בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יתרון הקריאה של ילדים בגילאי גן

מה מאפיין ילדים שקוראים כבר בגילאי הגן? מתברר שפרט לסקרנות בסיסית, רובם המכריע מתברכים גם בהורים שיודעים לתווך ברגישות בינם לבין האותיות

28תגובות

כשהסופר עמוס עוז היה קטן, הוא צייר את האותיות והמלים בדמיונו, וכך למד לקרוא. הוא מספר על כך בספרו, "סיפור על אהבה בחושך": "גיליתי למשל שלמילה סוס יש שני תרמילים מלאים תלויים לו משני צידי האוכף", הוא כותב. "גן הוא איש שהולך לטייל, והנה קיר חוסם דרכו"...

"כעבור שבועיים או שלושה התחלתי להתיידד עם האותיות עצמן", הוא ממשיך. "הלמ"ד שבמילה דגל נראית כמו דגל ומתנוססת בסוף הדגל ... אבא ואמא דומים כמעט בכל ורק שלאבא יש באמצע שתי ידיים שהוא מושיט אותן כדי לחבק אותי, ואילו לאמא יש מין כלבלב בלי זנב שיושב בנימוס וממתין"(כתר, עמ' 316-317).

למקרא התיאור המלבב הזה, נדמה כי הסופר פיענח את סודות הקריאה לבדו, לפני שהחל ללמוד בבית הספר. ואולם, הפרופ' איריס לוין, מומחית לאוריינות מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, מסבירה שהזיהוי הוא רק חלק מהעניין. "הוא מספר שאביו נהג לקרוא לו ספר אחד פעמים רבות, עד שידע לצטט אותו בעל פה ולספר אותו לעצמו, תוך כדי היפוך הדפים במקומות הנכונים", היא אומרת. "הוא גם ביקש מאביו לקרוא לו את אותו הספר שוב ושוב תוך כדי הצבעה על המלים".

הקריאה של האב עם האצבע המורה על המלה קשורה למעשה הפיענוח והבנת משמעות המלים. "מהסיפור הזה", מסכמת לוין, "משתמע שאפילו אם לילד קוראים עמוס עוז והוא ברוך כישרונות, הוא זקוק לתיווך של מבוגר בקריאה".

בלי דפים ועפרונות

לוין סבורה שכל ילד זקוק במידה זו או אחרת ל"תיווך" בתהליך הקריאה. כלומר לאינטראקציה עם ההורה (או מבוגר אחר), הכוללת הכוונה עדינה, הסבת תשומת הלב וכדומה, ולאו דווקא הסבר מלומד או הוראה פורמלית.

מי שיבקר בכיתות א' בימים אלה, עשוי להבחין שבעוד מרבית הילדים קוראים לאט, הברה אחר הברה בקול, יש ילדים - תמיד מדובר באחד או שניים בסך הכל - שקוראים קריאה רציפה ובוטחת. התופעה הזו של המקדימים לקרוא מוכרת לגננות ולמורות כיתות א', אך כמעט אינה מתועדת בספרות המחקרית. החוקרת הבריטית רונה סטיינסטורפ היא אחת הבודדות שערכה מחקרי מעקב ארוכים על ילדים כאלה בארצה. ממצאיה מראים ששיעורם באוכלוסייה 3%-5% באנגליה וארצות הברית, ו-7% בארצות סקנדינביה ובפינלנד, שם מתחילים ללמוד לקרוא רק בגיל שבע.

לעתים קרובות, כשהורים לילדים שהקדימו לקרוא נשאלים על כך, הם מספרים שילדיהם "קלטו את הקריאה (או האותיות) מהאוויר". אבל לדברי מומחים לקריאה זהו מיתוס. "זה בלתי אפשרי לקרוא לבד", אומרת לוין. "כי יש בתהליך הקריאה צופן מוסכם שצריך לדעת אותו ולהכיר אותו". יחד עם זה, היא מסייגת ואומרת ש"יש באמת ילדים שקולטים את הקריאה בלי הנחיה מסודרת ומובנית. מקבלים מידע ומצליחים לארגן אותו".

יוסי סממה מרחובות חשף את בנו גוני כשהיה בגן חובה במכוון לתהליך הקריאה. למעשה, השנה, כשגוני החל ללמוד בכיתה א' בבית ספר הפתוח "שיטה" ברחובות, הוא כבר ידע לקרוא. מה הלחץ בעצם? "תמיד רציתי שירגיש בנוח בבית הספר", אומר האב. "חשוב לי שימצה את מקסימום הפוטנציאל שלו בצורה כיפית, וזה יקרין לדימוי העצמי שלו. לכן מראש חשבתי להעניק לו יתרון בלימודים באמצעות הקריאה".

זה לא היה לימוד שיטתי, מספר סממה, אלא יותר דרך משחק, באופן ספונטני, בלי לקבוע מראש זמן קבוע. תחילה, בקיץ לפני העלייה לגן חובה, זה היה משחק משותף של זיהוי האותיות. בהמשך, זה נהפך ללמידה של צירוף האותיות לתנועות ולמילים באמצעות לוח שניצב בסלון. "הלוח תמיד נגיש, וזה הופך הכל ליותר כייפי. כי לא צריך דפים, ולא צריך לחדד עיפרון. מתי שבא לנו אנחנו כותבים על הלוח. ולפעמים אני נותן גם ציונים, ממתק, משהו שידרבן אותו".

ההורים קנו גם לומדה למחשב של לימוד הקריאה. לאחר שגוני סיים את כל השלבים, סממה חיפש בחנויות חוברות לקריאה ראשונה. "כשראיתי שהחומר ממש מדכא ויבשושי - ‘דנה קמה, דנה באה' - התחלתי להמציא סיפורים". הסיפור הראשון היה באורך שורה בלבד: "אבא של נדב הוא ירקן. הוא מוכר מלפפון גזר צנון ובצל". השני כבר היה מורכב יותר, והשלישי ממש סאגה: "בשכונה של רמי יש שכנים מכל מיני ארצות. משפחה אחת מקנדה ואחת ממרוקו ומשפחה נוספת מאיטליה. כל הילדים של כל המשפחות משחקים ביחד עם רמי בחצר של השכונה". כך התקדם גוני מסיפור לסיפור, וכיום, כשיש לו מחברת של סיפורים, הוא קורא אותם בשטף.

הקשר בין ההורה לילד חיוני לרכישת הקריאה המוקדמת. כך התברר מעבודת הדוקטורט של שירה בסר שהתפרסמה בשנה שעברה בפיקוחה של הפרופ' דורית ארם מהחוגים לייעוץ חינוכי וחינוך מיוחד באוניברסיטת תל אביב. למחקר של בסר אותרו 20 קוראים מקדימים, בגילאי שלוש-שש, הקוראים שוטף.

"רצינו ללמוד על אופי האינטראקציה של ההורים עם ילדיהם בזמן אמת, ולכן צפינו בהם מבצעים עם הילדים משימות כתיבה שנתנו להם", אומרת ארם. המשימות כללו בין היתר כתיבת הזמנה ליום הולדת, וכתיבת טקסט לספר "לילה טוב גורילה", שאין בו במקור כלל טקסט.

"המחקר בדק אם הורים של ילדים המקדימים לקרוא עושים משהו אחר, שהורים לילדים רגילים לא עושים, ואם כן, האם ניתן ללמוד מהם", מסבירה ארם. קבוצת ביקורת נבחרה למחקר מקרב ילדים מאותו מין וגיל ומאותו אזור מגורים המותאמים ברמת הקריאה, וכן כאלה שהם באותה רמת קריאה אבל מכיתות א' וב'.

אקראיות יסודית

"התברר שהאמהות של הילדים שהקדימו לקרוא היו מתווכות מעולות", אומרת ארם. "הן היו רגישות לרמה של הילדים מצד אחד, ומצד שני העבירו להם את היסודות של הכתיבה כמו לילדים בכיתות א' ו-ב'. עוד התברר שהיה פה מפגש בין ילדים שהתעניינו בנושא, ואמהות שנענו בקשב מקסימלי".

האמהות הללו לא היו שונות מבחינת השכלתן או רמתן הסוציו-אקונומית מהאמהות בקבוצת הביקורת. הן הצטיינו בכך שידעו לנצל סיטואציות ביתיות ויומיומיות כדי ללמד את ילדיהן לפענח אותיות ומלים. האמהות אף הרחיבו לילדים את ההקשרים, כלומר - הן הזכירו להם דברים מהווי הבית הקשורים למה שקראו או כתבו, וכך גרמו לילדיהן להתיידד עם הטקסט.

למרות הלימוד החופשי, האקראי, הן היו מאוד יסודיות, כפי שנראה במשימה של כתיבת הזמנה ליום הולדת. הן שמו לב לאופן שבו כתבו הילדים על הדף מימין לשמאל וכן לתכנון המלים על הדף. הן משכו את הילדים לחשיבה מפותחת יותר, אומרת ארם.

גם הצד הרגשי היה יוצא דופן, בעיקר בכל הקשור לזיהוי הילדים שגילו רצון לקרוא מוקדם. התברר שאותן אמהות לא טרחו ללמד את ילדיהן האחרים לקרוא, כנראה פשוט מפני שלא הביעו עניין. כמו כן הן גמלו לילדים הקוראים בחיזוקים חיוביים, בהקשבה וברגש שביטאו כלפיהם.

מה אם כן היה יוצא דופן בילדים הללו בהשוואה לילדים אחרים? השאלה אם ילדים אלה מחוננים לא נבדקה במחקר ולא במחקרים אחרים. עם זאת, התברר שבמבדקי חשבון והסקה לוגית, הקוראים המוקדמים הצליחו אף יותר מילדים בכיתות א' וב' שלא הקדימו לקרוא. הם אייתו טוב יותר, קראו בשטף ואהבו לקרוא. אך האם היתרון הזה נשמר לאורך זמן? סטיינסטורפ מצאה שילדים אלה ממשיכים לשמור על יתרון בבית הספר היסודי. מאוחר יותר נכנסו גורמים נוספים לתמונה (אישיותיים, נפשיים).

יתרון הקריאה בגיל צעיר הוכר גם על ידי ועדה לבדיקת הוראת הקריאה בישראל, שהתכנסה ב-2006 בעקבות ביקורת על שיטת לימוד קריאה שמשרד החינוך קידם עד אז. המלצת הוועדה, שלוין עמדה בראשה, היתה לשלב בגנים תוכנית המהווה תשתית לקראת קריאה וכתיבה. עד אז זה היה נתון לבחירת הגננת. "ההחלטה היתה שלא מלמדים קרוא וכתוב ממש בגן, אבל מלמדים את התשתיות הבסיסיות: ידע, אותיות, מודעות פונולוגית (מודעות לצלילי השפה), חושפים ילדים לספרים, מעשירים את אוצר המלים ומלמדים אספקטים שונים של לשון".

התוכנית היתה לצנינים בעיני חלק מאנשי משרד החינוך, וכן בעיני הגננות. "היו שסברו כי זוהי פגיעה ברוח הגן", אומרת לוין. "הגן אמור לטפח את הילד מבחינה רגשית וחברתית ולא להעמיס עליו לימודים". ואולם, לדבריה, "מכיוון שאנחנו חיים בחברה שמעריכה הישגים ולא בורחת מתחרות, צריך להתחיל מוקדם".

גם ארם מצדיקה בחום את החדרת יסודות הקריאה והכתיבה לגנים. "כתיבה לדעתי היא פעילות מקסימה והיא טבעית בחיי אדם", היא מתלהבת. "היא רלוונטית לכל כך הרבה תחומים. ואם נקבל שמדובר בניצנים של כתיבה, כלומר בכתיבה שלא חייבת לכלול את כל אותיות האהו"י או להיות מדויקת ובלי שגיאות כתיב, אפשר לנצל את היתרונות הרבים של מערכת הכתב".

"אני מנסה להראות לגננות ולהורים שזו לא פעילה שיוצרת עומס", היא ממשיכה. "הנה, למשל, בעקבות התרסקות המעבורת שבה היה אילן רמון, גננות בכל הארץ הקדישו שבועות לעיסוק בנושא היקום והחלל. ילדים ציירו מערכות השמש הכוכבים ולמדו דברים מדעיים, והגננות לא חשבו שהן מעמיסות על הילדים. לעומת זאת, דווקא 22 האותיות נתפשות כמעיקות. אך אם הגננות יחשבו כי זהו עיסוק מהנה ויעבירו את התחושה לילדים - יהיה כיף".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו