סידור הבית: איך לאהוב את הבית ולקבל אהבה בחזרה?

שהינו בו בשנה האחרונה יותר מבכל מקום אחר, ותמיד ברור לנו ש"יום אחד" נעשה ממנו ארמון. אז למה קשה לנו כל כך להחזיק בבית מסודר, מעוצב ויפה? ואיך הופכים את פורנו מגזיני העיצוב למציאות? כתבה ראשונה בסדרה שתגרום לכם להתאהב בבית מחדש

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איור סידור הבית
איור: ליאו אלטמן
שירלי אבנון קרייזל
שירלי אבנון קרייזל

אני לא סובלת את הבית שלי.

אני מאוהבת בבית שלי.

אני מתביישת שיבואו אליי.

החלום שלי זה לא לצאת מהבית.

אני רק רוצה לארח כל הזמן.

הבית שלי נמאס עליי.

בואו נעשה קצת סדר: אנחנו והבית שלנו נמצאים במערכת יחסים; אין אה ריליישנשיפ. ובדרך כלל - איטס קומפליקייטד. כי במערכת יחסים כמו במערכת יחסים, צריך להשקיע.

נדמה לנו שהבית שלנו הוא חלל דומם, מלא עצמים: א' – ארון; ב' - ברז; ג' – גיגית. אבל הבית שלנו, המורכב מאלפי חפצים דוממים, הוא למעשה אורגניזם ענק, סך כל היצורים שחיים בו. הוא חי ונושם, מתבלגן ומסתדר, הוא יפה והוא עצוב, מטופח ומוזנח, ותמיד תמיד נתון לחסדינו. העניין המצער הוא שלא תמיד אנחנו עושים איתו חסד.

בשבועות הקרובים ננסה, אתם ואני, לעשות יחד סדר בבלגן. אדריך אתכם כיצד ללכת יד ביד עם הבית שלכם, עד שתצעדו שלובים ומאוהבים אל עבר השקיעה, אבל לא תשכחו להשקיע בקשר.

אבל לפני שנצא לדרך, בואו נבין מה מורכב שם כל כך.  

קצת כמו עודף או תת משקל שקשה להסתיר - עניין פרטי שחשוף לעין כל - כך גם הבית שלנו מספר עלינו דברים שלא תמיד אנחנו רוצים שיידעו

תסביך המראה

כמעט לכל האנשים יש עניינים עם הבית שלהם, ובדרך כלל הם מביעים תסכול או התנצלות בכל הנוגע לטיפול בו. אנשים מתנצלים על עומס, על אי סדר, על עודף סדר, על קירות מלאים או ריקים, מגירות עמוסות כל טוב ושטחים מיותמים.
הבית שלנו הוא במידה רבה שיקוף של עצמנו, ואם אנחנו חיים עם עוד אנשים, הוא בבואה של המשפחה שאנחנו. קצת כמו עודף או תת משקל שקשה להסתיר - עניין פרטי שחשוף לעין כל - כך גם הבית שלנו מספר עלינו דברים שלא תמיד אנחנו רוצים שיידעו.

אחת ההוכחות המובהקות לכך היא התגובה שלנו לפגישות הזום שנכפו עלינו לפתע בין הקירות הפרטיים שלנו. האם אתם שייכים לאלה שבוחרים פינה יפה במיוחד בבית וגאים להראות אותה אגב הפגישה? אולי קניתם עוד עציץ או סידרתם פינה כזו במיוחד? ואולי בחרתם ברקע של ספריית הסורבון כדי להימלט מהחשיפה הזו? כך או כך, טיפול בבית, כמו טיפול בעצמנו, יעזור לנו לחיות איתו בשלום.

סדרן נולד

יש אנשים שנולדים עם דחף או צורך לסדר, נקרא להם "סדרנים". יש אנשים שנולדו עם הפרעות קשב או עם בעיות ארגון והם נושאים על עצמם כל חייהם הגדרות מפוקפקות כמו "מבולגנים", "בלגניסטים", "חיים בכאוס" וגם סתם "עצלנים". רוב האנשים נמצאים איפשהו על הרצף בין "סדרן" ל"מבולגן".
אפשר ללמד אדם לא מסודר לסדר, אבל זה לא יהפוך לטבע שני שלו. זאת אומרת, אדם לא מסודר עשוי ללמוד איך עושים סדר ומתחזקים בית נאה, אבל ההרגל הזה לא יהפוך לצורך חזק ולתשוקה.

באנשים "סדרנים", טבוע דחף פנימי לסדר. הם לא יוכלו לשהות בחדר לא מסודר, לא יתרכזו בשום דבר אחר מלבד הבלגן מול העיניים, ובכל מקום מבולגן שישהו בו - ירצו להזדרז ולהעלם מהמקום או שיבקשו לסדר כדי שיוכלו לנשום בצורה סדירה.

אני יודעת את זה כי אני כזו. אני לא יודעת אם לקרוא לזה פגם או שריטה או איכות, זה מה שזה, זה צורך, ואני חיה איתו מהיום שנולדתי. אנשים שלא נולדו עם צורך כזה לעולם לא יעמדו בסטנדרטים של אלה שכן, ובפער הזה יכולות להתרחש מלחמות גדולות. הכרה בפערים האלה, בשלב ראשון, יכולה לעשות הבדל בדינמיקה וביחסים בין בני הבית.

בגדים בארון מסודרים לפי צבעים. בקרוב אצלכםקרדיט: mariekondo Verified

כולם אוהבים סדר

אם אתם גרים בבית עם יותר מאדם אחד – זה נכון לגבי שותפים, בני זוג, הורים וילדים – אתם יודעים שיש הבדל בצורך בסדר מאחד לשני. התוצאה של המשוואה הזו היא תמיד תסכול. לאדם המסודר צפוי תמיד מפח נפש מחוסר הסדר בבית, ואילו הלא-מסודר ירגיש תמיד כמי שנדון לאכזב ולא מצליח לעמוד בסטנדרטים. יש סדרנים שיחליטו לאורך השנים, לרוב כתוצאה מתסכול מתמשך, שהם "משחררים" את הצורך הזה, "משלימים איתו". אבל נדמה לי שאצל רובם הויתור נובע מיאוש עמוק, שכן צורך בסדר הוא צורך קיומי אצל סדרנים. מי שנולד כך, יפסח בויתור הזה על מושא נפש משמעותי ואותנטי, כמו חובב מוזיקה או ספורט הנאלץ להניח בצד את התשוקה שלו.

האם אתם שייכים לאלה שבוחרים פינה יפה במיוחד בבית וגאים להראות אותה אגב פגישת הזום? ואולי בחרתם ברקע של ספריית הסורבון כדי להימלט מהחשיפה הזו? טיפול בבית, כמו טיפול בעצמנו, יעזור לנו לחיות איתו בשלום

הרבה מהמריבות הקשורות לעניינים של סדר בבית ומתרחשות בין בני זוג, נובעות למעשה מהבדל בצרכים. אפילו כשאין פערים גדולים מאוד, הקשיים מתנקזים לתוך מאבקים ספציפיים שחוזרים על עצמם: ערימת הבגדים ליד המיטה שלו, ערימות המסמכים שלה, ומי אשם בכך ששולחן האוכל שוב הפך לכאוס. זכרו שאתם לא לבד: שהמתח הזה קיים כמעט בכל בית.

יחד עם זה, גם המבולגנים אוהבים סדר. למעשה, כולם אוהבים להיות במקום מסודר ויפה ונקי. לעתים רחוקות מאוד אני פוגשת אנשים ששמחים בתוך הבלגן שלהם. סדר חיצוני מייצר סדר פנימי, וסדר פנימי נעים לכולם. לכן גם אלה שלא מפנים צלחת, גם אלה שחיים בין ערימות, גם אלה שלא יודעים איך מתחילים – כולם היו שמחים לו היתה מופיעה פיה ובאבחת שרביט מחזירה הכל למקום. אני מאמינה שאפשר למצוא את הפיה הזו אצל כל אחד מאיתנו, תוך אימוץ של כמה הרגלים פשוטים וטובים. הבית לא יהפוך מיד לבית החלומות, אבל הסדר ישרור, והדעת תוכל לנוח. 

אנשים "סדרנים" הם לא יוכלו לשהות בחדר לא מסודר, לא יתרכזו בדבר מלבד הבלגן מול העיניים, ובכל מקום מבולגן שישהו בו - ירצו להזדרז ולהעלם מהמקום

לא קורבן, מנהיג

כדי לייעל את חלוקת המשאבים בבית וכדי לשפר את האנרגיה שויכוחים על סדר מייצרים, לתפישתי האדם המסודר, זה שצריך את הסדר בשביל לתפקד - צריך לקחת על עצמו יותר במלאכת סידור הבית. ה"מסודר" צריך להפסיק לחשוב במונחים של "אני עבד" ו"אני שפחה" ו"נמאס לי לסדר אחריכם". אלה צריכים להתחלף ב"אני עושה משהו בשביל השקט הנפשי שלי"; "אני נותן דוגמה לילדים שלי"; "אני עוזרת לעצמי להיות רגועה יותר". כדאי להבין שזה צורך פרטי שלי ולכן אני עושה את זה. לאחרים אין את הצורך הזה, ודאי לא הדחף הזה, ולכן אין לצפות שיזמו. זה לא אומר שהם לא יכולים להתחשב, להבין ולהיות יותר מגויסים, אבל הציפייה שזה "יבוא מהם" ושיעמדו בסטנדרטים של הסדרן נדונה מראש לכישלון.

לכל חפץ יש מקוםקרדיט: mariekondo Verified

גם ההפך הוא הנכון. לא כל מי שאוהב וצריך סדר סובל מ-OCD. הפרעה טורדנית כפייתית אמיתית היא כזו הגורמת לסבל. מחשבות טורדניות גורמות לחרדה ופעולות טקסיות-חזרתיות הן צורה של חרדה. אם נחזור לעניינינו, לא כל מי שאוהב או צריך סדר בבית הוא אדם הסובל מחרדה ומסתובב עם הפרעה נפשית.

נדמה לי שיש לנו נטייה לתייג אנשים כ"מכורים לספורט", "מכורים לטיפוח" או "מכורים לסדר" רק כי הם יותר בעניין מאיתנו. הוסיפו לכך מעט קנאה, והופ, משוגע נולד ואנחנו מרגישים טוב יותר עם עצמנו. אז כפי שללא-מסודרים בינינו מגיעה קצת הבנה בעולם, כך גם למסודרים הסובלים מהם.

אין בתים כאלה

רוצים לגור בבית כמו באחד מאתרי העיצוב שאתם גולשים אליהם בחמדה? תשכחו מזה. פייק ניוז. כמי שעשתה סטיילינג לבתים מפוארים בשכונות מפוארות, אני יכולה להעיד שהבתים האלה נראים כמו שהם נראים אך ורק ביום הצילום. צוות שלם עובד קשה בלהעלים כל דבר שמזכיר את החיים עצמם, ומכניס לתמונה רק פריטים שומטי לסתות ומעוררי רגשות נחיתות. גם אני עבדתי ימים ארוכים בליקוט פריטים מחנויות ובבוקר הצילום הגיעה משאית (משאית!) עם רהיטים ושטיחים ועבודות אומנות וחפצי נוי. בסוף יום הצילום נארזו ויצאו מהבית כלעומת שבאו.

סדר חיצוני מייצר סדר פנימי, וסדר פנימי נעים לכולם. גם אלה שחיים בין ערימות היו שמחים לו היתה מופיעה פיה ובאבחת שרביט מחזירה הכל למקום

היות שהחלומות שלנו, ואיתם התסכולים שלנו, הם תוצר לוואי של הבתים מהמגזינים, אנחנו נושאים איתנו תמונה אידיאלית. אבל כפי שלעולם לא תיראו כמו הדוגמנית על השלט באיילון - אפילו הדוגמנית עצמה לא נראית ככה - כך גם בחדר השינה שלכם לעולם לא תהיה כורסא פינתית שמזמינה אותך להתיישב עליה ולקרוא בנחת ספר אמנות בן 600 עמודים. למעשה, אם תכניסו לחדר כורסא, היא תהיה מכוסה במאה אחוז מהפעמים בערימות של בגדים שלבשנו פעם אחת, ועוד לא צריכים כביסה, אבל גם לא נעים להחזיר אותם לארון.

סדר של מגזינים. אין חיה כזוקרדיט: עדי אקשטיין

יחד עם זה, רבים שואלים אותי, "תגידי שירלי, איך זה שהבית שלך תמיד מסודר?". "ובכן", אני עונה, "הוא מסודר כי אני מסדרת אותו". "בית מסודר תמיד" זו בדרך כלל פיקציה, או רכושו של מי שגר לבד, עושה מעט וכמעט לא שוהה בבית. לחלופין מדובר בבית שכל הזמן מסדרים אותו.

אף בית לא מסדר את עצמו, ואם לא תשקיעו זמן יומי בסידור  - הבית לא ישאר מסודר. אולי זה מבאס לשמוע, אבל חשוב לי להיות כנה אתכם מהתחלה, כדי לבנות בינינו יחסי אמון. הבשורה הטובה היא שלא מדובר ביותר מ-15-30 דקות ביום. 

כפי שלעולם לא תיראו כמו הדוגמנית על השלט - אפילו הדוגמנית עצמה לא נראית ככה - כך גם בחדר השינה שלכם לעולם לא תהיה כורסא פינתית שמזמינה להתיישב עליה ולקרוא ספר אמנות בן 600 עמודים

כולם מחפשים אהבה

לא יצאנו שנה מהבית. לא נתנו לו למסכן הזה את הזמן שהוא רגיל להיות בבוקר לבד, כשכולם בעבודה ובבית ספר. שלא לדבר על זה שלרוב הבתים היתה לפחות חופשה שנתית אחת שכולם נסעו לחו"ל והשאירו אותם לחגוג עם עצמם לישון מאוחר ולהתעורר ביקיצה טבעית.

הבית נותן עבודה 24/7 כבר 365 ימים ברציפות. כל הזמן הוא צריך להכיל אותנו, לשמוע את הקיטורים שלנו, את הדכאונות שלנו, את הצעקות שלנו, כל הזמן נוכח שם, לא אומר מילה, לא מתלונן שאין לו דקה שקט. לא מגיעה לו אהבה? קצת תשומת לב? אם תתנו לו אהבה – תקבלו אותה בחזרה. ובית אוהב זה משהו שאתם רוצים. אז יאללה, בואו נעשה את זה. סידור טוב עבור כולם.

משהו לקחת הביתה

נסו למפות את כל בני הבית שלכם על ציר הסדרנים. איפה כל אחד מכם בציר שבין סדרן למבולגן? נסו לפתח שיחה באוירה נחמדה ותומכת על המסודרים יותר, על המסודרים פחות ועל הצרכים השונים.

חפשו את פיית הסדר שנמצאת אצל כל אחד מכםקרדיט: tidymess_dxb

למסודרים שבכם אני ממליצה להשתמש השבוע במשפטים "אני צריכה שיהיה פה יותר מסודר. תוכל לעזור לי?"; "קשה לי להתרכז כי יש פה בלגן. תעזרי לי רגע לסדר?".

לא הטחות, לא האשמות. גיוס עזרה ממקום של צורך.

רבים שואלים אותי, "תגידי שירלי, איך זה שהבית שלך תמיד מסודר?". "ובכן", אני עונה, "הוא מסודר כי אני מסדרת אותו". "בית מסודר תמיד" זו בדרך כלל פיקציה

תנו לבית אהבה, וקבלו אהבה בחזרהקרדיט: tidymess_dxb

שירלי אבנון קרייזל היא מעצבת פנים ומסדרת בתים. בעברה מרפאה בעיסוק ומנחת קבוצות בתחום בריאות הנפש 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ