מים תחילה: הסוגיה שיכולה להתניע את התהליך המדיני

לנוכח המחסור החמור במים שממנו סובלים הפלסטינים, והשיפור המשמעותי במשק המים הישראלי, ההחלטה להתחיל בסוגיית המים במסגרת הניסיון לקדם את המשא ומתן, נראית הגיונית מבחינה כלכלית, אקולוגית ולא פחות חשוב – פוליטית

גדעון ברומברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גדעון ברומברג

בואו של הקיץ יביא עמו כמדי שנה את המחזות הרגילים של ההמונים הצובאים על חופי ישראל ואתרי הנופש, בחפשם אחר מעט מפלט מהחום הקופח והמציאות המדינית הקשה.

ספק רב אם אילו מן המתרחצים בחופי אשקלון או השרון - הסובלים מזרימת ביוב - או המטיילים לאורך שבילי פארק באר שבע - הסובלים עדיין ממפגעי ריח חזקים - ייתנו דעתם עד כמה כישלון התהליך המדיני נוכח בחייהם כגורם המוביל ליצירתם והתרחבותם של מפגעי מים וסביבה, הפוגעים בהם כפרטים ומסוכנים להם כחברה.

בעוד תהליך המשא ומתן המדיני, שהותנע מחדש בקיץ שעבר על ידי מזכיר המדינה קרי, נראה כגווע לאטו, באביב האחרון המשיכו לזרום להם באין מפריע עשרות מיליוני קוב ביוב בשטחי הגדה המערבית ולתוך ישראל, תוך יצירת נזק אקולוגי, תברואתי וכלכלי חמור לישראלים ופלסטינים כאחד. ובאותה העת, לצד התרוקנותו המדאיגה של החול משעון התהליך המדיני, ממשיך לפעום שעון אחר ולא פחות מאיים, בדמות מחסור כרוני באספקת המים - בעיקר בחודשי הקיץ - לתושבי הגדה והרצועה.

ועידת ישראל לשלום תתקיים ב-8.7 - לכל המאמרים והכתבות

צורך השעה עבור הצדדים הנו, אם כן, למצוא דרך חדשה לניהולה המשותף של הסביבה האקולוגית המשותפת, אשר השפעותיה אינן ניתנות לתיחום על פי גבולות מדיניים. מיליון וחצי תושביה של עזה עתידים למצוא את עצמם ללא מקורות מים ראויים בתוך שנים ספורות. זאת ועוד, אוכלוסייתה של עזה לא תיעצר בגבול הגדר, כשם שעליית נחל אלכנסדר על גדותיו לא הייתה ניתנת לעצירה על ידי גדר ההפרדה בחורף הקשה של 2013 והביאה לנזק רב ליישוב בת חפר וסביבתו.  

כישלונם הברור לעין של הצדדים למצוא פתרונות פרקטיים, מיידים וברי-קיימא לסוגיות אלו, הוא עדות נוספת לכישלון הפרדיגמה השלטת של ה"הכל או לא כלום", שעמדה בבסיס כל ניסיון להגיע לפתרון הסכסוך מאז הסכמי אוסלו, ולפיה פתרון זמני לכל נושאי הליבה הוא בר-השגה. תפישה זו התגלתה בשנה האחרונה לא רק כשגויה, אלא ככזו המונעת טיפול ממשי במפגעי הסביבה והמים המשותפים, מהם סובלים יחדיו שני העמים. רק שיתוף פעולה יאפשר טיפול נאות במפגעים.

באר מים בבית משפחה בדהריהצילום: דודו בכר

המשא ומתן המדיני ייצא נשכר אם הגורמים המעורבים בו ישקלו את שינוי הפרדיגמה שהביאה לקיפאון מלכתחילה. התפישה שלפיה אם אין התקדמות בו־זמנית בחמש החזיתות העיקריות – ירושלים, גבולות וביטחון, פליטים, התנחלויות ומים – הרי שאין התקדמות כלל, חייבת לפנות את מקומה לטובת חידוש המשא ומתן, ובעיקר בסוגיות שפתרונן יביא לתוצאות חיוביות מיידיות לשני הצדדים. סוגיית המים, שבכל תהליך מדיני שיהיה כאן תהיה אחד מנושאי הליבה - היא מקום טוב להתחיל בו.

התנאים להשגת הסכם מים סופי בין הצדדים בשלו בשנים האחרונות. לנוכח המחסור החמור במים שממנו סובלים הפלסטינים, והשיפור המשמעותי במשק המים הישראלי, ההחלטה להתחיל בסוגיה במסגרת הניסיון לקדם את המשא ומתן, נראית הגיונית מבחינה כלכלית, אקולוגית ולא פחות חשוב – פוליטית.

ישראל אינה עוד אותה מדינה מיובשת שהייתה. בזכות ההתייעלות בטיפול בשפכים ומערכת ההתפלה רחבת ההיקף שהקימה, היא יכולה כיום להרשות לעצמה להגיע להסכם כזה, מכיוון שבניגוד לעבר, חלוקה מחודשת המנסה לתת מענה לצורכי המים של ישראלים ופלסטינים אין פירושה פחות מים לישראל.

הסכם מקיף וסופי בתחום המים ישפר באופן מיידי את איכות החיים בשני הצדדים. מבחינת הפלסטינים - הגדלת כמות מי השתייה תורגש בכל בית; מבחינת הישראלים - שיתוף פעולה כזה ימגר זיהומי מים חמורים, שמקורם בגדה המערבית.

שני הצדדים יכולים להגיע להסכם במחיר פוליטי קטן יחסית, לעומת המחיר הנדרש בסוגיות אחרות כמו ההתנחלויות או נושא הפליטים, ואפילו בהשוואה לפרויקטים כלכליים אחרים העומדים כיום לדיון. מחמוד עבאס יוכל לזקוף לזכותו הישג משמעותי בשיפור איכות החיים של העם הפלסטיני, בעוד שבנימין נתניהו יזכה בקרדיט בינלאומי בזכות קידום התהליך המדיני ופתרון אחת מסוגיות הליבה.

עם זאת, אין די בשיפור הנגישות הפלסטינית למים ובשיקום מקורות מים ישראליים. הסכם בנושא המים חייב להוות הסדר קבע לסוגיה הזאת, ולא עוד סוג של הסכם ביניים. משא ומתן בסוגיית המים, נושא ליבה "קל" יחסית, ייגע גם בסוגיית הסדרי הגבולות, בכל הנוגע לגישת פלסטינים לנהר הירדן, וניתן יהיה להרחיבו כך שיכלול גם את הממלכה הירדנית, ובכך יעניק יתרון פוליטי לכל הצדדים המעורבים והזדמנות להגיע לפתרונות בסוגיות המים האזוריות, ובראשן שיקום נהר הירדן וייצוב מפלס ים המלח הגוסס. מעל לכל, הוא עשוי לשמש פלטפורמה לבניית אמון מחודש בין הצדדים, אמון שבלעדיו רכבת התהליך המדיני לא תעלה בחזרה על הפסים.

מחויבות לשינוי גישת ה"אין הסכמה על כלום עד שיש הסכמה על הכל", לטובת בניית אמון דרך התמודדות תחילה עם נושא כמו מים, תהיה הכרחית להחייאת התהליך המדיני. והתהליך המדיני לא יכול לחכות עוד, כשם שהמים לא יכולים לחכות עוד.

גדעון ברומברג הוא המנכ"ל הישראלי של ארגון "ידידי כדור הארץ המזרח התיכון"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ