בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם ההורים של פעם היו חסרי אחריות, או שההורים של היום דפוקים?

האם החופש שאנו מאפשרים לילדינו הצטמצם במידה קיצונית בעשורים האחרונים? תיאור של ילדות בשנות ה-70 מלמד על אדישות הורית ברוכה שהתחלפה בחרדתיות

27תגובות

"מישהו ראה את קאלם?" עננה חלפה מעל מסיבת קיץ שמשית. קול אמו של קאלם היה רווי חרדה, וזה מידבק. שמעתי קולות קוראים ביער. כעבור זמן קצר התארגנה משלחת חיפוש. פתאום כולם חיפשו ילד שהלך לאיבוד. הוא לא חזר מהנהר. מי האחרון שראה אותו? מי היה האחראי? היינו בסאפוק שבמזרח אנגליה, בחגיגת יום הולדת, חבורה של חברים ובני משפחה שיצאה בבוקר לנהר אולד והתיישבה בעיקול החולי שליד מצוקי אייקן. כמה מכוניות נסעו אל המקום, מושביהן האחוריים ותאי המטען שלהם מלאים ילדים ומגבות. השאר הלכו או רצו בין עצי האורן הסקוטיים...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו