בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם זה נורא לראות בילדינו השתקפות שלנו?

הורות היא משיכת חבל מוזרה בין הנאצל לנרקיסיסטי: אנחנו מנסים להבטיח את דרכם החלקה של ילדינו בעולם, אבל גם מקרינים את הנטיות האנוכיות שלנו על רצונותיהם המתפתחים

תגובות

אני לא זוכרת מתי למדתי לצייר. בגן כבר ידעתי מה זה מקל מאל (לייצוב היד בציור), ודמויות גפרורים לא היו בלקסיקון שלי. את החינוך לאמנות קיבלתי מאבי, בין שאר הדברים שהוא נתן לי לכל החיים, למשל צורת הרגליים שלי והגבות המוזרות שלי, שמשנות צורה בקלות. בילדותי עברו עלי רבות משעות הפנאי בסטודיו שבמרתף ביתנו, שהיה מלא כתמי צבע, ונראה טבעי שאלך בעקבות אבי הצייר בנתיב המקצועי. לאחי ולי היו ספרי סקיצות שהתייחסנו אליהם כמו לחוברות הקומיקס שלנו – בנאמנות ובתחרותיות. כשאבי נסע כהרגלו לפגוש לקוחות בניו יורק,...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו