על ארה"ב לשוב להיות המגדלור של שיחות השלום

מנהיגות אמריקנית חזקה ונחושה יכולה למנוע מהמצב בשטח להחמיר וליצור מגדלור של ממש, שאליו יוכלו הצדדים לנווט כשיחליטו לשבת ולנהל משא ומתן

דן קרצר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דן קרצר

ה"השהיה" הנוכחית בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני הציפה כמה רעיונות בלתי ישימים ובלתי אפשריים בעליל.

אחד מהם, שזכה לתמיכתו של שר ישראלי, הוא שישראל תספח 60% מהגדה המערבית ותעניק אוטונומיה לפלסטינים ב-40% הנותרים. רעיון אחר שהציע חבר כנסת הוא פתרון של שלוש מדינות. רעיון שלישי שמסתובב, הן בחוגים ישראליים והן בחוגים פלסטיניים, מתמקד בפתרון המדינה האחת. רעיון רביעי של אחד ממנהיגי המתנחלים בעבר הוא תהליך של "אי-פיוס" המתמקד כולו בשיפור תנאי המחיה של הפלסטינים. ורעיון חמישי מנסה לנצל את יתרונות הסטטוס קוו: במילותיו של שר ישראלי, “אין כל בסיס לתפישה כי הסטטוס קוו הוא דבר רע".

ועידת ישראל לשלום תתקיים ב-8.7 - לכל המאמרים והכתבות

למרבה הפלא, רק מעטים מקדמים את הרעיון ההגיוני היחיד: שהישראלים והפלסטינים, בסיוע אמריקני נחוש, יקבלו את ההחלטות הקשות אך ההכרחיות להצלחתו של פתרון שתי המדינות.

במקום להתמודד עם החלטות כאלה, מעדיפים שני הצדדים וארצות הברית לשחק במשחק ההאשמות, מציגים טיעונים מסורתיים ומעלים האשמות מסורתיות. ואין ספק, רוב הטיעונים וההאשמות נכונים. אבל איש מהצדדים, גם לא ארצות הברית, לא לקח לעצמו רגע לבחינה עצמית, להתמקד לא במה שעשו האחרים ובמה שלא עשו, אלא במה שכל צד היה יכול לעשות כדי לסייע לקידום התהליך.

מאמציו הדיפלומטיים המבטיחים של מזכיר המדינה ג'ון קרי בקיץ שעבר, עוררו תקווה כי לקחי העבר נלמדו והופנמו. במקום ללכת בעקבות רבים מקודמיו, שהתמקדו אך ורק בהחזרת הצדדים לשולחן המשא ומתן, ניסה קרי ליצור מתווה איתן לתהליך השלום: הגנרל האמריקני ג'ון אלן הובא לצורך בדיקת הצרכים הביטחוניים של הצדדים; הקוורטט הערבי ביקר בוושינגטון כדי לאשר מחדש, תוך שינויים קלים, את יוזמת השלום הערבית החשובה; קרי תמך בהתחייבות של הפורום הכלכלי העולמי למימון של פיתוח כלכלי פלסטיני שיבטיח כי מדינת פלסטין החדשה לא תקום כמדינה כושלת, והוא גם השיג התחייבויות מהפלסטינים והישראלים לצעדים בוני אמון בתשעת החודשים הראשונים והמכריעים של התהליך.

צילום: אי–פי

לאחר שהושלמו צעדים אלה ניסה קרי לקבוע מסגרת, או קווי יסוד, למשא ומתן. זה היה השלב שבו סטה התהליך מהמסלול, אחרי כישלונה של ארצות הברית לצפות ולהתמודד עם שלושה מכשולים.

ראשית, אף שהכירו בכך שהניסיון לקביעת קווי היסוד היה חשוב, היה על האמריקנים להבין, על סמך ניסיון העבר, כי הצדדים לא יגיעו להסכם בשום אופן. עמדות הפתיחה שלהם היו – ועודן – רחוקות מדי, והפוליטיקה בשני הצדדים הייתה – ועודנה – מפוחדת מכדי לצפות שמי מהם יתרחק מרחק משמעותי מעמדת הפתיחה שלו. תהליך המשא ומתן יכול, אם כן, לעזור בהגדרת המרחק בין עמדותיהם הרשמיות של הצדדים, אך לא ניתן לצפות שיניב קווי יסוד מוסכמים.

שנית, על פי דיווחים בעיתונות – שאין לדעת מה מידת דיוקם – נראה כי הצוות האמריקני חזר ב-2014 על אותן טעויות שעשתה ארצות הברית בשנות ה-90, כשקיים משא ומתן מוקדם עם ישראל על דרישותיה המרכזיות, ואז ניסה לשווק עמדות אלה לפלסטינים.

ניסיון זה כשל בשנות ה-90, וכשל שוב עכשיו. על פי הדיווחים, ארצות הברית הסכימה לדרישות ישראל להשאיר נוכחות צבאית לאורך הירדן לטווח ארוך; הסכימה כי מזרח ירושלים לא תהפוך בהכרח לבירת פלסטין; והסכימה כי גושי ההתנחלויות שישראל תורשה להשאיר יהיו גדולים מהצפוי. אם דיווחים אלה נכונים, אין פלא שהנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס, עצר את המשא ומתן, כשנאלץ להתמודד עם עמדות ישראליות אלה שזכו לגיבוי אמריקני.

שלישית, כשהמשא ומתן על קווי היסוד קרס וכששני הצדדים הפרו את ההתחייבויות בונות האמון שלקחו על עצמם שנה קודם, כשלה ארצות הברית מלנקוט את הצעד היחיד שהיה עשוי – ועדיין יכול – לחולל שינוי: להכריז, כמדיניות אמריקנית, על מערכת קווי יסוד אמיצים, מרחיקי ראות, שידרשו משני הצדדים לצאת מאזורי הנוחות שלהם ולכוון אותם לחתימת הסכם הוגן והגיוני.

קווי יסוד אמריקניים אלה, או מסגרת, יצטרכו להרחיק הרבה מעבר לעמדות הפתיחה של הצדדים. הם ייצגו עמדות של מדיניות אמריקנית שמביטה קדימה, והם ייצגו בסיס חדש לפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי. דוגמה למסגרת כזו ניתן למצוא כאן.

עדיין לא מאוחר להפוך את השהיית תהליך השלום לדחיפה קדימה. אם ארצות הברית תפעל בישירות, בנחישות וביצירתיות, היא לא רק תשים קץ לשגשוגם של רעיונות גרועים, אלא חשוב מכך: היא תיתן זריקת מרץ לתהליך שלום גוסס.

מנהיגות אמריקנית חזקה ונחושה יכולה למנוע מהמצב בשטח להחמיר עם הזמן. היא גם יכולה ליצור מגדלור של ממש, שאליו יוכלו הצדדים לנווט כשיחליטו לשבת ולנהל משא ומתן. ארצות הברית צריכה לפעול - ועכשיו.

דן קרצר הוא שגריר ארצות הברית במצרים ובישראל לשעבר, ומרצה ללימודי המזרח התיכון בבית הספר וודרו וילסון למדיניות ציבורית ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת פרינסטון

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ