אני רוצה שוב לעמוד באיזשהו תור באיזושהי עיר כדי לראות משהו. לא חשוב מה

החלטתי להסתכן במגע עם נשאים כדי לבדוק אם יש לי צירים ■ תמיד כשאני מחייכת, המטופלים מחייכים חזרה. פתאום החיוך מתחבא מאחורי מסכה ■ בזמן שכולם עסוקים בקורונה, התרחשה תופעה ייחודית מתחת לאף שלנו | גולשי "הארץ" מספרים לנו על חוויות הקורונה שלהם

סיפורי קורונה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סיפורי קורונה

ביקשנו מקוראי "הארץ" לשלוח לנו דיווחים על מה שעובר עליהם בימי קורונה מטורפים אלה. הנה כמה סיפורים נבחרים, אתם מוזמנים לשלוח לנו גם את שלכם

***  

בערב חגגנו לה יום הולדת ארבע. זה היה בלו"ז

התלבשתי, דחפתי שני זוגות כפפות ומסיכה בשקל לכיסים של הז'קט, ויצאתי מהבית. דרך השלום היתה פתוחה יחסית, למרות השעה. התלבטתי קצת, אבל בסוף החלטתי לפנות ימינה, לתוך תחנת הדלק. הטנק כמעט ריק ומי יודע מה יהיה מצב הדלק כשבאמת נצטרך אותו. דוממתי מנוע וישבתי לרגע בתוך האוטו, דוממת גם אני, גיחוך פנימי מדגדג לי את הגרון עם הידיעה שאני עומדת להוציא צמד כפפות מהכיס ולהיכנע למה שרציתי להאמין שהוא רק פניקה. מי יודע מי נגע במשאבות, הבריאות מתועדפת עכשיו מעל למבוכה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ