בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור ההצלחה של משחק "המונפול"

הסיפור מאחורי משחק ה"מונופול" ממחיש לא פחות, מהמשחק עצמו, איך אפשר להתעשר על חשבונו של האחר

4תגובות

בתקופה של מאבק על האופי הכלכלי של המדינה, אין משחק שממחיש טוב יותר את יכולתה של קבוצה קטנה להשתלט על כל נכסי המדינה מאשר ה"מונופול" הישן והטוב. המשחק שהתחיל ככלי חינוכי כלכלי להבנת מושג העושק, מאפשר לכל זאטוט להיכנס לנעליו של אוליגרך. מאחורי המשחק הזה מסתתר סיפור של הדרה, טישטוש היסטורי ורווחים של מיליונים שהולכים לאדם הלא נכון.

ב-1903 פיתחה השחקנית, הכותבת והממציאה המוכשרת אליזבת (ליזי) מאגי משחק קופסה ושמו "landlord's game". מטרתה היתה להמחיש באמצעי מבדר כיצד בעלי הנכסים מתעשרים על ידי עושק של שוכרי נכסיהם, ברוח משנתו של הכלכלן הנרי ג'ורג'. בינואר 1904 רשמה מאגי פטנט על המשחק החינוכי שלה, שאחד מחוקיו נקרא "חוק המונופול" - אם שחקן הוא הבעלים של שני קווי רכבת, הוא גובה 10 דולר. אם יש לו שלושה, הוא גובה 20. אם יש לו ארבעה, הוא יכול לגבות 50 דולר.

עד כדי כך האמינה במטרותיו של המשחק שאת העותקים ממנו יצרה בעצמה, בעבודת יד מאומצת. בהמשך ניסתה להתייעל ולהפיץ אותו בעזרת חברת "האחים פרקר" אלא שזה לא עלה יפה. ואז, בשנת 1931, הגיעה אחת מגרסאות המשחק, שבה שמות הרחובות נקראו על שם רחובות אטלנטיק סיטי, אל צ'ארלס דארו.

זו היתה אחת השנים הקשות בשפל הגדול של אמריקה, ודארו היה מיואש. הוא פוטר שנתיים קודם לכן ממפעל לדוודי קיטור, ובינתיים ניסה לפרנס את משפחתו בעבודות מזדמנות, כשרברב, טכנאי, רצף ומוליך כלבים. כשהבין שניסיונותיו להתפרנס כשלו, שקע בפיתוח צעצועים. הוא בנה פאזלים מעץ, משחקים ומודלים שונים שלא הצליחו. ואז, כשנתקל בגרסת המשחק של מאגי יצר בפרץ השראה את ה"מונופול".

המשחק נהפך לסיפור הצלחה, והאחים פרקר קנו את הקונצפט הגאוני. ההכנסות מהמשחק הצילו את החברה הוותיקה מקריסה. בשנתו הראשונה בשוק המסחרי בארצות הברית, נמכרו מיליון ושמונה מאות אלף עותקים ממנו. בשיא התקופה הודפסו 20 אלף עותקים מהמשחק בשבוע. דארו נהפך למיליונר מן התמלוגים של המשחק, ולא היה צריך לעבוד עוד יום אחד בחייו. הוא עבר לאחוזה מרווחת בפנסילבניה. הריח תמיד נהדר, היה לבוש בקפידה, וסיפר את הסיפור שלו לכל מי שהיה מעוניין לשמוע.

רגע לפני כן, כדי להגן על ההשקעה שלהם, האחים פרקר פנו למאגי, שמעולם לא הצליחה למכור את המשחק שלה לחברה מסחרית, וחתמו אתה על עסקה לפיה היא תעביר את הפטנט הרשום שלה אליהם בתמורה ל-500 דולר, וההבטחה להפיץ שלושה משחקים אחרים שיצרה. וכך, סיפורה של מארי שקע בין דפי ההיסטוריה ואילו סיפורו של דארו הונצח בדף החוקים של המשחק שהופץ במאות מיליוני עותקים.

כן, משום שהסכימה לקחת 500 דולר עלובים, מאגי הפסידה את ההזדמנות שלה להפוך לממציאה מוכרת ומבוססת וגרוע ביותר - העולם שכח את המטרה המקורית של המשחק עוד בימי חייה. היא מתה בשנת 1948, בגיל 82, והמשחק שלה עדיין אתנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו