איומים, הזדמנויות ומה שביניהם

חייבים לבנות תשתית להסדר אזורי שבו יהיו שותפות ישראל, מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית. לא נותר לנו אלא לקוות שהמנהיגים יאזרו את האומץ הנדרש להוציאו אל הפועל

יובל דיסקין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יובל דיסקין

אין ויכוח על כך שבכל מצב יהיה קשה מאוד להגיע להסדר בין ישראל לפלסטינים. זאת משום שהסכסוך עמוק והסוגיות עליהן צריך להתפשר מורכבות ביותר, ולא פחות חמור מכך - משום שמאז תחילת תהליך אוסלו ועד היום כמעט לא נותר אמון בשני הצדדים ביכולת להביא שלום.

ים של דם נשפך בשני הצדדים, ראש ממשלה נרצח בישראל, קולם של הקיצונים בשני הצדדים הולך וגובר, המנהיגות הנוכחית בשני הצדדים חלשה, השפעת ארה"ב כמתווך נחלשה, אירופה עסוקה בעצמה ובמשבר באוקראינה וההתנחלויות נבנות בקצב גבוה מאי פעם.

אי אפשר גם להתעלם מתהליכים מדאיגים רבים במזרח התיכון המשתנה והולך. איראן מפתחת את תוכנית הגרעין שלה, סוריה מבוססת בדם ומתמלאת בלוחמי ג'יהאד, יציבותה של לבנון מתערערת עקב המלחמה בסוריה והפליטים שנסים אל שטחה, עיראק הולכת ונחלשת, בית המלוכה הסעודי קורץ קלות לאיראן, המשטר הנוכחי במצרים שקוע במאבק איתנים עם תנועת האחים המוסלמים ומתמודד באין ספור בעיות כלכליות אחרות, ירדן מנסה לשרוד מול גלי הפליטים מסוריה, הכלכלה הרופסת ואי היציבות הפנימית, לוב הולכת ומתפוררת לשבטיה והחמור מכל בעיני רואי השחורות - הפת"ח והחמאס שוב בתהליך פיוס.

אולם אי אפשר להקל ראש בתהליכים חיוביים מבחינת מדינת ישראל: "האביב הערבי", שהתנועות האסלאמיות הסתמנו כזוכות הגדולות ממנו, משנה כיוון, תנועת "האחים המוסלמים" במצרים בעמדת חולשה עמוקה, בתוניס תנועת "אלנאהדה" הפיקה לקח מהטעויות של האח"ס במצרים והתפשרה על השלטון, כלל תנועות האחים המוסלמים באזור ממתנות לפחות זמנית את פעילותן. בית המלוכה ההאשמי שורד על אף הבעיות הקשות באזור, הסעודים והמצרים התקרבו זה לזה, סוריה נחלשה, חזבאללה שקוע עמוק בבוץ הסורי ותדמיתו נפגעה בלבנון ובאזור, טורקיה משפרת לאיטה את יחסיה עם ישראל, בזכות השיחות עם  ה P5+1, איראן (שכנראה נאלץ להסכין עם עובדת היותה מדינת סף גרעינית שאינה איום קיומי) מאטה את קצב ההתגרענות שלה ועל פי הדו"חות צמצמה 80% מהאורניום המועשר שברשותה, איום המלחמה הקונבנציונאלית כנגד ברית של מדינות ערביות הולך ונעלם, ותנועת החמאס בעזה המסובכת עם מצרים, נאלצת למתן זמנית את שאיפותיה ובמסגרת תהליך הפיוס עם הפת"ח, יתכן שהנה נכנסת למלכוד שעשוי להעמידה בפני הכרעות משמעותיות. אפילו פיגוע חטיפתם ורציחתם של נפתלי פרנקל, אייל יפרח וגיל-עד שאער מצביע על המלכוד וחוסר השליטה בו מצויה התנועה.

יובל דיסקיןצילום: ניר קידר

אז איזו מהתמונות הללו נכונה? פוליטיקאים אוהבים לשחק במציאות על פי צרכיהם וגם גורמי מודיעין והערכה נוטים מטבעם לצבוע את העולם בשחור לבן (עדיף בעיקר בשחור) ולהציג בעיקר איומים ולא הזדמנויות. אבל המציאות הינה מורכבת ביותר וכנראה שתמונת המציאות שניסיתי לצייר הינה, לכל הפחות, סך של שתי התמונות שלעיל גם יחד.

כאשר אנו בוחנים את מצבו של הסכסוך הישראלי פלסטיני על רקע התמונה שלעיל, אפשר לראות כי יש סיכונים משמעותיים, אולם נוצרו גם הזדמנויות חדשות ומשמעותיות במזרח התיכון. הבעיה העיקרית היא שעון החול לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני ההולך ומתרוקן ומביא אותנו קרוב מאוד לנקודת האל-חזור, ממנה כבר אי אפשר יהיה להיפרד מהפלסטינים בהסדר.

שנים רבות של שירות בחזית הסכסוך הישראלי פלסטיני הן בלחימה בטרור והן בתיאום הביטחוני הובילו אותי זה מכבר למסקנה שאי אפשר יהיה לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ברמה הבילאטרלית בלבד משום שהוכח שגישה זו נדונה לכישלון. חייבים לבנות מהר תשתית להסדר אזורי שתנצל את התהליכים החיוביים באזור מבחינת מדינת ישראל (מבלי להקל ראש בתהליכים הבעייתיים יותר) שבו יהיו שותפות ישראל, מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית.

דווקא התהפוכות במצרים, חולשת החמאס על רקע העימות עם מצרים, מצב הכלכלות באזור, בעיות האנרגיה והמים, והאינטרס של הקווארטט לייצב את המזה"ת יוצר הזדמנויות חדשות ואינטרסים משותפים לכאורה לארבעת השותפים ההכרחיים.

אלו חייבים להיות שותפים פעילים בכל הסדר אזורי משום שהבעיה הפלסטינית ובעיקר קיימותה (VIABILITY) של מדינה הפלסטינית העתידית הכלואה בין שלוש המדינות האחרות, כמו גם קיומו לאורך זמן של הסכם עם הפלסטינים, מחייבים שיתוף פעולה של כל המדינות הללו. הסדר כזה צריך להיבנות כך שהוא יהווה אינטרס אסטרטגי של כל אחת מארבע המדינות האמורות להרוויח מעסקת החבילה הכלכלית שתייצב אותן לאורך זמן.

נתניהו אובמה ואבו מאזןצילום: רויטרס

הסדר אזורי חייב לטפל בבעיות האנרגיה האזוריות, בהקמת מתקני התפלת מים, בתכנון תשתית תחבורה כולל נמלים/שדות תעופה/רכבות, בשיפור החקלאות, בתיאום המודיעיני-ביטחוני בין ארבעת המדינות, ביצירת חבילת תמריצים כלכליים שהאיחוד האירופאי וארה"ב יעמידו לרשותן של ארבעת המדינות שייכנסו להסכם, ובתכנון אזורי תעשיה משותפים שייצרו מקומות תעסוקה.

בשלב הראשון ועל מנת ליצור תנאים בסיסיים התחלתיים להסדר, תידרש הסכמה עקרונית של ארבעת המדינות לקבל עליהן את עקרונות ההסדר האזורי בכפוף לשני תנאים מקדימים:

על רקע הקמת ממשלת האחדות, הצד הפלסטיני יהיה חייב לספק הצהרה בכתב ובעל פה על דעת כל מרכיביו (ובראשם הפת"ח והחמאס) שתניח את דעת ישראל והקווארטט, שתבהיר שהיא מקבלת על עצמה באופן מלא את עקרונות הקווארטט הבאים: הכרה בישראל, התנערות מטרור ואימוץ כל ההסכמים הקודמים שחתמו הפלסטינים עם ישראל.
ישראל מצידה תתחייב מיד עם תחילת התהליך, להקפאה מלאה ומוחלטת של הבנייה מחוץ לגושי ההתנחלויות הגדולים עד לסיום התהליך.

ליבת ההסדר תכלול ארבע מדינות: ישראל, מצרים, ירדן והמדינה הפלסטינית העתידית. המו"מ וההסדר יהיו בפיקוח של הקווארטט (ארה"ב, האיחוד האירופי, האומות המאוחדות ורוסיה) ובתמיכה של מדינות נוספות במעגל הקרוב: סעודיה, האמירויות ואולי גם תורכיה. ההסדר יתבסס על עסקת חבילה כלכלית ותשתיתית שתגובש כבר בשלב הראשון שנועדה לתמרץ את ארבע מדינות הליבה. במסגרת ההסדר האזורי ייפתר הסכסוך הישראלי-פלסטיני בתמיכה של כל המדינות המעורבות כולל הסדרי הביטחון בין ארבע המדינות. התקדמות ביישום ההסכם תתומרץ כל פעם בחלק ממאגר התמריצים הכלכליים, תוך יצירת לקט מצטבר וגדל של הצלחות קטנות לאורך ציר זמן ארוך של חמש שנים עד שבע שנים. במקביל לנ"ל תתוכנן סדרת פעולות לשינוי האווירה בשני הצדדים (מפגשי מנהיגים, וועידות פסגה, ביקורים הדדיים)

היתרונות בהסדר האזורי המוצע ברורים. כל המדינות המעורבות אמורות להרוויח ממנו, תיווצר תלות הדדית בין המדינות על רקע תשתיות אנרגיה, מים, תחבורה ועוד, לכל אחת מן המדינות יהיה אינטרס לשמר את ההסדר על מנת ליהנות מפירותיו, שיפור המצב הכלכלי במדינות הליבה יתרום ליציבותן, וככל שהאינטרס שלהן לקיימו בשל היתרונות הכלכליים יהיה אסטרטגי יותר - הוא יהווה מניע לשמור על יציבות ההסכם בין ישראל לפלסטינים לאורך זמן. בנוסף הסדר אזורי ייצור סביבה תומכת להכרעות הנדרשות מהפלסטינים ומהישראלים. אני מעריך כי גם אם לא כל הבעיות ייפתרו במסגרתו - עדיין יהיו תמריצים חזקים לשמרו.

הגישה האזורית יכולה להוות מסגרת הרבה יותר טובה למו"מ, במסגרתו ייפתר גם       הסכסוך הישראלי פלסטיני ותכונן תשתית יציבה יותר לשימור ההסכם עם הפלסטינים בעתיד. לא נותר לנו אלא לקוות שהמנהיגים, שהם גורמי המפתח בהובלת תהליך כזה, יאזרו את האומץ הנדרש להוציאו אל הפועל.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ