ברי דנינו - צרובה
ברי דנינו
חולה אחרי ניתוח להחלפת מפרק הברך
החלפת מפרק הברך. לעתים המטופלים מתקשים ליצור קשר עם הרופא המנתח ואינם מקבלים ממנו מידע חיוני להחלמה ולשיקוםצילום: virojt / Getty Images IL / Think
ברי דנינו - צרובה
ברי דנינו

אחד הניתוחים הנפוצים והמשתלמים ביותר ברפואה מבחינת עלות-תועלת הוא ניתוח להחלפת מפרק בברך ובירך. בארצות הברית נעשים כמיליון ניתוחים מסוג זה בשנה, ועם התבגרות האוכלוסייה הצפויה מספרים אלה ימשיכו לעלות בשנים הקרובות. חלק בלתי נפרד מהניתוח הוא התהליך השיקומי לאחר הניתוח, הדורש מהמנותח תרגול עצמי בביתו. מוסדות רפואיים רבים חורטים על דגלם את העיקרון שלפיו "המטופל במרכז", אך פעמים רבות מתקשים המטופלים ליצור קשר עם הרופא המנתח ואינם מקבלים ממנו מידע החיוני להחלמה ולשיקום, דבר שעלול לגרום לסיבוכים או לסתם תסכול מיותר.

בניסיון לתת מענה לקושי הזה, בדקה קבוצת מנתחים מבית חולים בשיקגו את יעילות השימוש בתוכנת מחשב השולחת מסרונים למטופלים לפני ואחרי ניתוחים להחלפת מפרק הירך או הברך. המאמר פורסם בכתב העת האורתופדי Journal of Bone and Joint Surgery (JBJS).

חולים שעברו ניתוח להחלפת מפרק ירך או ברך חולקו שרירותית לאחת משתי קבוצות: בקבוצת הביקורת קיבלו המשתתפים הדרכה רגילה, הכוללת פגישה במרפאה ומתן מידע והוראות סביב הניתוח. החולים שהוגרלו לקבוצת הניסוי קיבלו את ההדרכה הרגילה וגם נרשמו למערכת ממוחשבת לשליחת הודעות של הרופא המנתח שלהם. המערכת שלחה במועדים שנקבעו מראש הודעות שבהן היו מסרים מעודדים וסרטונים בהשתתפות הרופא המנתח עם הוראות קצרות להחלמה ולשיקום. מערכת ההודעות לא עודדה את החולים להשיב להודעות, אולם ניתנה להם אפשרות לשלוח טקסטים שנקבעו מראש.

יום לאחר הניתוח קיבלו כל החולים יומן שבו התבקשו לרשום כמה זמן הקדישו לביצוע תרגילים בביתם (חוץ מהזמן שהוקדש לפיזיותרפיה "רשמית"), לתעד את מצב רוחם ולדווח אם הם משתמשים בתרופות נרקוטיות. טווחי התנועה בברך נבדקו בכל החולים שעברו ניתוח להחלפת הברך לפני הניתוח, ובביקורות במרפאה שלושה ושישה שבועות אחריו. הבודק לא היה מודע לאיזו קבוצה משתייך המטופל בניסוי. נוסף על כך, המשתתפים מילאו שאלונים על מידת שביעות רצונם מההסברים והתקשורת עם הצוות הרפואי.

בקבוצת הניסוי נכללו 76 מטופלים ובקבוצת הביקורת היו 83 מטופלים, ללא הבדל משמעותי בנתונים הדמוגרפיים ביניהם. בששת השבועות הראשונים לאחר הניתוח קיבל כל משתתף בקבוצת הניסוי 93 הודעות. נמצא שהמטופלים בקבוצת הניסוי תרגלו יותר דקות ביום באופן משמעותי סטטיסטית בהשוואה לקבוצת הביקורת (46.4 דקות לעומת 37.7 דקות), ודיווחו על מצב רוח טוב יותר משמעותית בהשוואה למטופלים בקבוצת הביקורת במשך ששת השבועות הראשונים לאחר הניתוח (7.5 נקודות מתוך 10 בהשוואה ל-6.5 בממוצע).

יתרה מזאת, המטופלים בקבוצת הניסוי הפסיקו ליטול תרופות נרקוטיות עשרה ימים לפני המטופלים בקבוצת הביקורת. הם התקשרו פחות פעמים למשרד של המנתח, ולאחר שלושה שבועות נמצא בבדיקת המנותחים שעברו החלפת ברך טווח תנועה טוב יותר (כעבור שישה שבועות ההבדל בטווחים לא היה משמעותי). ארבעה מטופלים מקבוצת הביקורת פנו לחדר מיון עקב כאבים ואף לא מטופל אחד מקבוצת הניסוי, ולנתון זה חשיבות גבוהה בהיבט של עלות הטיפול למנותח ולחברת הביטוח שלו. בבדיקת התשובות לשאלונים, יותר מטופלים בקבוצת הניסוי הסכימו שההוראות לאחר הניתוח היו ברורות, ושהצוות הרפואי עודד אותם במהלך החלמתם.

על פניו, תוצאות המחקר מראות שלמשתתפים בקבוצת הניסוי היה יתרון בכל המדדים על פני חבריהם בקבוצת הביקורת. אלא שלמחקר זה ישנן גם מגבלות הקשורות בכך שבוצע במרכז רפואי מסוים בשיקגו, וככזה אינו מלמד בהכרח על התנהגות מטופלים במקומות אחרים, שכן הבדלי תרבות יכולים להשפיע. המחקר גם אינו כפול סמיות, כלומר הבודקים אינם מודעים לשיוך המטופלים אולם המטופלים עצמם יודעים אם הם נמצאים בקבוצת הניסוי או בקבוצת הביקורת. לכן, מילוי השאלונים עשוי להיות מושפע מהטיית תגובה (Response Bias), שהיא הטיה של תשובות ממלאי השאלון שמתרחשת מאחר שהם מודעים להיותם בניסוי ובשל כך יענו באופן מסוים, או ישקיעו זמן רב יותר בתרגול בגלל המחשבה שהם משתתפים ב"משהו חדשני". מחקרים נוספים בעתיד יצטרכו לתת מענה למגבלות אלה.

בעידן שבו חברות הביטוח והחולים מבקשים לקבל תמורה גבוהה יותר לכספם, וכשמספרם הגבוה של הניתוחים אינו מאפשר לרופא המנתח ליצור קשר אישי ויומיומי עם המנותח, יש מקום לשקול שימוש באמצעים ממוכנים שיגדילו את מעורבותו של המטופל, יעודדו אותו ויתנו מענה לשאלות נפוצות לאחר הניתוח. מחקר זה מציג נתונים התומכים בשימוש במערכת שליחת הודעות למטרה זו.

אלא שלקדמה הטכנולוגית הזו יש גם צדדים פחות חיוביים. בנימה אישית, מערכת היחסים בין הרופא למטופל היא הבסיס להצלחת הטיפול הרפואי, למשל בהיענות המטופלים להמלצות הרפואיות. כמנתח אני חושש בעומדי מול המדרון החלקלק בקשר עם המטופלים כפי שהוא עולה ממחקר זה.

ה"רגל בדלת" שחברות הביטוח יכניסו כשינסו לקדם מעקב רפואי ממוכן בטענה שהוא מצמצם עלויות רק תעודד כשלים הקיימים כבר היום מסיבות שונות בתקשורת רופא-מטופל, למשל כשהרופא מקדיש חלק ניכר מזמנו בתיעוד ורישום. התוצאה תהיה שהרופאים יישענו יותר ויותר על המערכות הממוכנות ופחות על הקשר האישי החשוב כל כך לשני הצדדים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ