בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור מסגרת: גורילה

רבים מהציורים ב"גורילה" מלווים אמנם בתחושת מועקה, אבל ספרו של המאייר והסופר הבריטי אנתוני בראון נוגע בכוחו של הדמיון וביכולתו של האדם ליצור לעצמו מנגנוני נחמה

2תגובות

"היא היתה מאושרת נורא". כמה נהדר (ונדיר) סיום שכזה לספר ילדים. גם מי שממהרים לתקן כל "נורא" ב"מאוד" מתבקשים להירגע, שכן המשפט החותם את ספר המופת "גורילה", שפירסם ב-1983 המאייר והסופר הבריטי אנתוני בראון, אולי אינו תקני לגמרי בתרגומו לעברית (הוצאת מודן, בתרגום י. עגן), אך הוא מיטיב לשקף שפת ילדים ובעיקר את הקוטביות שמאפיינת את היצירה כולה.

ב"גורילה", ספרו השביעי, בראון שיכלל את שפתו האמנותית, שהיא בה בעת אפלה ומוארת, עצובה ואופטימית, מקורית ומלאת ציטוטים אמנותיים. ובקיצור - מאושרת ונוראה. לעטיפת המהדורה העברית נבחר ציור שמתמצת יפה הן את עומק שורשיה של היצירה "גורילה" והן את השניות שבה. בשני קצות העמוד ניצבים גזעי עץ, שענף משותף מחבר ביניהם. על הענף הסוריאליסטי הזה תלויים גיבורי הספר של בראון: בעומק הציור נראית ילדה במגפיים אדומים ובגדים צהובים; ובקדמתו מופיעה גורילה, שלראשה כובע משובץ ולצווארה עניבת פרפר.

ציוריו של בראון מתגמלים היטב את מי שמתבונן בהם בקפדנות. ירח עגול ולבן נראה בין הילדה לגורילה, תלוי מעל צלליות של בתי עיר וספינות העוגנות בנמל סמוך. בצדו האחד של קו הרקיע העירוני בולטת מחווה ל"קינג קונג" (כולל האווירונים שריחפו ביצירה הקולנועית מסביב לחיה הפראית) ובחלונות המוארים של הבתים נראות תופעות שונות משונות. יש שם, בין היתר, שמשה שכוסתה בסימני איקס-עיגול, ורגליים המתנופפות באופן מטריד באוויר. ארובות הבתים שבראון מתאר דומות לאנשים ואילו האנשים, בחלקם, נראים כמו קופים.

הענף שעל העטיפה מייצג את ציר ההתפתחות הדמיוני שעליו ניצבים קופי האדם ובני האדם. המטען הגנטי הדומה שלהם הצית את דמיונה של האנושות לנוכח פלא הזהות מול מסתורין השונות "בינינו" ל"בינם". בראון נמשך ברבים מספריו לקופים (ולקופי-העל בפרט) ואי אפשר להתעלם מההשראה שספג בוודאי מיצירות כמו "קינג קונג" והרומן של הסופר הצרפתי פייר בול (שיצא לאור בדיוק 20 שנה לפני "גורילה"), "כוכב הקופים".

ספרו של בראון עוסק בילדה בודדה למדי בשם חנה, שמתעניינת מאוד בגורילות. ליום הולדתה היא מבקשת מאביה - העסוק תמיד - גורילה אמיתית אך האב מסתפק, כצפוי, בבובה. בראון משתמש במרחב הזמן הלילי כדי לייצר את הדרמה בסיפורו. בלילה קורה "דבר מדהים", כשהבובה נהפכת לגורילה אמיתית. מול מיטתה של חנה מופיע לפתע קוף אדיר ממדים, שמתגלה כפרא מתורבת ואבהי. השניים יוצאים מהבית, לא לפני שהגורילה עוטה על עצמו את מעילו של האב וחובש את כובעו. הם יוצאים למסע פלאי, הכולל ביקור עצוב-שמח אצל קרובי משפחתם בגן החיות, צפייה בסרט וארוחה לילית ואף ריקוד לאור ירח.

המשיכה והדחייה של האדם כלפי קרובי משפחתו הפראיים, המייצגים את עברו (או עתידו) של המין האנושי כולו, מתועלות אצל בראון לסינתזה בין אדם לגורילה. בראון יוצר איש-חיה מתוחכם, חזק ומעודן. האימה, ככל שהיא נמצאת בספרו, היא רגש החולף באופן מיידי כשחנה מתוודעת אל הגורילה. את כמיהתה הבסיסית של חנה אל האב הקדמון הזה של המין האנושי ראוי לבחון גם לאור הביוגרפיה הכאובה של בראון עצמו, שבגיל 17 צפה באביו האהוב מתמוטט מהתקף לב חריף ומת לנגד עיניו.

ניכור וגעגועים

ספרו של בראון מעוצב בפשטות: כל כפולה נחלקת לעמוד טקסט המלווה באיור קטן-מימדים ולעמוד סמוך שכל כולו מוקדש לציור. איוריו - לעתים צורמים ולעתים הרמוניים - עמוסים פרטים והקשרים. הם מתכתבים עם יצירות מההיסטוריה של האמנות ואף בינם לבין עצמם.

בראון ממצה את היכולות הגלומות במבנה הפשוט והלא-סימטרי של ספרו עד תום. בכפולה הפותחת, הטקסט מציג בישירות את חנה ש"לאבא שלה לא היה זמן לקחת אותה לראות גורילה בגן החיות. לא היה לו זמן לשום דבר". באיור נראית הילדה ישובה ברגליים משוכלות על שטיח צבעוני ומביטה בספר שעל עטיפתו תמונות של גורילות. על הקיר שמאחוריה תלוי ציור ילדותי של גורילה ואילו הצל שמטיל גופה יוצר אף הוא צללית של גורילה.

הציור בעמוד הסמוך מציג מציאות שונה בתכלית. חנה ואביה נראים בו במהלך ארוחת הבוקר במטבח ביתם. זוהי התמונה הצוננת ביותר בספר, ששולטים בה גוונים של לבן ותכלת (ובמידה פחותה גם שחור). האב, היושב כשפניו אל הצופה, שקוע בקריאת עיתון, שדפיו הגדולים מכסים את מרבית פלג גופו העליון. מאחורי האב, אך במיקום משונה מאוד במטבח, ניצב מקרר מלבני. המקרר ממסגר את דמותו של האב ורומז כמובן להיותו טיפוס קר ומנוכר. חנה ישובה בגבה אלינו. הבגד האדום-לוהט שלה ושיערה הזהוב-חום בולטים בניגוד לצבעים השולטים במטבח. על השולחן עומדת קופסת דגנים ועליה נראה בבירור ציור של קוף עולץ, השובר מעט את המועקה הנושבת מהאיור.

בראון זכה במשך השנים פעמיים במדלית קייט גרינאווי, המוענקת לספר ילדים מאויר יוצא דופן בבריטניה (הראשונה ניתנה לו בעבור "גורילה"), והיה לאחד המאיירים הבריטים הבודדים שזכו בפרס הנס כריסטיאן אנדרסן הבינלאומי לאיור. רבים רואים בספרו "גורילה" יצירה שעוסקת בניכור בין הורים לילדיהם ובמידה מסוימת גם סמל לפגיעת המרוץ הקרייריסטי באינטימיות המשפחתית. הספר מכוון בוודאי גם לרעיונות הללו, אך הוא מתעלה לעיסוק במושגים מורכבים בהרבה. "גורילה" נוגע בכוחו של הדמיון וביכולתו של האדם ליצור לעצמו מנגנוני נחמה ופיצוי. מעל הכל, הוא עוסק במתח האנושי הבסיסי בין הרצון להיאחז בעבר - אותו מסמל במידה מסוימת האב ובמידה רבה הגורילה כאב קדום - לבין השאיפה להיפרדות מהעבר לצורך בניית העצמי.

בראון משתמש בטקטיקות אמנותיות שונות כדי לחזק את האפקטים הרצויים לו. רבים מהציורים בספר "גורילה" מלווים בתחושת מועקה. התעמקות ביצירה, מתחילתה ועד סופה, מגלה כי היא צוללת באומץ אל מעמקיה הפסיכולוגיים של הילדות, על תחושותיה המועצמות. יכולתו של בראון להתמקד בהיבטים של בדידות, ניכור וגעגועים עשויה לעורר לעתים גם תחושת אי נוחות וכדאי להשלים את קריאת הספר לפני שפונים להקריאו לילדים.

אור ואהבה

הכפולות הראשונות של הספר חזקות במיוחד. ברובד הטקסטואלי מוצג האב כאיש עסוק, השקוע בעבודתו. האיור המוצג לצד הקובלנה העמוקה של הבת על אביה מיטיב להדגיש את ההפרדה בין עולמותיהם. האב יושב מול שולחן עבודתו. על הקיר נראית דיפלומה מכובדת כלשהי ואילו התמונה המשפחתית המסורתית, שניצבת על המכתבה, מטושטשת ולא ניתן לראות בה דמויות. חנה ניצבת על משטח צהוב בוהק - אלומת אור המגיעה מחדר סמוך ונראית כשטיח בהיר - וגופה מטיל צל ארוך על הרצפה.

בציור הבא מוקצנת בדידותה של חנה עד אימה. הילדה ישובה בפינת חדר גדול וריק. הקרינה הבוקעת מהטלוויזיה שמונחת על רצפת החדר היא מקור האור היחיד שבו. קיר החדר חשוך ברובו אך ניתן להבחין כי תלויה עליו מפת אפריקה, מולדת הגורילות. הדמויות בטפט המכסה את הקיר נראות דמוניות וכהות, פרט לאזור המואר הקטן, המגלה כי למעשה אלה עיטורים בדמות פרפרים ופרחים. צלה של חנה מדמה בבירור גור של גורילה. חנה מוצגת בדומה לגור גורילה גם בעמודים הבאים. חדרה, על סורגי מיטת הברזל ומשבצות השמיכה שבו, מתואר ככלוב לכל דבר.

אלא שבראון רחוק מלהתמסר לתחושותיה הפנימיות של חנה לבדן. ציוריו מלאים גם פרטים עולצים ומשמחים, כדמויות המרקדות של הגורילות על המנורה בחדרה של הילדה, או דמותה הקופית של המונה ליזה התלויה על אחד מקירות הבית.

סופו של הסיפור לא רק אופטימי ושמח, אלא שהוא מעמיד את "בדידותה" של חנה ואת ה"ניכור" שמפגין כלפיה האב באור שונה. בראון אמנם מעניק קול צלול לתחושות האותנטיות של הילדה, שמרחמת על עצמה מאוד כשאביה הולך לעבודה ונעלבת כאשר הוא קורא עיתון בארוחת הבוקר. אך הוא מאפשר לקורא להבין, כי תחושות מסוג זה עשויות להיות סובייקטיוויות והפיכות.

לאחר הלילה הפלאי שבו יצאה לסיור עם הגורילה, חנה מבקשת לספר לאביה את כל מה שעברה. היא ממהרת אליו בהתרגשות ומגלה כי הוא מצפה לה עם עוגה ומתנות יום הולדת. אין זה האב החנוט בחליפה ובארשת הרצינית, שהוצג בפתח הספר, אלא איש עדין ואוהב, האוחז בבתו. הציור הוא ואריאציה לדימוי מוקדם בספר, שבו נראתה חנה הניצבת מאחורי כיסא האב בחדרו. אלא שכאן מציפים אור ואהבה את החדר. "מזל טוב ליום ההולדת חמודה שלי, את רוצה שנלך לגן החיות?" שואל האב.

הציור החותם את הספר הוא היחיד שאינו כלוא במסגרת כלשהי. זהו העתק של אחד מתיאורי הטיול שערכו חנה והגורילה בגפם. כאן נראים חנה ואביה, פוסעים יד ביד, עושים דרכם אל גן החיות. בידה של הילדה נישאת בובת גורילה קטנה. עתה לא קשה להבין מדוע "היא היתה מאושרת נורא".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו