בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדינת ישראל כבר 20 שנה ללא מנהיג

יצחק רבין הבין ששמירת התשוקה לבית לאומי מחייבת היפרדות מהישגי המלחמה המפוארת ביותר שהוביל כמצביא. ההבנה הבשילה אצלו בשנות שירות ארוכות בשדה הקרב ובאולמות הפוליטיקה, כדי לשמור על הדבר הגדול והחשוב יותר: הציבילזציה היהודית המודרנית

55תגובות

באחד בנובמבר 1995,  במה שהסתבר כראיון הטלוויזיוני האחרון שנתן יצחק רבין ז"ל, הוא התייחס למחויבותו העמוקה לשמירת אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית. הוא הזכיר את תשוקת העם היהודי לבית לאומי, תשוקה בת אלפיים שנה, ודווקא אותה ראה להדגיש כמנוע המרכזי לדבקותו בתהליך השלום, על אף הקשיים והבעיות הבלתי מבוטלים שנקרו בדרך לכינונו. דורות של יהודים, הוא אמר, לא חלמו על מדינה דו לאומית, אלא על מדינה יהודית – גם אם לא בכל שטחיה של ארץ ישראל.

קו זה היה הקו המנחה של הציונות המעשית, הקו שבזכותו הוקמה המדינה, לא הקמה ניסית-אלוהית, אלא בכוחם של "העולים בחומה", פורצי הדרך, האנשים שמקדשים חיים על פני אדמה, ולא אוהבים את האדמה פחות. רק את החיים יותר. זו אותה הפוליטיקה המעשית שוויתרה על חלומות ומצאה חדווה, לא נחמה, כי אם שמחה של ממש, במה שאפשר להגשים. לא מתוך תבוסתנות, לא מתוך איפריאליזם – מתוך אמונה חילונית, אם אפשר להגדיר זאת כך, שבסיסה הומאני וליבה ליברלי. תולדה של מנהיגות חפצת חיים, שצמחה מתוך עם חפץ בנייה והתחדשות.

ועידת ישראל לשלום תתקיים ב-8.7 - לכל המאמרים והכתבות

יעקב סער / לע"מ

שהרי מהי מדינה יהודית דמוקרטית? אין ספק שזהו ניסוי של ממש, שבימים אלה עומד למבחנו ההיסטורי האמיתי. דור המייסדים ביקש להקים כאן ציביליזציה יהודית, ולמזוג בה אלמנטים יהודיים תרבותיים וחברתיים, מעבר לפרקטיקה דתית. ערכים אוניברסליים ששואבים את כוחם ממסורת עתיקה, דתית במקורה, אך מסתעפת ומקיפה ממנה, ולהתפתח לעוד כיוונים ורעיונות – ברוח נביאי ישראל. רוח מכובדת ומעוררת השראה, שאיננה נכנעת לאורתודוקסיה הקפואה בזמן. ושוב: בדיוק בגלל זה נחשבו ראשוני הציונים "עולים בחומה".

יצחק רבין, הנץ האידיאולוגי, הבין ששמירת התשוקה לבית לאומי מחייבת היפרדות מהישגי המלחמה המפוארת ביותר שהוביל כמצביא. זו לא היתה הבנה חטופה, קלת דעת או גסת לב.  ההבנה העמוקה, המורכבת, החמוצה-מתוקה, הבשילה אצלו בשנות שירות ארוכות, במדים ובעניבות, בשדה הקרב ובאולמות הפוליטיקה, ובאופן אירוני כאמור, חייבה דווקא אותו להוביל את עמו להיפרדות מנכסים שהוא עצמו קידש, שהוא עצמו חתר להשיג, כדי לשמור על הדבר הגדול והחשוב יותר: הציבילזציה היהודית המודרנית.

מאז חלפו כמעט 20 שנה. ואין מצביא בישראל, לא כוהן ולא שליט, לא נביאה ולא דלת העם. כבר כמעט שני עשורים, ולא איש או אישה שנעמדו בראש המחנה, אף לא בשוליו, להשמיע את הקול הזה. קולה של הציונות המעשית, זו שחפצה בחיים. זו שהיתה מנת חלקו של הרוב הדומם שמאז שתק כה הרבה עד שקולו נעלם בים הבנטים שמסביב.

ובהיעדר מי שיציע לנו חזון על דרך החיוב, על דרך המעשה והיוזמה, נטילת האחריות והתעוזה – אנחנו חסרים. בעיקר מרוששים מהנכסים הקריטיים לנו כציביליזציה ניסיונית: הערכים שאמורים היו להלום עם נבחר. כזה שבוחר בחיים.

מוטי מילרוד

התרגלנו זה מכבר לנאומי "האין פרטנר" הנצחיים, המנגנים לאוזן הישראלית הממוצעת מנגינה ערבה ומרגיעה, לפיה כל העולם שונא אותנו וממילא אין לסמוך על הגויים, לא כל שכן אם הם רחמנא לצלן גם ערבים. מורגלים אנו כל כך בצליל הזה, עד שפסקנו מלשאול את עצמינו מהו האינטרס הלאומי ש ל נ ו. למה שינוי המצב המדיני, הפסקת הכיבוש והתכנסות לשטח קטן יותר על ידי הסכם מדיני והכרה בזכויות העמים השכנים, מדוע כל אלו טובים בעיקר עבורנו. מה תועלת צומחת לנו, והס מלהזכיר כמובן גם את הנזקים הישירים והעקיפים מהעדר הפתרון והמשך הקיפאון, והשחתת המידות כעם כובש. שכחנו ללחוש, לדבר, להסביר, לדון, לזעוק ולצרוח – שתפיסת הביטחון של ישראל, חסונה הלאומי, הוא קודם כל – ולתמיד - השלום.

נעה רוטמן היא עו״ד ותסריטאית, יוצרת סדרת הטלוויזיה "ילדי ראש הממשלה", ונכדתו של רה״מ רבין ז״ל

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו