בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בני הנוער שעברו מהרחוב אל הבמה עלולים להיזרק אליו בחזרה

הפּלאות שיכולה לחולל פעילות אמנותית בקרב ילדים עם סיפורי חיים קשים נפרשות בסרט התיעודי "לא בשכונה שלנו". למרות ההישגים, פרויקט התיאטרון בהנחייתה של הבמאית דפנה רובינשטיין נסגר באין תקציב

תגובות

היא מעדיפה להיות שחורה, לא בלונדינית. "כמה פעמים קראו לי ברבי, ח-מודה, בלונדינית. כמה היו מתחילים אתי. עכשיו גם, אבל פחות. ברבי סתומה. וחוץ מזה, אם את בלונדינית עם עיניים ירוקות, אז את שרמוטה, כי את בטח רוסייה". כך בקצב של מכונת ירייה מנפצת ולריה בת ה-16 סטיגמה אחר סטיגמה הקשורה במראה ובמוצא שלה שלה. זה קורה בפתיחה של הסרט התיעודי "לא בשכונה שלנו", בבימויה של אלה זהרנו גרינהויז, שהשתתף בשבוע שעבר בפסטיבל סרטי האמנות "אפוס" ויוקרן בסינמטק תל אביב בשבוע הבא. הסרט מגולל את סיפורם של בני נוער...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו