לא נכנעים לייאוש: כך נלחמים ברשת בארגונים קיצוניים

הנשק הוויראלי של אנשי שלום הוא הגיון, הומור וסאטירה. לא רק כדי להתעמת עם קיצונים אלא גם כדי לחתור תחתם ולפגוע במוראל שלהם. שילוב של ויראליות ואקטיביזם יכול להפוך את התקווה למדבקת

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

הייאוש מדבק. קל להידבק בו משום שהוא לא דורש הרבה יותר מהרפיית שרירים פסיבית וויתור על התקווה, תוך שחרור אנחה שיש בה מן ההקלה. הקלה כי כבר התייאשנו, אז אין מה לדאוג עוד. הקלה משום שאין מה לפחד להיכשל, כי כבר נכשלנו וחיבקנו את הכישלון.

גם רעיונות ויראליים מדבקים, אף שהם דורשים לכל הפחות אקטיביות של מתיחת שרירי השיתוף וההעברה הלאה. שילוב של ויראליות ואקטיביזם יכול להפוך את התקווה למדבקת.

קל להידבק בייאוש ולחשוב שלמסר של אדם פרטי אין את הכוח והתפוצה שיש למסר רשמי ופומבי שנושא מנהיג מדיני. אבל רוני אדרי ומיכל טמיר נדבקו דווקא בוויראליות אופטימית. היה זה בזכות מסר רשמי ופומבי שנשא מנהיגם, ראש הממשלה בנימין נתניהו.

ועידת ישראל לשלום תתקיים ב-8.7 - לכל המאמרים והכתבות

בסיועו של ראש מערך ההסברה הלאומי לירן דן, הפך לאחרונה ביבי לאמן ממים, כלי נשק שלא תמיד משחק לטובתו. אחד מהממים המדוברים שלו, הברווז הגרעיני, שנולד בוועידת איפא"ק ב-2012, הבעיר את חמתו של אדרי, מעצב במקצועו, שיחד עם אשתו מיכל יצרו פוסטרים שמציגים אותם עם ילדיהם לצד הסיסמה "איראנים, אנחנו אוהבים אתכם, לעולם לא נפציץ אתכם", אותם פירסם בפייסבוק. ישראלים נוספים הצטרפו לקמפיין הספונטני של בני הזוג והעלו לרשת כרזות משלהם. המסר נקלט בצד האיראני, ששיגרו לישראלים כרזות דומות ופניות גלויות וחשאיות, עם מסר מעודד: "גם אנחנו".

"אנחנו מבטלים את המתווך, את הפוליטיקאים", הסביר אדרי בריאיון ל-PBS, אחד מכלי התקשורת הרבים שדיווחו על הקמפיין העממי. "אני לא פונה לאחמדינג'אד. היום אנחנו יכולים להגיע לאיראן והם יכולים להגיע אלינו". וכשאדרי אומר זאת, הוא לא מתכוון ליכולות השיגור ארוך-הטווח.

רוני אדרי ומיכל טמירצילום: תומר אפלבאום

גם מלחמה בתשתיות טרור אפשר לנהל בצורה ויראלית, סבורים במשרד החוץ האמריקאי. אחד האמצעים הוא חשבון הטוויטר @ThinkAgain_DOS, שבשורת התיאור שלו נכתב "כמה אמיתות על טרור". מפעילי החשבון מגיבים לתומכי טרור ברשת החברתית ומעמתים אותם עם העובדות.

לדוגמה, למשתמש שמכנה את עצמו "עד פקיסטני" ומצייץ על "אימאם הג'יהאד, מחייה האסלאם, שייח' אוסמה בן-לאדן, אללה ירחם עליו", משיב הפרופיל של משרד החוץ: "בן-לאדן היה המוביל הבלתי-מעורער בהפיכת מוסלמים למטרות בהיסטוריה המודרנית". לציוץ צירף משרד החוץ תמונה של חמושים רעולי פנים ושל קורבנותיהם, שעליה נכתב כי יותר מ-85% מקורבנות אל-קעאדה וחקייניהם הם מוסלמים. כמובן שאת התמונה אפשר לשתף ולהפיץ ברשתות חברתיות ובאימייל. בנוסף, בשנה שעברה החלה קבוצה של אנליסטים ובלוגרים במשרד החוץ האמריקאי להפיץ תכנים עם פוטנציאל ויראלי נגד מגייסי טרוריסטים בבמות מקוונות דוברות אנגלית.

במאבק הזה יש גם מקום לשיתוף פעולה בין הממסד לבין הציבור. שאהד אמנוללה, סטארטאפיסט מוסלמי-אמריקאי שמונה כיועץ טכנולוגי בכיר למשרד החוץ האמריקאי, הקים את פרויקטViral Peace ("שלום ויראלי"), אשר "מעצים את היכולות של מנהיגים קהילתיים ומשפיעני מדיה חברתית מסביב לעולם ליצור כלי תקשורת ניידים, כלי מדיה חברתית וכלים מקוונים לקידום מאמצים אורגניים להתייצב נגד שנאה ואלימות".

מגזין הטכנולוגיה “וויירד” דיווח במילים פשוטות יותר כי מטרת הפרויקט היא "לכבוש את החלל הווירטואלי שקיצונים ממלאים". אמנוללה הסביר בריאיון ל"וויירד" כי לקיצונים המקוונים "יש אנרגיה. חיוניות שבכנות מושכת חלק מאותם אנשים בסיכון. זה פונה אל המאצ'ו, לטבע המרדני של אנשים, לאנשים שמרגישים נרדפים".

לדבריו, הנשק הוויראלי של אנשי שלום הוא "הגיון, הומור, סאטירה וטיעונים דתיים. לא רק כדי להתעמת (עם קיצונים) אלא גם כדי לחתור תחתם ולפגוע במוראל שלהם".

אמנוללה ואנשיו כינסו דמויות צעירות בולטות ובעלות השפעה ברשת במדינות מוסלמיות, לדיונים על הדרכים הפתוחות בפניהם לחתור תחת מאמצי גיוס הגולשים הצעירים של הקיצונים המוסלמים. ב"וויירד" מצביעים על הסיכון בפרויקט מסוג זה: הוא בנוי לתת למשתתפיו חופש פעולה נרחב, מה שאומר שלמשרד החוץ אין הרבה שליטה על מעשיהם. המשרד יצטרך לסמוך עליהם שיפעלו בתבונה ולקוות שלא יכזיבו. והייאוש, כאמור, מדבק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ