עד כמה ישפר הסכם שלום את רמת החיים שלנו?

עם הסדר שלום אזרחי ישראל יוכלו ליהנות מרמת חיים של מדינה מערב אירופית - כך חוזים הכלכלנים. ובלעדיו?

איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן אבריאל

עד לפני חודשים בודדים, חשבו אצלנו שבמהלך הקיץ עשוי להתקיים פה "משאל עם": הציבור יתבקש להגיע לקלפי ולהכריע בעד ההסדר או נגדו. לו משאל עם כזה היה מתקיים, על אילו שיקולים הייתה ההכרעה נופלת?

אם יישאלו, רבים יצהירו שההחלטה שלהם תהיה אידאולוגית: ביטחונית, מוסרית או דתית - אבל לא כלכלית. מעטים יאמרו שצריך להחזיר את השטחים כי רק כך רמת החיים שלהם תעלה, ובודדים יצהירו שהם רוצים לשמור על הסטטוס-קוו הנוכחי למרות ההבנה שרמת החיים שלהם עלולה להתכווץ.

ועידת ישראל לשלום תתקיים ב-8.7 - לכל המאמרים והכתבות

ודווקא בימים אלה - התשובה הזו מוזרה. לאחר שישה עשורים בהם השיח הציבורי הישראלי התמקד בעיקר בנושאים של ביטחון, מדינאות ופוליטיקה, גילו בחמש השנים האחרונות אזרחי המדינה שאיכות חיים ורמת חיים אישית ומשפחתית מעניינת אותם יותר משאלות של ביטחון, שטחים ומתנחלים. זה הרי היה החידוש של המחאה החברתית בקיץ 2011: אנשים יצאו לרחובות כדי למחות על מחירי הדיור, על האי שוויון, על טייקונים שגוזלים את הלקוחות ואת כספי החוסכים, ועל יוקר המחיה. שורה ארוכה של ועדות ציבוריות – בריאות, מחירי מזון, דיור, עוני - כולן בנושאים אזרחיים, הן כיום אלה שממלאות את השיח הציבורי.

לראשונה מאז קום המדינה, אפילו תקציב הביטחון, פעם טאבו מוחלט, הפך לתחום שהציבור רוצה לדון בו: הוא רוצה לשמוע על פרטי התנאים של משרתי הקבע והמערכות הביטחוניות, ולהשפיע עליו. הוא רוצה להבין את מנגנוני קבלת ההחלטות, והוא נזעק כאשר הוא שוב ושוב מגלה שרימו אותו, למשל במקרה של ביטול תרגיל העורף.

מי שמנצחים כיום בכנסת ובממשלה הם נציגי ציבור "חברתיים-כלכליים", למשל שר התקשורת לשעבר משה כחלון, שבזכות פתיחת השוק הסלולרי וירידת המחירים בו, מקבל בסקרים מספר דו ספרתי של מנדטים עבור מפלגה חדשה שאולי יקים. אבל אם כך, מדוע לא מתקיים דיון ציבורי על עלות הסטטוס קוו המדיני, ועל הפוטנציאל הכלכלי של הסדר שלום?

התשובה הסבירה ביותר היא שהציבור לא יודע את המספרים ואת המשמעות שלהם. הרי עד לא מזמן הוא גם לא ידע דבר וחצי דבר על מונופולים, תספורות, מועדון ההון-שלטון, והשחיתות בקרב ועדים גדולים. והמספרים באמת עצומים.

כמה בדיוק? את העבודה הכלכלית העדכנית ביותר בניסיון להעריך את הרווח הכלכלי מחתימה על הסכם שלום ביצע צוות כלכלנים שכלל את ירום אריאב, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר; יורם גבאי, שהיה הממונה על הכנסות המדינה; הכלכלן אלדד בריק; וכן יגאל תמיר וקובי הוברמן, מארגון "ישראל יוזמת", שהזמין את העבודה.

הפגנת מחאה בקיץ 2011צילום: דניאל בר און

על פי הניתוח שלהם, ההשלכות של חתימה על הסדר יהיו גידול של כ-30 מיליארד שקל בשנה בייצוא הישראלי; זינוק בתיירות הנכנסת - מ-3 מיליארד מבקרים לשנה כיום ל-8 מיליון תיירים; זינוק בהשקעות הזרות; שיפור בדירוג החוב של ישראל; וגם קיצוץ בתקציבי הממשלה המופנים לביטחון ולהתנחלויות. בסיכום, הכלכלנים מעריכים שקופת המדינה תגדל בכ-67 מיליארד שקל בשנה - סכום שעמו יהיה ניתן לבצע מהפכות בבריאות ובשורה של שירותים חברתיים אחרים.

אלא שעבור ירום אריאב ישנו דבר שחשוב יותר מהמספרים: "כשבוחנים את המשק הישראלי במסגרת הסטטוס-קוו הנוכחי, מגלים שמנועי הצמיחה המסורתיים מתחילים למצות את עצמם. פוטנציאל הצמיחה של ישראל בתנאים שבהם אנו חיים עתה מתכנסים לכ-3% בשנה", הוא אומר.  "כל ניסיון לשנות את סדרי העדיפות הלאומיים נתקל במגבלת המקורות הבסיסית של המשק הישראלי. וישנם תחומים, למשל בבריאות, שבהם אנחנו מפליגים ישר לתוך קרחון. הדבר הכמעט יחיד שיכול להזיז את המשק הוא הסדר מדיני עם השכנים. דבר כזה יהיה שובר שוויון, יפתח אפשרויות ויאפשר לקבוע סדרי עדיפויות חדשים. בישראל, היצוא והיבוא אחראים יחד ל-80% מהתוצר. מספיקה עלייה חזקה ביצוא למדינות שעמן ייחתמו ההסכמים, כדי להזניק את התוצר -  ואתו את הכנסות המדינה ממסים".  

האם ההערכות הללו ריאליות? כן, אבל הן ניתוח חלקי וחסר. זאת מכיוון שצוות הכלכלנים לא מנתח את הצד השני של המטבע, הצד השלילי: כמה יעלה לכל אחד מאתנו לשמור על הסטטוס קוו-הנוכחי?

כאן התרגיל הכלכלי אפילו קשה יותר. ברור שנזק מסוים ייגרם לכלכלת ישראל מהתגברות החרם מצד אירופה ואחרות. עלותם של גלי הטרור, בוודאי בתסריטים של סבבי החלפת אש עם החמאס והחיזבאללה, גבוהה.

מדדנו את המחירים הללו לפי דרישות מערכת הביטחון אחרי כל מבצע צבאי, ומצאנו כי עלותה של אינתיפאדה מלאה תגרום לאבדן של עשרות מיליארדי שקלים בפעילות כלכלית, כפי שקרה ב-2002. הכלכלה הישראלית כיום גדולה וחזקה יותר, אך אין ספק שהאי-סדר עשוי לעלות לכל אזרח בירידה ניכרת ברמת החיים.  

כשלוקחים את כל המספרים וכל התסריטים, אפילו רק ברמה של הסתברויות וחישובי תוחלת, ולמרות חוסר הדיוק שלהם, התמונה מתבהרת. בתסריט של הסדר מדיני מוצלח, הציבור הישראלי יכול לחיות בתוך עשר שנים ברמה הדומה לזו של מדינות אירופה המערבית העשירות. בחלופה ההפוכה, זו של שמירה על הססטוס קוו וכל הסיכונים הביטחוניים המנטליים שבאים אתו, רמת החיים של הציבור הישראלי עלולה להידרדר לזו של מדינת עולם שני.

היעדרו של הצד הכלכלי בשיח המדיני-פוליטי הוא תקלה חמורה שצריך לתקן. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ