בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לעזוב את הכול ולהיות סבתא

כל ההורים שמתלוננים על הסבתות והסבים של היום שלא עוזרים להם עם הילדים מוזמנים לקנא: יש סבתות במשרה מלאה המתסרות לטיפול בנכדים

8תגובות

חברותיה של שושי טננבוים מרמת גן הרימו גבה כששמעו שהחליטה לעזוב את עבודתה כאשת מכירות ולהתמסר לטיפול בנכדתה ניצן. "אמרו לי: מה את צריכה את זה? תעשי דברים לעצמך, לנשמה. אבל זה הכי נשמה שיש".

כיום סבתא או סבא שמטפלים בנכדים באופן מלא אינם תמונה שכיחה. רבות מהסבתות הצעירות עובדות, עמוסות בפעילויות ומנסות להגשים את עצמן לא פחות מילדיהן. אך יש, מתברר, סבתות שיותר מכל רוצות לטפל בנכדיהן. והן גם לא מוכנות לקבל על כך תשלום.

בתה של טננבוים ובעלה, נועה ורמי להב, גרים במודיעין, וטננבוים מתייצבת שם בשש וחצי בבוקר, חמישה ימים בשבוע. "ההנאה כולה שלי", היא אומרת. "היה לי ברור שאני אטפל בנכדים. גם כדי לחסוך לילדים את הנטל הכלכלי, אבל גם בשביל עצמי.

"כשנכדי הראשון נולד, ארבע שנים קודם לכן, הוריו טיפלו בו בבית, ואני הייתי סבתא לכמה שעות. זה לא הספיק. אני מרגישה שהטיפול בנכדה הוא מעין פיצוי. כשילדי היו קטנים והייתי צריכה לעבוד, הרגשתי שאני מחסירה משהו. עכשיו ניצן הקטנה כולה לרשותי. זו חוויה מדהימה ואני מרגישה שזכיתי. אני רואה מקרוב את החיוך הראשון, הצעד הראשון. אני מרגישה כאילו חזרתי 30 שנים אחורה".

בעלה של טננבוים, משה, אמנם עסוק בעבודתו, אך תורם את חלקו: הוא קיבל עליו את ניהול הבית, הקניות והבישולים. כל יום מביאה אתה טננבוים תיק אוכל לה ולניצן. במשך הזמן היא הכירה מטפלות וסבתות נוספות, ונוצרה קבוצה שנפגשת באופן קבוע, כל אחת עם התינוק שהיא שומרת עליו. "אני מדווחת לבת שלי על כל מה שקורה", אומרת טננבוים. "יש לנו קשר טוב, ואני לא עושה שום דבר בלי לעדכן אותה. חשוב לי שהיא תהיה שותפה מלאה".

סבתא לא מחנכת

גם מלכה כמיסה ממושב עין שריד שבשרון מטפלת בנכדיה במשרה מלאה, לעתים בכמה נכדים בו בזמן. חברותיה נוזפות בה מפעם לפעם בחצי חיוך על כך שהיא נותנת רעיונות לא רצויים לילדיהן.

כמיסה, בת 60, פרשה לפני כשמונה שנים מעבודתה כסייעת בגנים והחלה לטפל בנכדים. עד היום טיפלה בשמונה מהם, בחלקם באופן מלא. לאחרונה גמרה לטפל במאיה, בת שנה ושמונה חודשים, ובקרוב תתחיל לטפל באביתר ובשירה.

כמיסה מטפלת בנכדיה בביתה. בעלה משה, בעל מכבסה, עוזר בשעת הצורך. "אני נהנית לעזור להם", אומרת כמיסה. "אני שמחה שאני מסוגלת לכך ואני רואה שהילדים שלי רגועים. זה כיף".

"זה שקט שאי אפשר להסביר אותו", אומרת בתה אורית פומרנץ, אמה של מאיה, העובדת במשרד ממשלתי. "אני פשוט לא דואגת. אני יודעת שהבת שלי עם סבתא שמתה עליה, יש ביניהן אהבה אינסופית".

אין מפעם לפעם ויכוחים ומריבות בהקשר לטיפול בנכדים? "הגישה שלי היא שסבא וסבתא זה לא אמא ואבא", אומרת פומרנץ. "אני מסבירה למאיה שיש דברים שמותר אצל סבא וסבתא ואסור בבית, והיא גדלה עם זה. אני לא מתווכחת על גישות חינוכיות. אני רוצה שגם להורים שלי יהיה נעים".

"אני לא ממש מנסה לחנך את הנכדים", מוסיפה כמיסה. "אני לא אתן להם הכל, אבל בגדול אני בהחלט מפנקת ולא מתעסקת במותר ואסור".

יהודית מועלם, בת 75, היא סבתא נוספת שהחליטה להקדיש את זמנה לטיפול בנכדיה. לפני כ-20 שנים ניהלה בוטיק בגדים יוקרתי בתל אביב. "לבת שלי נולד הבן הבכור", היא מספרת, "היתה תחלופה של מטפלות והרגשתי שהוא לא מקבל טיפול טוב, שהוא לא מחייך.

"שיתפתי בהתלבטות את בעלי, ששון, גמלאי של אל על: היינו בחו"ל, נהנינו, הצלחנו. אבל מה יותר חשוב מהנכדים שחיכינו להם בכיליון עיניים? רשמתי על דף נקודות בעד ונגד, הנחתי את הדף מתחת לכרית וישנתי על זה בלילה. בבוקר קמתי עם החלטה למכור את הבוטיק ולהתמקד בנכד".

וכך היה. מועלם החלה לטפל ברועי, בנה של בתה טובה שוורץ, מנהלת פיקוח ורגולציה משוהם, שהיה אז בן שבעה חודשים (בן 24 כיום). בהמשך טיפלה בנכדים נוספים. "חוץ מלשבת באסיפות הורים עשיתי הכל", היא מחייכת. בזכות המעורבות היום-יומית, היא אומרת, הקשר עם הנכדים חזק במיוחד.

"תמיד היא היתה אתנו", מספרת נכדתה קארין שוורץ, בת 19. "בזכותה תמיד היתה תחושה חמה בבית. מצד אחד היא סבתא גזעית, שכיף אתה, מצד שני אני יודעת שהרבה מהערכים והכוחות שלי באו ממנה. אין סבתות כאלה. אזל המלאי".

אמה, טובה שוורץ, מוסיפה: "אני אם חד הורית, ולמעורבות של אמא שלי יש משמעות רבה. בחיבוק של סבתא יש המון חום ואהבה, דאגה ושמחה, שאין למטפלת זרה. אני חושבת שההצלחה שלי בקריירה ובגידול הילדים היא לא מעט בזכות אמא שלי. אני לא בטוחה שבנסיבות אחרות התוצרת היתה זהה".

סבא הציע לטפל

הקשר עם הנכדה ממלא גם את עולמה של אפרת קשפיצקי אבן מקרית אונו, אם לארבעה בת 55, שפרשה מעבודתה כמורה לטובת טיפול בנכדתה הראשונה תמרי, בת שלוש וחצי. "ברגע שהיא נולדה", מספרת אבן, "רגע שנכחתי בו, הרגשתי שנכרתה בינינו ברית של אהבה ושאני אעשה הכל בשבילה".

לאחר שבתה ילדה, הפחיתה אבן משעות העבודה שלה וטיפלה בתמרי ארבעה ימים בשבוע. בשאר הימים חלקה את משמרות הטיפול עם בתה ובעלה, ליאת ובנצי ויסמן, עובדי היי-טק. מאז הצטרפה למשפחה גם דפנה, כעת בת תשעה חודשים.

"אמא שלי נפטרה כשהייתי ילדה", מספרת אבן, "והיא חסרה לי כשילדי היו קטנים". אביה של אבן ניסה לפצות על החוסר, וכשהיה בגמלאות, בגיל 74, הציע את עצמו כמטפל בבנה השלישי של אבן. "התלבטתי ולבסוף הסכמתי", היא מספרת. "הוא טיפל בו ארבע שנים ונהנה מאוד. היה ביניהם קשר מדהים, והיום אני מרגישה את זה עם הנכדות שלי. אני מתענגת על כל רגע. בערב, כשתמרי לא כאן, אני יושבת עם בעלי עוזי, שמקדיש גם הוא יום בשבוע לטיפול בה, ואנחנו משחזרים את כל החוכמות שלה. זה שווה יותר מההצגה הכי טובה בעיר".

את דפנה החליטו הוריה לשלב במשפחתון עד הצהריים, ומהצהריים אבן מטפלת בנכדות עד הערב, כמה ימים בשבוע. "לפני שאני מגיעה אליהן אני מרגישה איך אני מתמלאת באנרגיות", היא מספרת. "כשאני משכיבה את הקטנה לישון ושוכבת לצדה ושומעת את הנשימות שלה, זה אושר שאי אפשר לתאר".

אשר לחינוך וגבולות אומרת אבן נחרצות: "לתמרי מותר לעשות הכל. אני לא הדמות שתעמיד לה גבולות". זו גישה שונה מאוד, לדבריה, מההתנהלות שלה כאמא. "כאמא חולת ניקיון לא איפשרתי לילדים שלי את מה שאני מאפשרת לנכדה שלי. עם תמרי אני יכולה לאפות ולבשל וללכלך. עם תמרי אני עיוורת".

דודו בכר
דניאל צ'צ'יק


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו