בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאחורי כל עלבון קיימת כוונה נסתרת

הספר "נונה קוראת מחשבות" של אורית גידלי מציע פתרון מקורי להתמודד עם עלבונות: מכשיר קסמים שעוזר להבין מה מסתתר מאחורי המלים

3תגובות

במעט מאוד מקרים לאורך הספר "נונה קוראת מחשבות" מוצגות הדמויות ללא כתוביות המתארות את מחשבותיהן או את דבריהן. מקרה כזה מובא בפתח הספר, שחיברה אורית גידלי ואיירה איה גורדון-נוי (הוצאת כנרת זמורה ביתן). באיור נראות הילדה נונה ואמה, חבוקות. לא רק העולם המילולי "כבוי" בתמונה הזאת, אלא גם היבטים מרכזיים מהעולם החושי, כפי שמדגימה עצימת העיניים של השתיים.

האם ישובה על שרפרף נמוך ובתה על ברכיה. זהו ציור מינימליסטי, שהפרטים בו מעטים. למעשה נראות האם ובתה כמי שצפות בחלל ריק, בעולמן האינטימי והסגור. אלא שלציור אין מסגרת, וכך מובלטת העובדה שהעולם שבחוץ - אף שאין הוא נראה - מקרין עליהן כל העת. הקרום שבין העולמות, כך נדמה, חדיר ולעתים שברירי.

רגל של פלמינגו

איור: איה גורדון נוי, מתוך הספר

ואכן, האינטראקציה בין האדם לבין סביבתו היא לב לבו של הספר היפה "נונה קוראת מחשבות". העלילה נפתחה עמוד לפני תיאור החיבוק, כשנונה שבה הביתה מהגן וסיפרה לאמה ש"ילד אחד אמר לה"... די במשפט הזה, שכיח ובנאלי, כדי לפעול בעוצמה על כל הורה. כידוע, לאחר הפתיח "ילד אחד אמר לי" יכול להישמע כמעט כל צירוף מלים אפשרי. לעתים הוא מבהיל, במקרים אחרים מעליב ולא פעם דווקא מצחיק.

הילד מהגן של נונה אמר שיש לה "רגל של פלמינגו". ואף שנונה "לא בדיוק ידעה מה זה פלמינגו היא נעלבה. מאוד". האיור בפתח הספר מציג את הנפשות הפועלות בו ועוקב בצייתנות אחר המוסכמות שמצופה מהן לקיים. נונה שמתארת גורדון-נוי היא ילדה מתוקה שסרט תכול מנוקד אוסף את שיערה המקורזל. לגופה שמלה ורודה ולרגליה נעליים ורודות מעל גרבי פסים ארוכים. הילד (שגידלי לא מעניקה לו שם - מעליב שכמותו) מרכיב משקפים ואוחז בידו ספר. שיערו הקצר פרוע מעט, ולגופו מכנסיים כחולים וחולצה מפוספסת.

ספרה של גידלי פועל בטריטוריה חמקמקה. המחברת מנסה לבצע כמה פעולות במקביל: היא דוחקת בקוראיה לטשטש קצת את דעותיהם המוקדמות ולהתעלם מהמראה המטעה של דברים; ובה בעת היא מנסה ללמד אותם לשים לב לניואנסים, שבעזרתם אפשר לפעמים לחשוף אמיתות, הנוטות להיחבא בעומס המידע המציף אותנו כל העת.

איור: איה גורדון נוי, מתוך הספר

אם המוטו של הספר הוא שלא כל הדברים הנם כפי שהם נראים, מוטב להניח לעובדה שהילדה נונה לובשת ורוד ושהילד שהעליב אותה כאילו נלקח מיקום של מחוננים. אלה פרטים שוליים. השאלה כיצד מבחינים בדברים החשובים באמת מקבלת בספר תשובה ניצחת: בעזרת מכשיר קסמים כמובן.

כשאמה של נונה שומעת שמישהו העליב אותה בגן היא מחבקת את בתה חזק חזק, אך שתיהן נותרות בעולמן האינטימי והאישי רק רגע קצר. מיד אחר כך רצה האם "מהר-מהר לחפש בארון... את המכשיר המיוחד לימים שאין בהם מספיק קסם".

את העולם המרובד והרב-ממדי צריך ללמוד לפענח. גורדון-נוי ציירה את הארון שבו מסתתר מכשיר הקסמים שנועד לשם כך, כשהוא עמוס פריטים משעשעים וסמליים. על המדף העליון, למשל, ניצבים שלושה סמלים מוכרים: בקבוק (הביטוי "אל תסתכל בקנקן" מופיע באיור אחר בספר), עציץ של צמח הצבר (המזכיר את האגדה על אודות המתיקות הנהדרת שמסתירה חיצוניותו הגסה והקוצנית של הישראלי) ובובת בבושקה חייכנית ומודולרית. על מדפים אחרים נראים ספרי הדרכה להורות, אך גם מדריך בשם "פאריס בלי ילדים". ספר נוסף, שכותרתו "ילדים זה שמחה", הוא כמובן מחווה לשירו הביקורתי והאירוני של יהושע סובול.

כוחה של מלה

הטקסט אינו מתייחס מפורשות למראהו של החפץ שמחפשת האם, אך באיור הוא מתגלה בבירור. זהו מכשיר להפרחת בועות סבון. גורדון-נוי שילבה באיורים דימוי מצולם של מקלון שכזה, שבקצהו שני עיגולים, האחד מחורץ והשני חלק. הדימוי "האמיתי" (והוורדרד) הזה בולט באשליית התלת-ממד שלו, על רקע שאר הדימויים, הדו-ממדיים. "אמיתיותו" מרמזת ליכולתו לעזור לפענח מה באמת חושבים אנשים.

במהלך פשוט ונבון המאיירת הצמידה את עיגולי הפלסטיק לעיניה של נונה, המביטה מעתה על העולם דרך מכשיר הקסמים. בועות הסבון המוכרות משמשות כאן כבלונים האופייניים לשפת הקומיקס, שבהם מוקצה שטח לדבריהן ולמחשבותיהן של הדמויות.

מרגע שהרכיבה את משקפי הבועות נונה "יכלה לראות מתחת למה שאנשים אומרים, גם מה שהם חושבים - אבל לא אומרים". רוב רובם של האיורים בספר מציגים אף הם כמה פרוסות מידע, כשהשכבה התחתונה מציגה עמודים נבחרים ממילון עברי, שכוסו חלקית בצבע. תמונות העלילה מונחות על מצע שמתוכו מבצבצות מלים שונות ובהן התיבות "קסום", "כוונה", "מחשבה" ואף "סוף".

העולם האמיתי שנגלה לעיניה של נונה מוצג על ידי גידלי וגורדון-נוי בחינניות משעשעת. נונה עוקבת במבטה אחר ילד הצועד לצד אמו על המדרכה ומתלונן ללא הפסקה. כל הצהרותיו - "אני רעב", "קשה לי ללכת" ואף "משעמם לי" - המופיעות באיור בבלוני טקסט בהירים, מכסות על השאיפה האמיתית של הילד - "תקני לי כבר שוקולד!" - שממוסגרת בעיגולים כהים.

הצצה אל הרחוב היא אנקדוטה נחמדה, אך המבחן האמיתי של המכשיר מגיע למחרת, כשנונה לוקחת אותו עמה אל מרכז חייה החברתיים, ושדה הקרב האמיתי שלה, אל הגן. מבט מחודש בילד המעליב מגלה לה שעלבון רגל הפלמינגו מכסה על חיבתו אליה. נונה מפנה את המקלון הוורוד אל עבר ילדים נוספים "שאמרו דברים לא נחמדים" ומגלה כוונות נסתרות, רובן חיוביות.

עלבונות אכן עשויים לכסות על חיבה או קנאה (וקנאות), ואף שגידלי מציינת שלא כדאי לשתוק כשאומרים לך דברים לא יפים, נדמה שכאן היא מועדת קלות במהמורת דידקטיות-היתר. התיאור, שלפיו נונה "ראתה שאצל ילדים שמקללים יש לפעמים ממש קלקול: בדרך מהבטן לפה מלים טובות מתהפכות אצלם לרעות", מציג את העוולות המתרחשות סביבנו, כולל אלה הקורות בגן, כ"קלקולים" שאיש לא אחראי להם באמת. האיור, המציג את נונה מול בועה גדולה, המכסה על התיבה "מלה", מצליח לרמז על כוחו הבלתי מוגבל של הביטוי המילולי, לטוב ולרע.

הגיבורה שגידלי מעצבת היא דוגמה מופתית לכוחם (החיובי) של מלים ומעשים. נונה ניגשת אל הילד המעליב ואומרת לו מה שהיא באמת חושבת עליו - "שיש לו חיוך יפה" - ואף מזמינה אותו אליה לביקור, בתנאי שיבטיח שלא להעליב.

הכישורים לדעת מה באמת חושבים האנשים סביבך מביאים להצפת מידע, ונונה מחזירה את מכשיר הקסמים לאמה כבר בסוף היום. "אני כבר יודעת לעשות קסמים בלי מכשיר", היא אומרת. האם והבת מתחבקות שוב חזק חזק ופונות לפענוח האישיות הפשוטה ביותר עלי אדמות: דמות הגבר.

זהו צדה השני של נטיית המחברת והמאיירת להיצמד לתפקידים המגדריים המיושנים. במקרה הזה - שבו מצוי הגבר אך בדרגת תחכום אחת מעל הכלב שיופיע בסוף הספר - יהיו מי שיקבעו בנחרצות שלעתים המציאות היא בדיוק כפי שהיא נראית. "שלום! נשיקות! מה יש לצהרים?" מצהיר-שואל האב של נונה כשהוא שב הביתה, ומתכוון לכל מלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו