כיצד ההתנהגות שלנו משפיעה על הסיכון למחלות

מחקר חדש טוען שתחום האפיגנטיקה – האופן שבו הסביבה משפיעה על הביטויים הגנטיים - זקוק לחשיבה מחודשת. כך למשל, ייתכן כי סימנים אפיגנטיים על הדנ"א אינם מחוללי מחלה, אלא דווקא תוצאה שלה

קרל זימר, ניו יורק טיימס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קרל זימר, ניו יורק טיימס

הגנים שלנו הם לא רק רצפים חשופים מתוך הדנ"א (החומר הגנטי שבגרעין התא). הם מלופפים בתוך סבכים תלת־ממדיים ומעוטרים בכיסויים מולקולריים זעירים - מה שנקרא סימנים אפיגנטיים. לסימנים האלו יש תפקיד מכריע בפעילות הגנום - הם יכולים לשתק גנים מסוימים ולעורר אחרים. כלומר, הם נקשרים לדנ"א ומורים לתא להשתמש בגן מסוים או להתעלם ממנו. דוגמה לסימן אפיגנטי היא קבוצת מתיל (חומר פחמימני). כשקבוצה כזו נקשרת למולקולת הדנ"א, בתהליך שנקרא מתילציה, נקשרים אליה חלבונים ייחודיים שחוסמים את הגישה אל הגן. חסימתו של הגן משתיקה אותו ולא מאפשרת לו להתבטא. גנים מקודדים (מתורגמים) לחלבונים ואלו אחראים לתפקודם ותחזוקתם של תאי הגוף. כך, כאשר גן מסוים אינו מתבטא כראוי עלולה להיפגע יכולתו של הגוף לתפקד במגוון דרכים. למשל, השתקתם של גנים אנטי-סרטניים עשויה להסתיים בהפיכתו של תא לסרטני.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ