בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסיוט שלפני השינה

"Go the Fuck to Sleep", רב-מכר אמריקאי המיועד להורים ועוסק בקושי להרדים את הזאטוטים, הוא ספר מבריק, ולא בגלל האומץ להשתמש במלה fuck

תגובות

לא מיד מבחינה העין בפנגולין שמצטנף בפינת החדר. היונק הלא-שגרתי הזה מאפריקה מנמנם כחיית מחמד באיור המלווה את אחד משיאיו הסוריאליסטיים של הספר "Go the Fuck to Sleep", שחיבר הסופר האמריקאי אדם מנסבך ואייר ריקרדו קורטז.

הספר המצחיק-הכאוב הזה, שנהפך מיד עם צאתו לרב מכר בארצות הברית (ולפחות לפי שעה לא תורגם לעברית), מיועד למבוגרים ועוסק בקושי ההורי המוכר להרדים ילדים. מנסבך מציג בו מונולוגים קצרצרים של הורה הנמצא כבר 38 דקות בחדרה של בתו הקטנטנה המסרבת להירדם. האב מפנה אל הילדה כל מיני אמירות האמורות לעייף - על חיות שנרדמו כבר מזמן ועל חבריה מהגן שישנים. ביניהן הוא מסנן שוב ושוב גערה, שהיא גם בקשה, "Go the Fuck to Sleep", שממנה נגזר שם הספר.

מנסבך יצר עירוב משעשע מאוד של אמירות על העולם הסובב אותנו (שבו כל היצורים הולכים לישון), לצד תובנה המחלחלת מפעם לפעם לתודעתו של כל הורה, שהילד שלצדו לא מתכוון ללכת לישון, לפחות לא בקרוב. דוגמאות מחיי העיטים, העכברים והטיגריסים המנמנמים לא עוזרות במצבים כאלה; גם לא הרצאות על גרמי השמים הפועלים במחזוריות או על נטייתה של העיר לעצור ולנוח. הילדה בספרו של מנסבך רוצה דברים אחרים: שיקראו לה עוד ספר, שייתנו לה לשתות וגם ללכת לשירותים. וכמובן, שיביאו לה למיטה את הדובי האהוב עליה במיוחד.

ברשת אפשר למצוא סרטון, שבו סמואל ל' ג'קסון קורא את הסיפור שחיבר מנסבך ומעורר תגובות נלהבות של הרבה מבוגרים המתפקעים מצחוק (בדיוק כבני שלוש) כשהם שומעים את המלה הגסה fuck. הספר של מנסבך וקורטס אמנם מבריק, אבל לא בגלל האומץ להשתמש במלה fuck בספר העוסק בגידול ילדים. הוא מצחיק בגלל היכולת שלו לייצג היבטים פסיביים-אגרסיביים באישיות ההורית בת זמננו.

לכאורה הילדה המסרבת להירדם, הנמנעת מעימות ומנסה למשוך זמן באמצעים עקיפים, היא שמשתמשת בכלים המאפיינים התנהגות פסיבית-אגרסיבית. אך למעשה הדגם לאישיות כזאת בספר הוא דווקא האב, המתחנן בפני ילדה קטנטנה שתישן כבר ומוכן לכופף לשם כך כל הצהרה קודמת שלו. האגרסיביות המילולית שלו מכסה במעטה דקיק ושקוף על חולשה איומה של מבוגר המנסה להתמודד עם תינוקת.

הבחירה בפנגולין הענק, חיית לילה מסתורית משהו החיה באפריקה הרחוקה, קולעת ומשעשעת להפליא. השתרבבותה למלל של האב התשוש מרמזת שהעלילה עברה לעולם הדמדומים של השינה. דבריו של האב הולכים ונעשים מעורפלים וחסרי פשר, שכן הוא עומד להירדם.

האיור עוקב היטב אחר התהליך הזה. המאייר קורטז, המפליא לנוע בין עולם השינה לעולם הערות, פורש את התת-הכרה של הדובר בסיפור. בפינה אחת של הציור נראית ילדה פקוחת עיניים, הניצבת על רגליה בתוך "מיטה" מוארת, שאין בה זכר לסדין או לשמיכה. בצד השני של החדר נראה הפנגולין - חיה פראית שבויתה כנגד רצונה - שקוע בשינה. הפנגולין המבוית הוא כמובן סמלו של האב וברגע שזה נרדם נראית הילדה נמלטת מחדרה בצהלה.

קורטז הוא יוצר לא-שגרתי בשדה המו"לות האמריקאי. בין היתר הוציא לאור ספר ילדים המוקדש למריחואנה ואת חוברת הצביעה "I Don't Want to Blow You Up": זו מוקדשת לדמויות מפתח - רובן מוסלמיות - מקרב קהילות של מיעוטים, הנתפשים מראש כ"חשודים" בעיני הציבור האמריקאי מבועת-הטרור.

לאורך הספר שחיבר מנסבך מתאר קורטז דמויות שונות של ילדות הנאבקות באביהן ואינן מוכנות לישון ובכך תורם לאוניברסליות של הדיון. באיורים נראות בין היתר ילדה המקפצת על מיטתה ביער עם רדת הערב, תינוקת הנעמדת על עלה ענקי בבצה ותינוקת חייכנית המטפסת על להקת אריות ולביאות שכבר מזמן הלכו לישון. הניגוד בין תיאורי ההוד והפראיות של הטבע לבין חיותה ומוחשיותה של הילדה, המסרבת להירדם בדירת הוריה התשושים, מוקצן כך בכוונה.

קורטז ומנסבך מיטיבים לחשוף משהו מיחסנו המתחסד אל עולם הילדות. ואכן, תיאורי טבע המגויסים למטרות דידקטיות שונות, על פי רוב לצד איורים שובי לב, הם מניפולציה זולה למדי המוכרת מספרי ילדים רבים. סיפורים על אודות דובים מתחבקים, אריות שמתגעגעים ולווייתנים אוהבים מתיישבים בקנה אחד עם הדימוי שלנו כיצד אמורה להיראות הילדות, אך במידה רבה הם מנסים לכפות על הילדים פשטנות משעממת ואידיאליזציה מלאכותית של עולמנו.

בה בעת, התיאורים של מנסבך גם מתכתבים יפה עם כמה קלאסיקות ספרותיות לילדים. בין אלה בולט הספר "לילה טוב ירח", שחיברה ב-1947 מרגרט וייז בראון ואייר קלמנט הרד (יצא בעברית בתרגום יהודה מלצר בהוצאת מודן).

"לילה טוב ירח" - המציץ בבירור לצד מיטת הילדה באחד מאיוריו של קורטז - הוא נשק יום הדין בכל הנוגע לספרות "לפני השינה". גיבור הספר, הארנב, נפרד מסביבתו בברכת לילה טוב חזרתית וטקסית, המביאה אותו לבסוף אל השינה המיוחלת. עם זאת, לפחות אצל הילדה שמנסבך וקורטז מתארים, הטריק מאמצע המאה הקודמת פשוט לא עובד.

האב בספר "Go the Fuck to Sleep" נרדם לבסוף לפני בתו ובהמשך הוא מתעורר ומגלה שהילדה ישנה. המאייר נאחז עדיין בשפת החלום כשהוא מתאר את הילדה שרועה במיטתה על רקע שמים שחורים זרועי כוכבים. בצדו של הציור נראה האב, החומק החוצה מהחדר. לפנגולין נדמה שהצליח להימלט מזרועות השינה שנכפתה עליו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו