים, זה היה רווח שלך. הסכנה היתה על כל צעד ושעל", הוסיף.

"המזל שלי, שהייתי בן 12 וחצי כשנשלחתי לאושוויץ.  אם הייתי צעיר מדי - הייתי מושמד. אם הייתי מבוגר יותר - ייתכן שלא הייתי מתגבר על זה", אמר לימים.

יצחק (עומד משמאל) עם אביו ואחיו, לפני המלחמהצילום: באדיבות המשפחה
יצחק בצעירותוצילום: באדיבות המשפחה

את זכרונותיו הקשים מגיל שבע עד 13, מפרוץ מלחמת העולם השנייה ועד השחרור, סיפר שוב ושוב בהרצאות לתלמידים ולחיילים וב-20 מסעות לפולין אותם ליווה כאיש עדות. מאות אנשים שמעו את הסיפור על חברו שקפא מקור בזרועותיו של יצחק בעודם בקרון הרכבת. דמעות רבות זלגו כשסיפר כיצד קרב לגדר התייל במחנה העבודה בליז'ין בפולין, הביט בשומר ובמרחבים האינסופיים שמאחורי הגדר, וקינא באיכרים, שחרשו את האדמה בעודם שרים, ובציפורים, שעפו בחופשיות מעליהם. בחלק אחר של העדות סיפר על המעיל והמגפיים שמצא באושוויץ בערמה של רכוש יהודי שדוד, אשר הגנו עליו מהקור. 

אבל לא רק על הסבל סיפר. "הוא דיבר המון על השחרור, על החופש ועל החיים. הקהל הוקסם מהאופטימיות שלו", אמר בנו ארנון. בתום המלחמה פגש לראשונה בחיילים יהודים, אנשי הבריגדה היהודית, שהגיעו לאירופה במסגרת הצבא הבריטי. "זה היה מהפך", אמר. "עד אז חשבתי שיהודים רק מושמדים. עד אז המגן דוד היה סמל להשפלה ולדיכוי, שהכריחו אותנו לענוד. פתאום אני רואה אותו כסמל לגאווה", הוסיף.

יצחק רייכנבאוםצילום: באדיבות המשפחה

ב-1945 עלה לארץ בגפו באונייה ונשלח לבאר טוביה, שם נקלט אצל משפחה מאמצת - משפחת לבציון. אחד מבניה, נחמיה, היה לימים מבכירי האקדמיה הישראלית, וזכה להעניק ליצחק את תעודת התואר הראשון. כשפרצה מלחמת העצמאות, בעודו בן 16, שירת יצחק כקשר בין עמדות של לוחמים בבאר טוביה. בין תחנותיו היו גם מקווה ישראל וקיבוץ נווה איתן, עד שהתמקם בחיפה, שם עבד במשרד התקשורת במשך 35 שנים.

יצחק ובלה ביום חתונתםצילום: באדיבות המשפחה

את אשתו בלה, לבית אפשטיין, הכיר בחיפה כשהיו תלמידי תיכון. היא בת 17, הוא בן 28 - משלים את הפערים של שנות המלחמה האבודות. מאז היו יחד. בלה עבדה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לצד זאת, הצטרפה אל פעולות ההנצחה של בעלה, שהפכו למפעל חיים משותף. "בכל פעם כשאני שומעת מפיו את אשר עבר עליו בילדותו, אני מתפעלת מחדש מעוז רוחו ומחוכמתו ומאיך שהציל עצמו בתושייה רבה", אמרה. 

בין היתר, השתתפה בלה באופן פעיל במחקר של פרשה עגומה במיוחד, שקשורה ברצח אחיו של יצחק, אדוארד. ב-1947 התאחד יצחק עם אמו, ששרדה אף היא את השואה. ואולם השניים לא ידעו מה עלה בגורלו של אחיו. רק עשרות שנים לאחר מכן התברר כי הוא היה חלק מקבוצה של 20 ילדים שנוצלו לניסויים "רפואיים" שבוצעו בהם במחנה הריכוז נוינגמה בהמבורג במשך חודשים. במהלכם, בין היתר, הוזרקו להם נגיפי שחפת. ב-20 באפריל 1945, בסופה של המלחמה, הובלו הילדים אל מרתף בבניין מחוץ למחנה, שם נרצחו בתלייה, כדי לטשטש ראיות לפשעים שבוצעו בהם. 

סיפור העדות של יצחק

יצחק ובלה היו פעילים בהנצחת הילדים האלה. ב-2015 בלה הצליחה לאתר את פרטיו של אחד מהם, ולטר יונגלייב. בזכות מחקרה, שכלל עיון ברשימות משלוחי אסירים מאושוויץ, היא איתרה את אחותו וכך נחשפו שמו המלא וסיפור חייו. לצד זאת, חקרה גם את תולדות משפחתה שלה, והיתה חברת הנהלה בארגון יוצאי פינסק-קארלין, יאנוב והסביבה.

יצחק ובלה רייכנבאוםצילום: באדיבות המשפחה

בשנים האחרונות סבלו השניים מבעיות בריאות. לאחרונה נדבקו בקורונה. בשבוע שעבר פורסמו בזו אחר זו מודעות אבל לשני בני הזוג. תחילה זו של בלה, עליה היה חתום גם יצחק. יום אחרי שנקברה פורסמה גם מודעת האבל שלו. הם הותירו שלושה ילדים ונכדים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ