בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על החיוני והדחוף: גבול, ביטחון וערבות הדדית

לישראל נדרשת תוכנית ברורה, ועליה להציב חלופות אסטרטגיות מעשיות, ובהן התקדמות מדורגת, הסכמים חלקיים, וצעדים עצמאיים ליצירת מציאות של שתי מדינות לאום

4תגובות

איך ומה נכון לישראל לעשות כעת, כדי שגבולותיה יקיפו מדינה דמוקרטית ובה רוב יהודי, ואשר תזכה להכרה בינלאומית? איך לשמר תקווה לשלום באווירה של חוסר אמון מוחלט, אדישות ותסכול, ובהתחשב באילוצי המציאות?

לישראל נדרשת תוכנית ברורה, ועליה להציב חלופות אסטרטגיות מעשיות, ובהן התקדמות מדורגת, הסכמים חלקיים, וצעדים עצמאיים ליצירת מציאות של שתי מדינות לאום.

עלינו לחתור להיפרד מהפלסטינים, וליצור ביוזמתנו מציאות של שתי מדינות לשני עמים - בין במשא ומתן לשלום – זו תוכנית א', ובין באורח עצמאי – זו תוכנית ב'.

אין ספק כי הסדר קבע המבוסס על יחסי שלום של ממש, עדיף על כל חלופה אחרת. אך כאמור הוא אינו בר השגה בטווח הנראה לעין, ובינתיים מתרחשים תהליכים המדרדרים אותנו אל מציאות של מדינת אפרטהייד או מדינה יהודית-פלסטינית. לא לזה התכוונו מקימי המדינה וחוזיה.

המשך הסטטוס קוו אינו טוב לישראל: זו אשליה, משום שהתהליכים סביבנו ובתוכנו הם דינמיים ומקצתם בלתי הפיכים. חוסר היציבות ממשיך להיות מאפיין יסודי של המזה"ת, ולכן היערכות מוקדמת לכל תסריט והפעלת שיקול דעת אחראי לטווח הארוך, הם מפתח להתמודדות של ישראל בזירות השונות, ובראשן הפלסטינית.

נמוכים הסיכויים לכך שהפלסטינים יסכימו בעתיד הנראה לעין להצעות שנדחו על ידם בעבר, או שהממשלה הנוכחית תחזור ותציע את שהציעו ברק לערפאת בקמפ דיויד 2000 או אולמרט לעבאס באנאפוליס 2008. ואולם, ללא קשר לטיב עמדותיה של ישראל, הרי סרבנות פלסטינית מתמשכת, ולא חשוב מה מניעיה ונסיבותיה, כמוה כהטלת וטו על אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה, ועל ביטחוננו הלאומי במובנו העמוק ביותר.

בעת כתיבת שורות אלה איננו יודעים אם השיחות יחודשו, או אם יונח נייר אמריקני על השולחן הישראלי-פלסטיני. טוב יהיה לכל הצדדים אם ארצות הברית תחתור לכך. אך גם אם כך אכן יקרה – שוב תהיה ישראל מגיבה ולא יוזמת. אסור לנו להמשיך לתלות את עתידנו לא בפלסטינים, ולא בתיווך אמריקני שספק אם יתברר בעתיד כיעיל יותר מכפי שהיה עד כה. 

נכון לישראל להשקיע את המאמץ בעיצוב הגבול בינינו לבין הפלסטינים, צעד ראשון בדרך להיפרדות, אף אם עדיין לא להסכם שלום.

הסדר ארוך טווח יותר יוכל – אם בכלל – להיות מושג, ומיושם, רק על בסיס לגיטימציה פנימית רחבה בשני העמים. יידרשו גם בניית אמון הדדי בין העמים, מנהיגות אמיצה ושפויה, תמיכת הציבור, ותהליך ארוך של הכשרת לבבות בדרך אל ההסכמה, אל ההכרה ההדדית האמיתית, ואל ההשלמה עם הנרטיב של האחר.

ובינתיים, נדע כי התחלנו להציב גבול בינינו לבינם, בתוכו נחייה, ואם נידרש, עליו נהיה מוכנים למסור את חיינו. כדי לשמור על המדינה שהקימו פה לפנינו צריך לקבוע גבולות. קודם כל גיאוגרפיים, ואחר כך בכל תחומי חיינו: מוסר, נשיאה בנטל, זכויות יסוד, ואפילו גבולות הבושה, השחיתות, וכמובן שלטון החוק. לא יהיו כאן לא רווחה, ולא שוויון, ולא חינוך, ולא חוסן לאומי, ולא זכויות יסוד - עד שלא ניפרד מהפלסטינים.

ראש הממשלה נתניהו הצהיר בעבר, החל בנאום בר אילן והמשך מעל כל בימה חשובה בעולם, כי ישראל אינה רוצה למשול בפלסטינים או לנהל את חייהם, וכי חזונו הוא ש"חיים בארץ הקטנה שלנו שני עמים חופשיים זה בצד זה, בשכנות טובה ובכבוד הדדי. לכל אחד הדגל שלו, ההמנון שלו והשלטון שלו". ואולם בשנים שעברו מאז נאום בר אילן לא התקרבו הממשלות שבראשותו למימוש החזון הזה.

כעת, יש להציב חלופות מדיניות מעשיות, ובהן צעדים עצמאיים לקראת מציאות של שתי מדינות לאום. מדובר במהלכים מורכבים ורגישים, שמחייבים לגיטימציה ציבורית רחבה – משאל עם או בחירות כלליות. על כן, מוצע שצעדים כאלה ייושמו בפועל במלואם רק לאחר שהתברר שלא ניתן להגיע במשא ומתן להסדר ארוך-טווח מוסכם, ולאחר שהממשלה נערכה לצעד כזה: עליה לתכנן, לחוקק, לבנות, ולהדגיש כי הדלת נותרה פתוחה לרווחה להידברות עם הפלסטינים. ברור גם שמהלך עצמאי יהיה מוצדק רק אם התועלות המדינית, הביטחונית והמוסרית תהיינה גבוהות ממחיר הקרע הפנימי.

במישור הפנימי - כל תוואי גבול, בין כזה שיושג בהסכם, כתוצאה ממו"מ, ובין כזה שייקבע עצמאית על ידי ישראל, יחייב לפנות התנחלויות ובהן עשרות אלפי תושבים, תוך שמירה על הגושים הגדולים ובהם רוב רובם של המתנחלים.  עלינו לקלוט את אלו מהמתנחלים שישובו אל גבולות מדינת ישראל, כפי שייקבעו, בין בהסכם ובין בהיעדרו. יש להיערך כך שצה"ל יישאר במקומות שנפנה ובבקעת הירדן עד שהאחריות הביטחונית תעבור לגורם שיהיה מקובל עלינו.  מדובר בהיערכות לאומית כוללת, אחראית וזהירה: תכנונית ופיסית, אזרחית וביטחונית, שבמהלכה יתקיים דיאלוג פנים-ישראלי, לשם ההכנה ההכרחית של הציבור ושל התשתיות הלאומיות.

במישור האזורי - על ישראל להידבר עם ראשי מדינות מובילות בליגה הערבית בדבר נכונותה העקרונית לחדש את המתכונת הרב-צדדית, תוך אפשרות להכרה ביוזמת השלום הערבית כבסיס לתחילת הידברות. זאת, במטרה לקדם הסכמה על מסגרת מולטילטראלית כוללת קבועה כפלטפורמה אזורית להידברות, ועל צעדים מעצבי מציאות מצד ישראל והפלסטינים. 

הממשלה – כל ממשלה – צריכה לנקוט מדיניות יזומה ליצירת המציאות הרצויה לישראל, באמצעות הסכמים חלקיים, תקופות מעבר וכאמור אף היפרדות עצמאית במידה שיתברר כי אין פרטנר של ממש להסכמים. עליה לתכנן כבר עתה בכובד ראש כיצד לפעול להיפרדות אל גבול זמני שייקבע בהחלטה ישראלית, על תוואי גדר הביטחון או מעט מזרחה ממנו.

היפרדות עצמאית איננה מהלך אידיאלי אלא ברירת מחדל ישראלית למצב שבו לא ניתן להגיע להסדר כולל מוסכם, ואף לא להסדרי ביניים. צעד כזה לא בא לסתום את הגולל על השגת הסדר ישראלי-פלסטיני בעתיד. ההיפרדות נועדה לקדם את מימוש האינטרס הישראלי ביצירת מציאות של שתי מדינות לשני העמים, אך גם לשחרר באופן מרבי את הרוב המכריע של הפלסטינים בשטחים משליטה ישראלית ולהקל על מציאות החיים של הפלסטינים בתקופה שעד להשגת הסכם קבע.

עו"ד (אל"ם מיל.) גלעד שר היה ממנהלי המו"מ המדיני בוועידת קמפ-דיויד ושיחות טאבה וכיהן כראש לשכת ראש הממשלה ברק. הוא יו"ר הוועד המנהל וחבר הנאמנים של המכללה האקדמית ספיר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, ויו"ר משותף של תנועת עתיד כחול לבן.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו