רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כך נראית ונשמעת זנות: מבט מקפיא על חייהן של קורבנות תעשיית המין

"רואים לך את הסבל בעיניים. אני אוהב שאתן סובלות". סרטונים מונפשים מייצרים מסע מטלטל בין עדויות של צרכני זנות והנשים שנאלצות לשרתם

ורד לי

***אזהרה: הסרטונים שלפניכם מכילים שפה ודימויים ויזואליים בוטים***

בכל יום מתרחשים בישראל אינספור מפגשים בין גברים לנשים בזנות, אך פניה האמיתיים של התופעה, על האכזריות, האלימות, יחסי הניצול והדה הומניזציה שעוברות הנשים בה, נותרים לרוב רחוקים מן העין. על רקע המציאות הזאת, הסרטונים שלפניכם מפנים זרקור בוהק לעבר צרכני המין נעדרי הפנים והשם, ויחסם לעובדות בזנות.

גבר המתענג על ארוחה המוגשת לו במסעדה, נועץ את הסכין והמזלג בנתח הבשר בתאווה, ומבקר את האישה בזנות שסיפקה לו מין בתשלום תוך שהוא מגולל בסיפוק רב כיצד נקם בה, עומד במרכז סרט האנימציה הקצר "עצם בגרון", שביים מולי אסידו, סטודנט לאנימציה בבית הספר לאמנויות הקול והמסך במכללת ספיר.

"הייתי, התאכזבתי, נקמתי", משחזר הגבר בבוטות תוך לגימת יין ואכילה יצרית - "מראה טוב, תחת נחמד ושירות חרא, ואני אסביר מה זה חרא: כשאני מבקש מבחורה עובדת לעמוד כי אני רוצה לראות את התחת, אז בבקשה שלא תסמן לי לבוא אליה למיטה. כשאני נכנס עם 'מה נשמע' נחמד, שלא תדפוק לי את מבט ה'הנה עוד ישראלי מטומטם' ותדפוק קללה עסיסית ברוסית כי לא פניתי אליה באנגלית. כשאני מבקש שתלטף לי את הביצים בדרך מסוימת, שלא תדפוק לי את מבט ה'בכמה דפוקים אני צריכה לטפל היום' ותסנן שוב קללה ברוסית. אז אחרי ששילמתי 400 שקל, החלטתי להשיב לה במטבע שאני מכיר לפחות כמו שהיא מכירה את מטבע הרובל, בסקס כואב, לא נוח ומשפיל. ואני יודע איך עושים את זה. עם סיום ה-40 דקות המלאות, מתוכן לפחות 35 דקות בפנים ובצורה מכאיבה, היה קצת דם על הקונדום וקצת דמעה על הלחי. היה שווה כל שקל".

הסרט נכלל בפרוייקט "היה שווה כל שקל", המקבץ שמונה סרטי אנימציה קצרצרים, המציגים את תופעת הזנות מנקודת מבטם של לקוחות תעשיית הזנות ונשים בזנות. הסרטים נוצרו על ידי עשרה סטודנטים במסגרת הקורס "אנימציה תיעודית", במסלול לאנימציה ולעיצוב פס-קול, בבית הספר לאמנות הקול והמסך, שבמכללת ספיר. הפרוייקט הוצג לראשונה במסגרת "פסטיבל קולנוע דרום", שהתקיים במכללת ספיר בחודש שעבר והסרטים יפורסמו במלואם החל מהיום גם בדף הפייסבוק של המוסד האקדמאי.  

ריקרדו ורדסהיים, ראש מסלול אנימציה במכללת ספיר מספר: "סרטי האנימציה מתבססים בין השאר על טקסטים מהפורום המקוון של הפורטל 'סקס אדיר', המיועד לצרכני מין בתשלום, ועל עבודת המחקר של ד"ר יעלה להב-רז 'מאחורי מסך הדיסקרטיות – שיח לקוחות והפיכתו של האינטרנט לשחקן פעיל בתעשיית המין', שסיפקה בסיס ידע להכרת שיח צרכני המין ברשת ותרמה תובנות חשובות ליצירת הסרטים. בנוסף נעשה שימוש בציטוטים של לקוחות זנות שרוכזו על ידי טלי קורל, פעילה במאבק למיגור תעשיית הזנות, בדף הפייסבוק “When he pays” ועל עדויות של נשים בזנות ושל שורדות זנות שרוכזו בדף הפייסבוק When he pays me".  

בתחילה, מספר ורדסהיים, שאף שהסרטים יתבססו על סיפורי נשים בזנות ויעבירו את נקודת מבטן על עולם הזנות, אך אחרי מפגש בסלעי"ת (סיוע לנשים במעגל הזנות) החליט לשנות כיוון. "במפגש בלט שהנשים בזנות מתקשות לדבר על הטראומה ולשחזר את התקופה בה עבדו בזנות", הוא אומר. "זה נושא טעון, מורכב ורגיש והיה חשש שעבודה מול כיתת סטודנטים עלולה להיות קשה עבורן. בנוסף, שמתי לב כשהסתכלתי על קמפיינים להעלאת מודעות בנוגע לזנות, שהציבור מתקשה להתחבר ולהזדהות עם האישה בזנות. הן 'האחר' המובהק של החברה ולא פעם אנשים מסרבים להזדהות עם הקורבן".

ורדסהיים נחשף לשיח צרכני המין בתשלום דרך דף הפייסבוק “When he pays” ובחר לגעת בנושא הזנות מנקודת המבט של לקוחות הזנות. "דרך הטקסטים של לקוחות הזנות משתקפת 'חווית הצריכה' שלהם וגם סוג האנשים שהם ומכבסת המילים סביב נושא הזנות", הוא אומר. "הטקסטים שלהם גדושים במנגנוני הכחשה, בנתק ובעיוורון. הבנתי שדרך הטקסטים האלה אפשר להציף את המורכבות שבנושא, ושבמקום לעסוק באופן פרטני בנשים בזנות, צריך לדבר על המנגנון החברתי שמאפשר לזנות להתקיים מתחת לאף של כולנו".

לדברי ורדסהיים, "מה שמייחד את הקורס 'אנימציה תיעודית' הוא שילוב בין המבט שלנו כיוצרים החוצה על החברה והבעת עמדה. בכל שנה אנחנו בוחרים נושא חברתי אחר ומטפלים בו באמצעות אנימציה תיעודית. כך למשל, לפני שנה יצרנו סרטי אנימציה על הלוחמים הווטרנים ולפני כשנתיים על מבקשי המקלט הכלואים ב'חולות'. אנימציה תיעודית זה לא דרקונים וגיבורי-על, זה כלי מאוד מדויק ואקספרסיבי שאפשר לתאר דרכו מציאות באופן חזק יותר מאשר קולנוע מצולם. תופעת הזנות היא אכזרית, אלימה, משפילה וקשה ודרך המדיום של האנימציה אפשר לגעת בנושא הזה מזווית אחרת ואף להנגיש אותו".

האתגרים היו רבים, הוא משתף, "ראשית לא רצינו שזה ייראה כסרט תעמולה ששוטח אג'נדה, רצינו שזה יעורר דיון ויעורר מחשבה אצל הצופה. אתגר נוסף היה להקפיד שזה לא יעביר רק זעזוע. הטקסטים של לקוחות הזנות קשים לקריאה, מצמררים ולא מאפשרים לך לפעמים לנשום בגלל התוכן הסדיסטי, המתאכזר והמנותק. היה חשוב לנו כיוצרים ליצור מנעד מגוון יותר של תחושות, שאלות ומחשבות אצל הצופה ושהוא לא יהיה רק בשלב הזעזוע". ורדסהיים מהרהר ומוסיף: "הסרטים שנוצרו לא תמיד מתארים רק את הנאמר בטקסט אלא תופסים את הדברים העומדים מאחורי המפגש בין צרכן המין והאישה בזנות ומעוררים שאלות בנושא".

תהליך העבודה היה אינטנסיבי, מעיד ורדסהיים. "התחלנו בהרצאה שהעבירה ד"ר להב-רז שחקרה את קהילת צרכני המין הפועלת במרחב המקוון, ולאורך הקורס הסטודנטים נפגשו גם עם קורל, מייסדת דף הפייסבוק When he pays. הסטודנטים בחרו טקסט ועל הבסיס הזה ביימו סרטי אנימציה קצרים". גלריית שחקנים מרשימה שיתפה פעולה עם היוצרים ותרמה את קולה לסרטים: אלברט אילוז, אניה בוקשטיין, דני גבע וצחי גראד.

הסרט "ג'ורה" משרטט מפגש בלהות של לקוח זנות עם אישה בזנות. "בחרתי בטקסט שהוא מצומצם וציורי לכאורה", מספר היוצר, אדם מגרלה, בן 26. "זה טקסט עם נופך של אגדה – לקוח הזנות מספר שהוא בא להציל 'מכשפה' ממוות בחניקה. הטקסט משך אותי כי לא היה בו שום הגיון – הוא הרי לא מציל אותה. העדר הרציונליות עניין אותי. שברתי הראש הרבה זמן לנסות להבין מה זה בכלל מביע". מגרלה מספר שכשנדרש לצייר ולפתח את הטקסט לסרט חווה בחילות קשות.

"זה טקסט של אדם עם צורך סדיסטי, אלים וחולה", הוא אומר, "היו לי בחילות וקושי גדול להמחיש את הברוטליות של מעשיו ולצייר אדם אלים אבל העדפתי ליצור סרט כזה שגורם לאי-נוחות ומזעזע ומטלטל את הצופה מאשר 'סרט אנימציה יפה'". מגרלה מספר שהעבודה על הסרט חידדה לו את עמדתו בנושא הזנות: "זה היה המפגש הראשון שלי עם שיח של זנאים במרחב המקוון", הוא אומר. "לא תיארתי לעצמי לפני כן שאנשים מדברים על נשים כמו על מוצר. התחלתי להבין כמה זה אלים ואיך הם מתרצים ומצדיקים את זה ומתנערים מהאחריות שלהם. זה היה מטלטל להבין כמה סבל יש בזנות. אף פעם לא חשבתי שזנות נובעת מבחירה חופשית, אבל רק במהלך העבודה על הסרט הבנתי את גודל האכזריות שכרוכה בזנות".

ורדסהיים מציין ש"נקודות המבט של הסטודנטים היו מאוד שונות, זה תפס כל אחד מהם במקום אחר והתוצאה היא מקבץ מאוד מגוון –סרט אחד מתמקד באישה בזנות, בסרט אחר קול נשי רך ונעים הבוקע ממשיבון מזמין את המתקשר, צרכן המין, ללחוץ על ספרות להזמנת שירות המין שהוא חושק בו וחוקר את הזירה של הדירה הדיסקרטית; ויש גם סרט סאטירי הכולל ראפ של פקיד אפרורי המתעורר לחיים כשהוא צועד בזירת הזנות ומדווח על מפגשיו עם נשים בזנות".

"גלשתי בפורטל 'סקס אדיר' ובחרתי בהתחלה טקסט של לקוח זנות שהרגיש שהוא עבר אונס. התעצבנתי מהתפיסה שלו ובסוף הבנתי שאני לא מסוגלת ולא רוצה לתת במה לאדם כזה", מספרת פז ברנשטיין, בת 25, יוצרת הסרט "אוהב". "כל הכיתה התעסקה בנקודת המבט של לקוחות הזנות ואני רציתי שיחשבו גם על הנשים בזנות. הרגשתי בהדרגה שאני רוצה לתת במה לאישה בזנות ולא ללקוחות הזנות. כשנתקלתי בטקסט של אישה בזנות הרגשתי כאב. ממש כאב לי לקרוא את זה. זה גם ישר הציף לי את המחשבות שיש לי על זנות – מי שחושב שזנות היא בחירה, לא מבין כלום. קראתי את הטקסט שלה וקראתי קול של אישה שלא רוצה להיות במקום הזה, היא בניתוק מוחלט מהסיטואציה".

"אוהב" מעביר את המחשבות של אישה בזנות במהלך אקט מיני עם לקוח ומשקף את הדיסוציאציה שהיא מפעילה. "היה חשוב לי לעצב לדמות הנשית עיניים גדולות שקולטות הכל", מספרת ברנשטיין על עיצוב הדמות. "היא רואה הכל וחווה הכל ומנסה להתנתק והיא חסרת פה כדי להמחיש שהלקוחות מתעלמים ממה שהן חוות כדי להמשיך ולאפשר זאת".

ברנשטיין מספרת שעמדתה נגד תעשיית הזנות התחדדה במהלך העבודה על הסרט. "קשה לתפוס שלקוחות זנות מתייחסים ומדברים כך על נשים בזנות. היום כולם כבר מודעים לחומרה שבתופעה וגם לקוחות הזנות מבינים שמדובר בנשים שעברו פגיעות מיניות ושהן משתייכות למעמד סוציואקונומי נמוך ושהן במצוקה קשה. הטקסטים שלהם מבהירים זאת באופן הכי חזק. האחריות שלהם מאוד ברורה ולנו כחברה יש אחריות לשים לזה סוף ולמגר את התופעה הזאת".   

"אני מתעסקת בפמיניזם ובמגדר והיתה לי עמדה מגובשת וברורה ביחס לזנות ולצרכני זנות אבל כל שיח הלקוחות במרחב המקוון היה חדש לי", אומרת יעל סולומונוביץ', בת 26, יוצרת הסרט "משחק תפקידים". הייתי בשוק שיש קהילה שמתאגדת סביב נושא צריכת זנות ושהם דנים באופן מצמרר על נשים בזנות. בסרטה הפכה סולומונוביץ' את יחסי הכוחות השכיחים בהם הגבר הוא לקוח הזנות והאישה היא בתפקיד 'הזונה'.

בסרטה האישה מגלמת את הזנאי, היא צורכת מין בתשלום ומבקרת בארסיות ובאופן משפיל את הגבר המספק שרותי מין בתשלום. "עשיתי מיפוי של טקסטים שכתבו צרכני זנות ושמתי לב שהם למעשה לא מדברים על האישה בזנות כעל בן אדם. הם למעשה מתארים סיטואציה של מין חד-צדדי, כאילו שהם לבד שם ואין עוד אדם איתם. רציתי לייצר סרט שממחיש לצופים מה נשים בזנות חוות והדרך היתה להפוך את התפקידים – לשים את הגבר במקום המוחלש על מנת לטלטל ולשקף כמה זה אלים ופוגעני".

סולומונוביץ' מספרת שהתקשתה כיוצרת להתמודד עם נושא הזנות. "עברה עלי תקופה קשה, סף הרגישות שלי היה גבוה מהרגיל. כל הזמן המחשבה שלי נדדה לזה שיש נשים הלכודות בתעשיית המין ושזה היומיום שלהן". סולומונוביץ' מהרהרת ומוסיפה: "התרבות שלנו מנרמלת את תופעת הזנות. הסרט 'אישה יפה' לדוגמה מפאר את התופעה. היה חשוב לי לייצר מבט שונה על התופעה, להמחיש לצופים כמה זה לא טבעי". סולומונוביץ' מספרת שנדרשה להרבה ניסיונות כדי שיהיה ברור לצופים שמדובר בהיפוך תפקידים. "לא משנה כמה עוצמתית וחזקה האישה כל הזמן היה נדמה שהגבר עדיין הוא צרכן המין", היא אומרת. "זה המחיש לי כמה אנחנו רגילים למשוואה הזאת שהאישה בזנות והגבר הוא צרכן המין, ושאנחנו לא יכולים לדמיין את היפוך התפקידים. אבל זה רק דירבן אותי להשקיע ולהעביר זאת בצורה מוצלחת".

איך היו התגובות?

"אמרו שזה מעורר מחשבה ומזעזע. זה שימח אותי כי זה מה שרציתי לייצר אצל הצופים".

 

הסרטונים באדיבות מסלול אנימציה של ביה"ס לאומנויות הקול והמסך של מכללת ספיר