שלום למען גיל-עד, נפתלי ואייל

השלום הכרחי כיוון שילדי ישראל ראויים לחיות במדינה שגבולותיה בטוחים ומוכרים, בה הם יכולים לעלות על טרמפים ללא חשש. רק פתרון שתי המדינות יאפשר זאת

ברנאר-אנרי לוי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ברנאר-אנרי לוי

בשעה שדברים אלה נכתבים, מחשבותי כולן נתונות לשלושת הנערים החטופים גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח. אני בפריז, יושב ליד שולחן הכתיבה שלי, ומולי תמונותיהם. אלו תמונות ישנות, אך לא מאוד. הם נראים בהן כמו כל ילדי העולם, חסרי דאגות ומאושרים.

זוהי שעת בוקר ואני אמור לעבוד, אך במקום עוקב ללא הפסקה אחר סי-אן-אן ששידוריו נשמעים כל הזמן ברקע, ומצפה לחדשות, גם מזעריות, אלא שלרוע המזל אלה אינן מגיעות. רק אותן תמונות ממוחזרות, אותן פיסות מידע שכבר נוצלו ונסחטו עד תום.

ועידת ישראל לשלום תתקיים ב-8.7 - לכל המאמרים והכתבות

בדומה לכל האבות בישראל, ואולי אף לכל האבות היהודים בעולם, איני מסוגל לנתק את מחשבותי משלושת הנערים החפים מפשע, שברגע אחד מצאו עצמם בגיהנום. האם חם להם? קר להם? האם הם פוחדים? האם פגעו בהם? כבלו ואזקו אותם? האם הפרידו ביניהם או שהותירו אותם ביחד? כיצד התנהלה החטיפה? האם הערימו עליהם? אילצו אותם בכוח? כתבתי כל כך הרבה על הנושאים הללו, שהעסיקו אותי במהלך חקירת חטיפת העיתונאי דניאל פרל בפקיסטאן. חשבתי רבות על הרגע בו הכל קורס, הרגע בו ילד, או כמעט ילד, מושלך אל העולם האחר הזה, עולמם של החטופים.

בקצרה, אני מבקש לדבר על השלום. היום יותר מאי פעם, אין דבר חשוב יותר מאשר לדבר על השלום בין ישראל לשכניה הפלסטינים. אך סלחו לי, איני יכול לעשות זאת אלא בצלה האפל של החטיפה המשולשת.   

שלושת הנערים החטופים, אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקלצילום: רויטרס

השלום נחוץ כדי שילדים בישראל, כמו ילדים בעולם כולו, יוכלו לעצור טרמפ כשהם חפצים בכך. אלא שבתחילת המאה הזאת ובמצבו הנוכחי של העולם, גוש עציון אינו מקום בו ניתן לנסוע בטרמפים.

השלום אינו רק נחוץ, אלא חיוני, משום שחשוב שילדי ישראל יוכלו לחיות, לחלום, לאהוב – וגם לנסוע בבטחה. אלא שבית לחם, חברון ושאר ערי הגדה המערבית של הירדן, במצב זה של מלחמה סמויה ולא מוצהרת בין ישראל לשכנותיה, אינן קרובות להיות ערים בטוחות עבורם.

השלום הכרחי מיד, ללא השהיה, כיוון שילדי ישראל ראויים למדינה שגבולותיה בטוחים ומוכרים על ידי הקהילה הבינלאומית, אך במקביל מוגנים בידי צבא יעיל ומיודע היטב. כל זה ייתכן, פוליטית וצבאית, רק במסגרת הרעיון שבו אני תומך זה ארבעים שנה, פתרון שתי המדינות.

חמאס יישאר ככל הנראה חמאס, הוא ימשיך לכוון טילים לעבר אזרחים מעברו השני של הגבול, ובמקביל ישחק במשחק הקטן והמלוכלך בו הוא מעניק ברכה והסכמה לחטיפה המתועבת, מבלי לקחת עליה אחריות, בו הוא מאשר אותה, אך לא מתמודד עם השלכותיה.

קתרין אשטון תשאר קתרין אשטון, המברכת על הסכם הפיוס בממשלה הפלסטינית וקוראת גם לישראל לשמוח בו, אך המתינה חמישה ימים לפני שמצאה זמן להביע דאגה לגורלם של גיל-עד, נפתלי ואיל.

אויבי ישראל יישארו, באופן כללי, אויבי ישראל. הם לא יתפרקו מנשקם ומן הסתם לא יתרגשו מחסדו או מאומץ לבו של ראש ממשלה שיקבל, למען הילדים, את ההחלטה ההיסטורית לעשות בגדה המערבית את הצעד שעשה בזמנו אריאל שרון ברצועת עזה.

אולם, צעד חשוב אחד ייעשה.

אולם, יחס הכוחות הסמלי, ולא רק הסמלי, בין ישראל לבין אויביה, ישתנה.

אולם, ילדי ישראל יחיו לא רק במדינה, אלא בעולם שיהיה פחות עוין כלפים, ושבו לא יסכנו את חייהם כשיצאו מהישיבה בדרך הביתה. 

ונקודה אחרונה, אך רבת חשיבות. אני לא מכיר פתרון אחר מזה של שתי המדינות, שיאפשר לילדים הללו, לילדיהם ולילדי ילדיהם להמשיך לחיות במדינה יהודית. כזו שלא תהפוך מבלי משים למדינה הדו-לאומית עליה חולמים הנחרצים שבין עוכרי ישראל. זהו הפתרון היחיד שלא מפנה עורף לחלוטין להבטחה שניתנה לאבותינו.

ברנאר אנרי לוי הוא פילוסוף צרפתי, מחבר היצירה "Hotel Europe" ופעיל למציאת פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני

עידכון 30.6: המאמר נכתב טרם היוודע דבר הירצחם של השלושה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ